הקצבאות קוצצו - ויצרו שכבת עוני חדשה

"ללא שינוי מיידי - המשק בדרך לקריסה"  

המחקר של פרופ' דן בן-דוד, מייסד מוסד שורש, קובע כי תקופת המיתון של 2002-2003, מהקשות שידעה ישראל, שהובילה לצעדים מרחיקי לכת שכללו קיצוץ עמוק בקצבאות, אמנם השפיעה באופן חיובי על כמות התעסוקה (שיעורי תעסוקה ואבטלה), אבל לא על איכות התעסוקה, כלומר ההון האנושי של כוח העבודה.

לדברי בן-דוד, מהלך זה הוא ניסוי טבעי, בין אם בכוונת הממשלה ובין אם לא, עם תוצאות כלכליות-חברתיות יוצאות דופן, שדחפו את ישראל לקטבים טובים ולא טובים בו זמנית בקרב המדינות המפותחות בכל הקשור לקביעת רמת חיים, אי שוויון ועוני. לצעדי קיצוץ הקצבאות במיתון הגדול היו מצד אחד תוצאות חיוביות מאוד - שיעורי התעסוקה בארץ עלו לרמה קרובה מאוד לממוצע מדינות ה-G7 ושיעורי האבטלה צנחו. אבל מצד שני, שיעורי העוני בהכנסות הכלכליות (הכנסות ברוטו) נמצאים היום קרוב לתחתית מדינות ה-OECD. רמת אי-השוויון בהכנסות הכלכליות נפלה למרכז מדינות ה-OECD.

שיעור האבטלה עלה בהתמדה והגיע לשיאו ב-2003 עם 10.7%. האינפלציה בשנה זו הייתה שלילית (1.9%-), ובשנים 2000-2003 גדל הגרעון הכולל של הממשלה הרחבה מ-1.3% ל-5.6% מהתמ"ג בעוד החוב הציבורי עלה מ-80% ל-93% מהתוצר.

עובדים מחוץ למפעל בברקן(צילום: רענן בו צור)

השפעת הקיצוצים על שוק העבודה

כדי לבלום את הנפילה הכלכלית עם הגידול בגרעון ובחוב הציבורי, ננקטו בין היתר קיצוצים נרחבים בתשלומי ההעברה – הבטחת הכנסה, קצבאות ילדים ודמי אבטלה. עד 2005, הבטחת ההכנסה הממוצעת למקבל ירדה ברבע, קצבת הילדים הממוצעת למשק בית ירדה ב-46% ודמי האבטחה הממוצעים ירדו בכחצי. עם השנים הקיצוץ התמתן בחלקו, עד שחל קיצוץ נוסף בקצבאות הילדים. ב-2014 הבטחת ההכנסה למקבל הייתה נמוכה ב-22% לעומת 2001, דמי האבטחה היו נמוכים ב-24% וקצבאות הילדים הגיעו לרמה של 59% מתחת לזו שהיתה מקובלת ב-2001.

שוק העבודה בישראל הושפע עמוקות מהקיצוץ בשלושת סוגי התמיכות האלה – מ-2003 שיעורי התעסוקה של ישראל עלו בהתמדה מ-70.6% ל-79.8% ב-2015. למספרם הרב של בעלי ההשכלה הנמוכה ולגידול היחסי שלהם בכוח העבודה "ישנן השלכות חמורות בשלושה תחומים כלכליים-חברתיים מרכזיים", נכתב במחקר, "שהם פריון כולל, אי שוויון ועוני. למרות שחלקים מהאוכלוסייה שייכים ל'מדינת הסטארט אפ', התוצר לשעת עבודה במדינה כולה הינו מהנמוכים במדינות המפותחות. כאשר מייצרים מעט ערך בשעת עבודה, לא ניתן לשלם שכר גבוה לשעה".

מאז 2002 הקצבאות שקוצצו הוחלפו בקבלת שכר על ידי רבים שנאלצו להיכנס בלית ברירה לשוק העבודה. המחקר מראה כי בשנים הראשונות לאחר 2002, השכר שקיבלו העובדים החדשים לא פיצה על אובדן תשלומי ההעברה. כשלוקחים בחשבון את הכנסות כל משקי הבית, כולל תוספת מתשלומי העברה והפחתות מתשלומי מס, "אי השוויון מציב את ישראל במקום השני אחרי ארה"ב בקרב המדינות המפותחות".

שיעורי העוני הגבוהים ביותר ב-OECD

בחינת העוני בהכנסות פנויות, מראה כי שיעור משקי הבית מתחת לקו העוני הצטמצם רק במעט מאז 2002, וכתוצאה מכך ישראל ניצבת בראש רשימת מדינות ה-OECD, עם שיעורי העוני הגבוהים ביותר בארגון.

אם משווים את שיעור העוני בקרב משפחות עם שני מפרנסים או יותר בין 2002, אז שיעור העוני היה 2.5% בקרב משפחות אלה, ל-2014 עם 5.6%, רואים ששיעור העוני בקרב משפחות עם שני מפרנסים או יותר עלה בחצי. בן-דוד מסביר את גודל העוני בכך שבמהלך השנים מאז 2002 ועד היום, כשכוח העבודה גדל בעקבות הצעדים הקשים, לחלקים גדולים וגדלים של האוכלוסייה לא ניתנו הכלים והתנאים המתאימים שמאפשרים להתמודד בהצלחה במשק מודרני ותחרותי.

"מאז עומקי המיתון בתחילת העשור הקודם", נכתב במחקר, "ישראל נקטה במדיניות שהקטינה מאוד את שיעור הישראלים שאינם מועסקים. בעוד המדינה טיפלה בבעיית הכמות, היא התעלמה כמעט לחלוטין מהסוגיה החשובה באמת – איכות העובדים. גידול בפריון הכולל אינו נובע מגידול בכמויות גורמי היצור, אלא כתוצאה משיפור באיכות ובאופן שימושם".

לפי המחקר, ב-1973 היו שבע אוניברסיטאות מחקר בישראל, אבל למרות שהאוכלוסייה יותר מהכפילה עצמה מאז, עד היום לא נבנתה אפילו אוניברסיטת מחקר אחת נוספת. אמנם צצו מכללות רבות כדי לאפשר "רמת ביניים בין תיכון לאוניברסיטה למי שאינם מסוגלים להתקבל לאוניברסיטאות", אבל "מדינה שרוצה לסגור פערים עם המדינות המובילות חייבת מוסדות מחקר אקדמיים שיכשירו את הדורות הבאים ברמה הבינלאומית הגבוהה ביותר".

במחקר נטען כי "הניסוי הטבעי של ישראל הראה שניתן לשנות באופן דרמטי את מצב התעסוקה של המדינה בעשור אחד ולהביא לתפנית במגמות ארוכות טווח של אי השוויון והעוני בהכנסות הכלכליות (הכנסה ברוטו, לפני מעורבות המדינה על ידי הטלת מסים ומתן תשלומי העברה). אך אין די בדחיפת אנשים לשוק העבודה ללא כלים ותנאים הולמים. מדובר בצורך בהחלפת דיסקט מדגש על כמות לדגש על איכות".

הוצאה ציבורית נמוכה על העובדים ופערים בחינוך

עוד נטען במחקר, שלצד הקיצוצים הגדולים בקצבאות, לא נעשו צעדים מקבילים לשדרוג משמעותי של רמת הידע והמיומנות של העובדים. ההוצאה הציבורית על מדיניות פעילה להכשרת עובדים בישראל – 0.24% מהתוצר, הייתה כמחצית מההוצאה הממוצעת ב-OECD ב-2000 (0.52%).

בנוסף, רמת ההישגים של תלמידי ישראל בתחומי היסוד נמצאת קרוב לתחתית ה-OECD זה שנים רבות, הממוצע הארצי נמוך מאוד במבחנים הבינלאומיים ופערי ההשכלה בישראל הם הגבוהים ביותר בעולם המפותח מאז שנות ה-90.

"אם ישראל הייתה מתרכזת רק בתלמידיה החלשים ביותר", קובע המחקר, "לא רק שיעורי העוני היו יורדים, אלא הפריון היה גדל ורמת החיים הכללית בישראל הייתה עולה ב-301% נוספים במהלך חייהם של התלמידים. לא ניתן לבצע רפורמה מערכתית בחינוך היסודי והעל יסודי כל עוד 94% מכלל הסטודנטים לחינוך בשנה הראשונה לומדים במכללות להוראה (79%) ומכללות אחרות (15%), כשציוניהם במבחן הפסיכומטרי הינם מתחת ל-61% מכלל הסטודנטים בארץ".

לפי נתוני ה-OECD, במבחני ה-PISA האחרונים שתוצאותיהם פורסמו, אלה של שנת 2012, ישראל הובילה בשיעור התלמידים שהשיגו את הרמה המתמטית הנמוכה ביותר (רמה 1). "רפורמה במערכת החינוך שמתמקדת בהעלאתם למינימום הבסיסי צפויה להקטין את שיעורי העוני העתידיים בארץ", קובע המחקר, "למעשה, ההשפעה על המדינה כולה תהיה גדולה בהרבה מאשר החיסכון של תשלומי העברה בעתיד. העלאת רמת החינוך של התלמידים החלשים תגביר את היכולת הלאומית של ישראל לקלוט, ליישם ולפתח טכנולוגיות חדשות (לא רק בתחום ההיי-טק) אשר יתבטאו בתמ"ג גבוה יותר".

לדברי פרופ' בן דוד, "ככל שרמת החינוך בישראל תישאר נמוכה מאוד, יתקשו בוגריה לחיות מעל לקו העוני בעתיד והמשק כולו יתקשה לעצור את הנסיגה מהמדינות המובילות. רפורמה מבנית במערכת החינוך מחייבת, בין השאר, תפנית בשיטה בה נבחרים, מלמדים ומתגמלים מורים. איכות הלימודים לתואר ראשון בישראל שונה במידה ניכרת בין המוסדות להשכלה גבוהה. בפני עצמה, זו אינה בעיה אלא מעלה של מערכת המאפשרת לאוכלוסייה גדולה יותר לשדרג את השכלתה מעבר לרמה התיכונית. עם זאת, אין די בהגדלת מספר הסטודנטים בהשכלה הגבוהה. חשוב מאוד להגדיל את מספר הלומדים ברמות הגבוהות ביותר באקדמיה".