כיפות והקפות
איפה מוצאים יהודים מצטיינים בבייסבול? מי חבש כיפה בנגינת ההמנון? ואיך יתחבר העם בציון? הסיפור המופלא של נבחרת הבייסבול הישראלית שעלתה לאליפות העולם
על מגרש הבייסבול
בברוקלין, ביום סתווי לפני כחודש וחצי, עלו לשחק נבחרות ישראל ובריטניה. הן צלחו את הצד שלהן במוקדמות, והגיעו למשחק על כרטיס לוורלד קלאסיק, אליפות העולם.
זה היה מראה מעט מוזר. בזמן נגינת "התקווה", השחקנים של נבחרת ישראל חבשו כיפות וכיבדו בהתרגשות את ההמנון, למרות שאינם ממש ישראלים. הנבחרת הורכבה, כרגיל, משחקנים מקצוענים יהודים ששמחו לקבל את ההזדמנות, ונתנו בעצמם הזדמנות נדירה למדינה שלא מצליחה לפתח את הענף ו-ודאי לא הייתה מגיעה רחוק כל כך אם הייתה מחפשת שחקנים כחול-לבן. סביר להניח שגם לא הייתה מצליחה להרכיב סגל ראוי.
יהודים ששמחו לקבל הזדמנות לפתח את הענף(צילום: מרגו שוגרמן)
אחרי ארבעה אינינגים (המשחק מורכב מתשעה חלקים) צמודים ומתוחים, ישראל פתחה יתרון בחמישי, ועד לסיום רק הגדילה אותו בדרך לניצחון 1:9 וקביעת היסטוריה – לראשונה, ישראל תשחק באליפות העולם, לצד מעצמות כמו ארה"ב, יפן, קובה והאלופה המכהנת, הרפובליקה הדומיניקנית. הבתים המוקדמים ישוחקו במארס ביפן, מקסיקו, דרום-קוריאה וארה"ב, כשהגמר יתקיים בלוס-אנג'לס. ישראל שובצה לבית המוקדם הקוריאני לצד המארחת, הולנד וטייוואן.
איך, בעצם, נוצר המצב המשונה הזה? ארגון הבייסבול העולמי מפעיל את "חוק המורשת", שמאפשר לכל שחקן שיכול לקבל אזרחות במדינה מסוימת לייצג אותה. ישראל ממש אינה היחידה שפועלת בצורה הזו. איטליה, למשל, הנבחרת הטובה באירופה, מורכבת בעיקר משחקנים אמריקאים ממוצא איטלקי. זה הנוהל המקובל בכל העולם, ואת התשלום על ההשתתפות השחקנים מקבלים מה-MLB.
ובישראל ידעו לנצל זאת היטב. על פי נשיא ההתאחדות הישראלית (שכל חבריו פועלים בהתנדבות), פיטר קורץ, החיפוש בארה"ב מקיף וכולל גם שחקנים הנשואים ליהודיות, כדי לאתר את אלו שחוק השבות חל עליהם. קורץ מספר: "כשאני מוצא שחקן, אני צריך להוכיח שהוא זכאי לאזרחות ישראלית. אני יוצר קשר איתו עם הוריו כדי לקבל תיעוד לברית מילה ולבר מצווה, למשל".
וכך, הסגל כולל שמות כמו המגיש קרייג ברסלו שזכה באליפות עם בוסטון ב-2013 ואייק דייויס ששיחק השנה בניו-יורק יאנקיז. וגם התופס ראיין לברנוויי נמצא ברשימה. השחקן בן ה-29 הופיע בבוסטון, בולטימור ואטלנטה וצבר ניסיון רב. אמו יהודיה ואביו קתולי, ולדבריו בבית לא הורגשה נטייה לדת מסוימת, כך שגם לא ערך בר-מצווה – אך בתיכון החל להתחבר לשורשיו היהודיים.
עשו היסטוריה. הנבחרת חוגגת(צילום: מרגו שוגרמן)
לברנוויי מספר: "הרגשתי באותה תקופה משיכה לרוחניות והתחלתי ללכת לבית הכנסת. כיום אשתי ואני גרים בדנבר והולכים אליו בקביעות, ושומרים על אורח חיים יהודי. אנחנו חברים גאים של הקהילה היהודית בעיר".
בישראל כבר ביקרת?
"לא, אבל אני מקווה לעשות זאת בקרוב. במוקדמות הרגשתי גאווה עצומה כשהמילה 'ישראל' התנוססה על החזה שלי. כיהודי אני מרגיש חיבור רוחני עם ישראל. לכל שחקן בסגל יש קשר ליהדות, והקשר הזה חיבר בינינו. כולנו ראינו את ייצוג ישראל בכבוד כחובה אישית. הייתי מאושר כאשר פנו אליי".
האיש שפנה אל לברנוויי הוא ג'רי וויינסטיין, אושיית בייסבול אמיתית. וויינסטיין בן ה-72 אימן בקולג'ים ושימש בתפקידים שונים בקבוצות ב-MLB לאורך השנים, וגם היה עוזר מאמן נבחרת ארה"ב באולימפיאדת 1992. הוא התחבר לאנשי הענף בארץ בזמן שהגיע למכביה ב-2005 כמאמן נבחרת ארה"ב, ובסופו של דבר הגיע לעמדת מאמן נבחרת ישראל אחרי שפעל במשך מספר שנים לקידום הענף בארץ.
וויינסטיין: "ישראל חשובה לי מאוד. במשך שנה עסקתי באיתור שחקנים יחד עם ארבעה סקאוטים מעולים ופיטר קורץ. לא היה קל להביא את כולם, כי חלקם היו עייפים אחרי העונה הארוכה, ואחרים לא קיבלו אישור מהקבוצות שלהם".
אושיית בייסבול. וויינסטיין(צילום: מרגו שוגרמן)
יכול להיות שבסופו של דבר מדובר במאמץ שווא? יכול להיות שישראל היא פשוט לא מדינת בייסבול, וגם ההצלחה הזו לא תשנה את העובדה.
"אני לא מאמין בזה. העניין מצריך זמן ומשאבים, אבל עד עכשיו פשוט לא היו המשאבים הללו כדי לגרום לבייסבול לתפוס בישראל".
לברנוויי ממשיך את הדברים: "אני מקווה שההצלחה שלנו תשנה את היחס לבייסבול בישראל. אני יודע עד כמה הספורט הזה היה חשוב בחיי, ואחת המטרות שלנו כנבחרת היא להגדיל את המודעות אליו בישראל, ולגרום לאנשים להתרגש ממנו ולצפות בו. אולי נצליח להביא לגיוס כספים לבניית מגרשים ומימון תוכניות".
בנוגע לעניין המגרשים – קורץ מציין כי ההתאחדות נעזרת בקק"ל כדי למצוא מימון למגרשים חדשים, ותנסה למנף את החשיפה שקיבלה הנבחרת כדי להשיג תרומות בארה"ב בחודשים הקרובים. בבית שמש כבר אושר פרויקט להקמת מגרש בייסבול (עלות כל מגרש היא 3 מיליון שקלים), במטרה להתחיל בבנייה בשנה הבאה, ומגעים מתנהלים גם עם עיריית רעננה. קורץ מספר כי כיום יותר מאלף ילדים ומבוגרים משחקים בייסבול בארץ, ומספרם של הצברים גדל והשתווה לזה של השחקנים ממוצא אנגלוסקסי.
אך למרות הניסיונות לקדם את הענף בישראל (זוכרים את הליגה המקומית שלא תפסה?), השחקנים הישראלים עדיין לא מגיעים לרמה הנחוצה. עם זאת, להתאחדות חשוב כי בסגל יהיו גם ישראלים לצד היהודים מארה"ב, ובמוקדמות אפשר היה למצוא בסגל את התופס טל אראל, שנחשב לשחקן המקומי הטוב ביותר, שלמה ליפץ וגם דין קרמר.
(צילום: מרגו שוגרמן)
אם השם האחרון נשמע לכם מוכר, אתם לא טועים. ב-2015, קרמר הפך לשחקן הישראלי הראשון שנבחר בדראפט ה-MLB, על ידי סן-דייגו. המגיש בן ה-20 חתם הקיץ על חוזה בלוס-אנג'לס דודג'רס, ויקווה להתקדם בעתיד אל סגל הקבוצה הראשית אחרי שישתפשף בליגות הנמוכות. קרמר, קרוב משפחתו של המילארדר חיים סבן, הוא בן להורים ישראלים שמבלה חלק מזמנו בארץ, ורוב משפחתו עדיין מתגוררת בישראל.
אבל לצד החבר'ה עם תעודת הזהות הכחולה והשחקנים היהודים מהליגות הנמוכות, לישראל יש נשק סודי לקראת האליפות. וויינסטיין וההתאחדות כבר סימנו רשימה של שחקנים יהודים הפעילים ב-MLB ולא היו יכולים להגיע למוקדמות, וינסו לצרף אותם לסגל כדי להפוך את ישראל לכוח מאיים יותר.
ולא מדובר בסתם שמות. על פי קורץ, בליגה הבכירה משחקים כיום עשרה יהודים, וכל אחד מהם יקפיץ את איכות הנבחרת. ראיין ברון ממילווקי, שבעבר ספג השעייה על שימוש בחומרים ממריצים, הוא בן לאב שנולד בישראל ובשיאו, בתחילת העשור, היה אחד השחקנים הבולטים בליגה. ג'וק פידרסון מהדודג'רס כבר שיחק בנבחרת ישראל בעבר, ומאז השתדרג במעמדו בזכות העוצמה האדירה בחבטות שלו. לאיאן קינסלר מדטרויט יש ארבע הופעות באולסטאר, ושאר השחקנים מרשימים גם הם.
לברנוויי לא מפחד מהתחרות הזו: "תהיה לנו נבחרת טובה בדרום-קוריאה, ולא משנה מי ייבחר. היה המון כישרון בסגל במוקדמות ונהנינו יחד, אבל בין השמות שיכולים להצטרף נמצאים כמה מהטובים בעולם, ויהיה מדהים לשחק איתם. הצוות המקצועי יחליט איך לשפר את הסגל. אני לא יודע למה לצפות מהנבחרות האחרות, אבל אני יודע שנהיה מוכנים לעשות את המיטב. ניתן את הנשמה, נעשה חיים וננסה לקדם את הענף בישראל ובעולם".
לפני שיקדם את הענף, שאלת החיבור קריטית. הקהל הישראלי גם כך אינו מתעניין ברובו בבייסבול – אז האם נבחרת של שחקנים שזרים לו, כמעט כולם אינם אפילו תושבי המדינה, תצליח לשנות זאת בעצם הייצוג? וזהו האתגר שעומד בפני הענף כולו בישראל, שלמרות הצמיחה, עדיין נלחם בתדמית אזוטרית ובריחוק מהמיינסטרים הספורטיבי. אולי הנייס ג'ואיש בויז יצליחו לעורר מהפך.
לפנייה לכתב/ת 
נבחרת ישראל
צילום: מרגו שוגרמן
מומלצים
