"תגידי לי כן או לא": הישראלית ששבתה את לבו של לאונרד כהן
כשהדיילת הישראלית רחל טרי פגשה לראשונה את לאונרד כהן, היא לא יכלה לסרב לו. סיפור האהבה הלוהט שלהם נמשך לאורך שנות ה-70. אבל גם לאחר שהרומן הסתיים, נשארו חברים טובים. "בדיעבד הייתי משנה רק דבר אחד. כשהוא ניסה לחזור אליי, אחרי שנפרדנו, לא הייתי אומרת לו לא"
אני מניחה שאלוהים החליט לחטוף אותו מאיתנו", היא אומרת ומצטטת את השורה המפורסמת Everybody knows the good guys lost, מתוך להיטו הגדול של כהן, Everybody knows.
איך מרגישים אחרי שיחת טלפון כואבת כזו שמגיעה ללא שום הכנה?
"ההודעה על מותו הייתה מאוד קשה עבורי. למרות גילו המתקדם, מוות של אדם קרוב תמיד קשה, כי הוא מחזיר אותנו למציאות שקובעת שכולנו, לא משנה מה נעשה, זמניים פה. מאז אני בעיקר עצובה ומתגעגעת, בוכה ונזכרת בתקופות שלנו יחד. מה שמנחם אותי מעט היא העובדה שלאונרד היה מוכן לזה. אני רק מקווה שזה שם למעלה יודע מה הוא עושה".
הרבה לפני ליאו ובר, היו אלו כהן וטרי שהיוו את הפאוור קאפל הטרנס אטלנטי הראשון והמתוקשר בישראל. הם נפגשו בארץ בראשית שנות השבעים. כהן, באחת התקופות הקשות בקריירה שלו, עזב הכל, נחת בישראל ושהה כאן מספר חודשים. הוא בילה בבתי קפה ומועדונים בתל־אביב, זכה למעקב צמוד של כתבי הרכילות, ואף יצא להופיע בחזית בפני חיילי צה"ל במלחמת יום הכיפורים שפרצה במהלך שהותו פה.
טרי, כיום בת 66, הייתה אז דוגמנית צעירה, כדורסלנית ודיילת באל-על. גם לאחר שכהן עזב את הארץ, הם המשיכו להיפגש בארצות־הברית ובאירופה. טרי הייתה בוחרת את יעדי הטיסות שלה בעבודה בהתאם למיקומו של כהן על הגלובוס ולסיבובי ההופעות שלו. "נפגשנו לראשונה ב-1972", היא מספרת. "זה היה במסיבה בהרצליה פיתוח שאליה הגעתי עם ידיד. אני זוכרת שלבשתי חליפה שחורה עם פסים לבנים דקים והשיער שלי היה אסוף. למרות שהייתי כבר בעולם הדוגמנות ובנבחרת ישראל בכדורסל, הייתי עדיין ביישנית, בחורה צעירה בת 22, אחת שלא באמת הכירה את העולם מלבד דרך הדיילות. כשנכנסנו למסיבה, ידיד שלי אמר לי בהתרגשות שלאונרד כהן נמצא שם. האמת היא שאז לא ידעתי בכלל מי זה. נעמדנו בפינת החדר והסתכלנו מסביב. פתאום ניגש אליי המנהל האישי של לאונרד ולחש לי באוזן שהוא רוצה להכיר אותי ושאבוא איתו. הידיד שלי אמר לי, 'לכי בהתלהבות, אז הלכתי".
שם, בחדר צדדי, נרקמה לה האהבה והחברות העמוקה והאמיצה עם כהן, שנמשכה יותר מ-40 שנה. "הכניסו אותי לחדר וראיתי את לאונרד יושב על הרצפה, לידו עמד ספסל קטן והוא סימן לי לבוא ולשבת עליו לידו. לאחר שהתיישבתי הוא הפנה אליי את מבטו ואמר לי רק משפט אחד: 'כל מה שאני רוצה הוא שתגידי לי כן או לא'. הייתי בשוק. עניתי לו שמעולם לא שמעתי עליו. למשמע התשובה שלי, הוא חזר שוב על השאלה והביט בי. הסתכלתי לו בעיניים העמוקות שלו וטבעתי בתוכן".
למרות פער גילאים של 16 שנה, השניים החלו לצאת יחד והפכו לזוג הלוהט של תל-אביב. הם היו מסתובבים יחד בבתי הקפה של דיזנגוף, במועדונים ביפו ובחוף הים. בראיון שהתפרסם במגזין 'לאשה' בדצמבר 1972 תחת הכותרת "הכהן הגדול של רחל טרי" - סיפרה הדוגמנית הצעירה על הרומן עם כהן. הבילוי המועדף עליהם, גילתה הכתבה, היה בנמל יפו - לשתות קפה עם הדייגים ועם האנשים הפשוטים, הרחק מהמעריצים. "יש לכהן זיקה חזקה לארץ", אמרה טרי בראיון ההוא. "המקומות כאן קרובים לליבו כאילו היו נופי הילדות שלו. הוא אפילו מתכנן לבנות כאן בית בכפר שייתן לו השראה".
במהלך שהותו בארץ, נפגשה טרי גם עם מרשה, אמו של כהן, שהגיעה לישראל כדי לבקר את בנה. "היא יידישע מאמא אמיתית ממש כמו אמא שלי, אלא שאצלה זה באנגלית במקום בעברית-תימנית", סיפרה אז טרי.
"זו הייתה אהבה ממבט ראשון", נזכרת כיום טרי בהיכרות ביניהם. "בזכות העבודה שלי כדיילת יכולנו להיפגש הרבה, בעיקר באירופה, גם אחרי שעזב את ישראל. היינו גם מדברים הרבה בטלפון, ולעיתים הייתי מגיעה לערים בהן הוא היה מופיע והיינו נפגשים מיד לאחר ההופעה. הייתי צעירה והוא היה ג'נטלמן. מאז לא היה לי ולא יהיה לי כמוהו, כל כך אדיב ואוהב. הייתי מאוהבת בו, והעובדה שהיו עוד נשים שאהבו אותו, לא הפריעה לי באותה תקופה. שיחק לי המזל שהכרתי אותו ואני אסירת תודה לאלוהים שהעניק לי את החוויה העמוקה הזו של אהבה ומערכת יחסים עם לאונרד".
קשה קצת להאמין שלא הפריע לך בכלל שהיו לו עוד נשים.
"ברור שבאותה תקופה פחדתי שיהיו לו נשים אחרות, גם ידעתי בתוך תוכי שהיו לו, אבל ידעתי שיש לי רק חלק מהזמן שלו. הייתי אז עם ראש פתוח ונתתי לו לפגוש את מי שהוא רצה. הבנתי כבר אז שכולנו מתנדפים מפה בסופו של דבר, ככה שלא ציפיתי שהוא יהיה רק שלי. הרי היו לו נשים בסביבתו כל הזמן, ולא היה לי סיכוי להטיל על כך וטו, אז החלטתי לזרום עם זה".
טרי, כיום בת 66, הייתה ספורטאית מצטיינת בנעוריה - אלופת הארץ בקפיצה לגובה ושחקנית ובנבחרות ישראל בכדורסל ובכדוריד. לאחר שחרורה, עסקה גם בדוגמנות. לאחר סיום הרומן עם כהן, נישאה לחנוך קראוס, אחיו של שמוליק קראוס, ונולדה לשניים בת. הנישואין הסתיימו די מהר וטרי עזבה את הארץ לארה"ב, שם החלה לעבוד בתחום הנדל"ן. בשנת 1979 נישאה שוב, לצעיר אמריקאי בשם אנדי ניוורת', עימו ילדה את בנה השני. השניים התגרשו ב-1984. כיום היא מתגוררת בלוס אנג'לס ובבעלותה משרד תיווך.
מסיפוריה של טרי מצטייר כהן כדמות רומנטית כמעט כמו בשיריו. "הוא היה מאוד עדין, מאהב רגיש מאוד, נותן ומתחשב בצורה מרשימה", אומרת טרי. "הוא התייחס בחום לאנשים סביבו, לא רק אליי. מאוד אהבתי את זה. לאונרד היה אחד שפעל עם הלב. דברים יומיומיים פחות עניינו אותו. אחרי הופעות היינו יושבים בחדר שלו בבית המלון והוא היה משמיע לי שירים חדשים שעליהם עבד. לפעמים ביקש ממני לחוות דעה על השירים, אבל בהרבה מקרים אחרים הוא גם לא ביקש, רק ניגן לי".
כשאני שואל אותה אם היא יודעת אם אחד השירים המוכרים שלו נכתב עליה, או מבוסס על הקשר ביניהם, היא מהססת בתשובתה ואז עונה בקצרה: "אני לא יודעת, אולי כן מבלי שהוא הזכיר את שמי, אבל אני לא יכולה להצביע על שיר ספציפי. ברור לי שלשיחות שלנו כן הייתה השפעה עליו. יש ללאונרד הרבה שירים שמשהו בהם מזכיר שיחות שלנו. כך או כך, בלי קשר לשירים, הייתי שמחה להיות חלק מהחיים שלו".
מבין עשרות הזכרונות שיש לה מלאונרד כהן, היא צוחקת בכל פעם כשהיא חוזרת לסיפר המפגש ביניהם ביום העצמאות האמריקאי ב-4 ביולי 1974. טרי טסה לניו-יורק כדיילת ומשם המשיכה למונטריאול כדי לראות את כהן. "בילינו את סוף השבוע ההוא ביחד, מאוהבים, עשינו חיים ובסופו לא מצאתי טיסה חזרה לניו-יורק. הייתי בלחץ מטורף להספיק להגיע לטיסה שהייתי אמורה לעבוד בה. לא מצאנו טיסות, לבסוף לאונרד שכר מטוס פרטי שנחת כמה קילומטרים מניו־יורק ומשם לקחתי טקסי למלון, הגעתי לחדר 20 דקות לפני הפיק אפ ושנינו צחקנו על זה נורא".
לקראת סוף שנות השבעים, הקשר הרומנטי ביניהם תם. "היו עוד כמה פעמים שלאונרד רצה לחזור אליי, אבל פחדתי, היינו אז בתחילת שנות השמונים, ויחד איתנו היו בעולם מחלות כמו איידס ואני חששתי. ביקשתי שנישאר ידידים וכך היה".
בניגוד למערכות יחסים רבות שמסתיימות לאחר שהקשר הרומנטי תם, הידידות בין השניים התחזקה לאורך השנים. טרי עברה ללוס אנג'לס והתגוררה במרחק קילומטרים ספורים מביתו של כהן. "הייתי נוסעת אליו באופניים בימי שישי והיינו עושים ביחד קידוש", היא אומרת. "לאונרד גר בדופלקס. הוא היה למעלה ובתו גרה למטה. הבית שלו היה מאוד פשוט, מאוד צנוע. היה לו פסנתר וגיטרות בסלון וסטודיו בחדר אחורי, שאליו לא הייתי נכנסת. הוא היה מאוד קשור ליהדות ולא פעם היה בא אלינו הבייתה לעשות ארוחת שישי", היא נזכרת. "הוא אהב מאוד את האוכל שהייתי מכינה וגם את הקובנה של אמא שלי".
לאחר שהסתבך בצרות כלכליות, כהן יצא לסיבוב הופעות ממושך מסביב לעולם (במסגרתו הגיע גם לישראל ב-2009 להופעה בלתי נשכחת) כדי לכסות את חובותיו. הוא כמעט ולא שהה בביתו בלוס-אנג'לס. הקשר עם טרי נשמר אבל בעיקר באמצעות מיילים ושיחות טלפון.
תכתובת המיילים בין השניים לאורך השנים ענפה וכוללת ברכות שנה טובה, איחולים להולדת הנכדים ואפילו ברכות ימי הולדת שכהן היה כותב לה בעברית.
בסוף כל מייל, קצר או ארוך, הוא היה חותם בשמו העברי "אוהב אליעזר".
"רחל היקרה" כתב לה כהן בשלהי 2012, "אני רוצה להודות לך על הידידות המופלאה והעידוד שלך לאורך כל השנים, אני מאוד מעריך אותה". במייל מתייחס כהן לעט ששלחה לו טרי, עט שגם רוטט ועושה מסאז' בראש. "אהבתי את העט. הוא מצחיק ובו זמנית יעיל. איזו מתנה מחושבת מצידך. כבר הרבה זמן לא ביליתי באל-איי ויש לי בעיות בריאות קטנות כך שבכלל נזרקתי החוצה מהמעגלים החברתיים של פעם. אני לא ממש פוגש אף אחד ולא ממש מחכה לפגוש, את יודעת. כפי שאת מכירה אותי, זה לוקח הרבה ממני, כך שבתקופות שאני יכול לנוח - אני נח. אדם צריך להיכנס לסוג מסוים של תרדמת ולאגור כוחות. אני מקווה שאת ומשפחתך פורחים, ומאחל לך את כל הברכות שאפשר לקראת השנה הקרובה, באהבה, אליעזר".
במייל אחר משנת 2013 מודה לה כהן על הגפילטע פיש והחרוסת ששלחה לו בערב חג הפסח. "רחל היקרה, סלחי לי על התגובה המאוחרת, אך הייתי מעט חולה בתקופה האחרונה. תודה רבה על משלוח הגפילטע פיש והחרוסת, נהניתי לאכול אותם מאוד. זה היה מאוד מתחשב מצידך לעשות לי משלוח שכזה. אוהב אליעזר".
המייל האחרון שקיבלה ממנו היה ב-17 בספטמבר השנה. כהן כתב לה כי מילא את בקשתה וחתם על אחד מספריו עבור חברת ילדות של טרי מהארץ, ושלח את הספר בדואר רשום לישראל. בתגובה למייל הזה, שלחה לו טרי תמונה של נכדתה. "ברוך השם רחל", ענה לה כהן.
שיחת טלפון אחת שזכורה לה היטב עם כהן הייתה בשנת 2008, כאשר התקשר אליה לאחר שנאלץ לחזור לבמה בעקבות הפרשייה בה איבד את כל כספו. "הוא פחד לחזור לבמה ופחד לשוב ולכתוב", היא מספרת. "היו לו היסוסים אם ייצאו לו עדיין להיטים. אמרתי לו שזה יהיה לו קל, שזה כמו לרכב על אופניים, ברגע שתעלה לבמה אמרתי לו, אתה תדע מה לעשות. הוא ואני לא ידענו אז שהטור הזה יימשך עד 2013".
שיחת הטלפון האחרונה ביניהם הייתה לפני כחודש, לאחר הראיון המפורסם שבו אמר כי הוא מוכן למות. "הייתי מודאגת מהכותרות האלו, אז הרמתי אליו טלפון", היא מספרת בדמעות. "ידעתי שמצבו הבריאותי לא משהו אבל הוא הרגיע אותי. אל תדאגי הוא אמר לי, סתם צחקתי עם העיתונאים. את לא יודעת שאני אשאר פה לנצח? הוא שאל וכנראה ידע על מה הוא מדבר כי המוזיקה שלו בהחלט תישאר כך".
כשאני שואל אותה האם היה לו סוד אחד שסיפר רק לה, היא שותקת, "גם אם היו, לא הייתי מספרת לך אותם. הייתי משאירה אותם כפי שהם, סודות שלו בנאמנות אצלי. עכשיו נותרתי רק עם הקושי. אם הוא היה פה, הייתי אומרת לו שאני אוהבת אותו ורק רוצה עוד כמה רגעים איתו. אבל החיים הם כמו שהוא כתב אותם, יש שבר בכל דבר, כך האור נוצר. בדיעבד אולי הייתי משנה רק דבר עם לאונרד. אחרי שנפרדנו, לא הייתי אומרת לו לא, כשהוא ניסה לחזור אליי. הייתי אז צעירה ולא מוכנה, רק גיליתי את העולם היפה והאכזרי".
הכתבה פורסמה במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות".
לפנייה לכתב/ת 
