9 מיתוסים על יין
יין ישן איכותי יותר? תלוי איזה: מאז ומתמיד מיתוסים הצליחו להתל בנו, ויש לא מעט אנשים שעד היום מאמינים למיתוסים כאלה ואחרים בכל מה שקשור ליין. אנחנו כאן בשביל לעשות סדר עם כמה מיתוסים חמקניים
1. יין יקר הוא יין טוב יותר
אין כמעט קשר בין כמה עולה יין לבין כמה אנשים אוהבים אותו, וכל טעימה עיוורת של יין מפריכה מיתוס זה. כאשר אנשים מסיקים שיין יקר יותר הוא יין בהכרח טוב יותר, מדובר בעיקר ברעיון פסיכולוגי שיווקי ותו לא.
2. כאשר פותחים יין צריך לתת לו "לנשום"
ביינות צעירים קיימת סיבה היסטורית לכך שנותנים ליין "לנשום" לפני השתייה. בעבר, לפני עידן המדע באומנות היין, הייננים היו מוסיפים כמות גופרית כחומר משמר. על מנת לאפשר לריח הגופרית הלא נעים להתפזר, היו פותחים את היין ומאווררים אותו.
כיום, מאחר והשימוש בגופרית מדויק ומינימלי, אין צורך לאוורר יינות ולתת להם לנשום - זה לא משפיע על היין. יוצאים מן הכלל הם יינות שעברו יישון (ראו סעיף 4), שתהליך ההתחמצנות והחדרור מפיק מהם טעמים וניחוחות אצורים.
3. יין של יקב קטן הוא יין איכותי יותר
גם כאן הרעיון השיווקי-פסיכולוגי עובד, ועובד טוב: אין קשר בין איכות היין לגודל היקב. לרוב דווקא יקבים גדולים עושים יינות מעולים במחירים סבירים ובעקביות לאורך שנים, בעיקר בגלל שיש להם את היכולת לבחור את הגפנים ממבחר חלקות גדול.
4. יין ישן יותר איכותי
הסצינה של יינות ישנים הנמכרים במכירות פומביות בעשרות אלפי דולרים היא נחמדה, אך לחלוטין לא מציאותית לגבי כל שאר היינות. לרוב העצום של היינות בעולם אין את מה שנדרש על מנת להתיישן אפילו לשנים בודדות.
רוב היינות האיכותיים אמורים להיות טובים עד 5 שנים משנת הבציר שלהם, ורק יינות מיוחדים, כאשר מאחסנים אותם בתנאים מתאימים, ישתבחו לאורך שנים.
5. יין צריך להעביר בדקנטר
אחד מהמיתוסים המשונים ביותר. יינות מיושנים מועברים מהבקבוק לדקנטר פרק זמן מסויים לפני השתייה. ההעברה נעשית בכדי להיפטר ממשקעים שנוצרו עם השנים בבקבוק היין המקורי, ובכדי לחדרר ולחמצן את היין המיושן לפוטנציאל שלו. ביינות שלא יושנו לפחות 5 שנים אין כל צורך בתהליך הזה, וביינות צעירים זה אפילו מגוחך.
6. יקב "נישה" עושה יין יותר טוב
הכוונה ליקב מתמחה בייצור יין מסוג מסויים בלבד, או בדרך עשייה מסויימת (אנ-פילטרד, למשל). המיתוס מתייחס ל"נישה" כדבר נעלה ומופלא. במציאות, רוב הנישות נוצרו מחוסר ברירה של הייננים, ולרוב השיווק הרבה יותר מוצלח מהיין עצמו.
7. ככל שה"דמעות" רחבות יותר, היין איכותי יותר
תמיד לימדו אותנו לסובב את כוס היין קלות ולחכות שירדו ליין דמעות (דהיינו הפסים שיורדים מהסיבוב), ויש הטוענים שככל שהפסים עבים יותר ככה היין איכותי יותר. אז המציאות היא שאין קשר בין הפסים לטיב האיכות. הפסים מלמדים אך ורק על כמות האלכוהול ביין, ולא על איכותו.
8. בלנד מול זן אחיד
רוב האנשים יעדיפו זן ענבים אחד ביינות שלהם, כמו קברנה סוביניון או סירה, ולא מיזוג זנים (בלנד) - וחבל שכך. כאשר ייננים לוקחים שני זני ענבים, כמו מלבק עם קברנה סוביניון, הטעמים והניחוחות שיוצאים מהשילוב הזה יכולים להיות הרבה יותר טובים מזן ענב יחיד. ובכלל, היינות הנחשבים ביותר מבורדו - כמעט כולם בלנדים.
9. יש להגיש יין אדום בטמפרטורת החדר
זה אחד המיתוסים שממש גורעים מההנאה שבשתיית יין: "טמפרטורת החדר" הוא מושג ערטילאי שלא מגדיר אם החדר בפסגת האלפים או במרכז מדבר סהרה.
בעבר, כאשר היו שותים יינות אדומים, הטמפרטורות במבנים סגורים היו קרירים בהרבה מאשר בימינו. בכל אופן כיום לא מומלץ לשתות יין אדום בטמפרטורה שמעל ל-20 מעלות.
הכותב הוא מנכ"ל "יקב הכורמים", דור שביעי בארץ
נכנסים לאווירה - סופי צדקה שרה על יין:
לפנייה לכתב/ת 
