"קראתי 'הארי פוטר' מאות פעמים - ובכיתי"
עזרא מילר אמנם לוהק לתפקיד גיבור העל "הפלאש", אבל בילדותו פיתח אובססיה דווקא לסדרת "הארי פוטר". "זה ב-DNA שלי", הוא מספר לרגל צאת "חיות הפלא", הסרט החדש בכיכובו שממשיך את עלילות הקוסמים. אז מדוע נאלץ להילחם באולפנים על התפקיד, למה חלקנו נמות בקרוב ואיך כל זה קשור להמפרי בוגרט? ראיון
כבר כמה שנים נדמה שעזרא מילר מיועד לגדולות, עוד מהופעותיו הנהדרות ב"חייבים לדבר על קווין" וב"כמה טוב להיות פרח קיר". ועדיין, שמו של השחקן בן ה-24 לא שגור בפי כל. הדבר עומד להשתנות ממש עכשיו שכן כרגע, מילר הוא אחד השחקנים המוערכים ביותר על ידי וורנר ברוס. לא רק שהוא משחק את דמותו המסתורית של קרדנס בסרט "חיות הפלא והיכן למצוא אותן", אלא שהוא גם הצטרף לעולם המורחב של די.סי כבארי אלן, בדמותו של הפלאש.
העובדה שמילר משתתף בשני פרנצ'ייזים ענקיים, תחת המטריה של אותו האולפן, מהווה הישג אדיר - אבל הוא הראשון להודות שהדבר לא בא לו בקלות ודרש המון שכנוע ועבודה מצידו. עוד כשנבחן לתפקיד דמותו של קרדנס ב"חיות הפלא", מספר השחקן הצעיר בראיון ל-ynet, הוא היה חתום על התפקיד של הפלאש. האולפנים לא רצו שישחק את שני התפקידים, בגלל בעיות לוחות זמנים ולחצי הפקה, אבל מילר לא ויתר ופה נכנסה התשוקה שלו לפעולה.
"אני חושב על התפקיד של קרדנס, אני חולם על התפקיד, אני רוצה את התפקיד ועכשיו אני כבר יודע שאעשה הכל למענו - אז התחלתי לשלוח אי מיילים לוורנר ברוס. 'תסתכלו על המפרי בוגרט', כתבתי להם, 'קזבלנקה' היה הסרט ה-11 במספר שהוא עשה עם הסטודיו באותו העשור. 'אנחנו לא עושים את זה יותר, אנחנו לא מפתחים יחסים אישיים כאלה בין שחקנים לסטודיו', ענו. 'אין יותר נאמנות כמו שהייתה פעם'. 'אני רוצה את זה אתכם', כתבתי להם. 'אני רוצה את קרדנס ואני רוצה את הפלאש'". דברים אומנם השתנו מאוד בהוליווד, משנות הארבעים של המפרי בוגארט ועד היום, אבל העקשנות של השחקן הצעיר השתלמה ואכן - האולפנים הפכו עולמות בכדי לאפשר לו לשחק בשני התפקידים.
.jpg "הקלף החדש של וורנר ברוס. עזרא מילר (צילום: gettyimages)")
"חיות הפלא והיכן למצוא אותן" הוא ההרפתקה החדשה בעולם הקסמים, פרי מוחה הקודח של מחברת ספרי "הארי פוטר" ג'יי. קיי. רולינג שאף כתבה, בפעם הראשונה, את התסריט. עלילת הסרט, שבוים על ידי דיוויד ייטס (האחראי גם על ארבעת סרטי "הארי פוטר" האחרונים), מתרחשת כשמונים שנים לפני שהארי פוטר פגש לראשונה את 'זה שאסור להזכיר את שמו'. ניו יורק של 1926 היא מקום בו בני תמותה חיים, ללא ידיעתם, לצידם של קוסמים, כשכוח מסתורי זורע הרס ברחובות ומאיים לחשוף את קהילת הקוסמים.
בנוסף, גלרט גרינדלוורד, קוסם בעל כוח עצום ואפל, חמק מאירופה ואי אפשר למצוא אותו. קרדנס (מילר) הוא אדם צעיר שמשתייך לקבוצה בעלת סממני קאלט, שטוענת לקיומם של הקוסמים ומנסה להיפטר מהם. הקבוצה מונהגת על ידי אמו החורגת של קרדנס, מארי לו בארבון (סמנטה מורטון), אישה קשה שתעשה הכל על מנת למחות כל נוכחות של פלא מעל פני האדמה. כמובן שהקבוצה מגיעה לקונפליקט עם אגודת הקוסמים של אמריקה, אליה מצטרף גם ניוט סקמנדר (אדי רדמיין), קוסם בריטי וזאולוג שהמזוודה שלו מלאה ביצורים מופלאים שבטעות חומקים החוצה ומאיימים על מרקם החיים העדין שבעיר. עוד משתתפים בסרט קולין פארל, קת'רין ווינסטון ודן פוגלר.
האובססיה של מילר עם התפקיד של קרדנס באה לו בשל היותו מעריץ ענק של הסופרת הבריטית ג'יי.קיי רולינג ועולם המכשפים אותו יצרה. מילר הילד שגדל בניו ג'רזי התוודע לעולמו של המכשף הצעיר פוטר לראשונה כשאבא שלו (שעבד ועדיין עובד בעולם הוצאות הספרים) הקריא לו את הספר הראשון בסדרה. "זו הייתה חוויה נהדרת מבחינתי. זה גם פתח לי את התיאבון לקריאה וגם היה זמן איכות עם אבא, כל ערב לפני השינה. זה היה המקום הבטוח שלי. אני ממליץ על כך לכל ההורים שם בחוץ. אין טוב מזה".
"אחר כך כבר פיתחתי אובססיה מטורפת אישית לעולם הזה" מספר מילר. "הייתי באמת ילד של הארי פוטר. קראתי את כל הספרים כמה וכמה פעמים וגם הקשבתי לקלטות של הספרים כמעט בכל יום, כך שהחומר מהווה ממש חלק מה-DNA שלי. הוא חקוק בי עמוק. אחד הזיכרונות החזקים שלי הוא שנסעתי לקייטנת קיץ, כזאת שנשארים לישון בה, לפני שהייתי מוכן לכך. אחותי הגדולה נסעה ואני התעקשתי לנסוע גם. כל כך התגעגעתי הביתה, געגועים כאלה שמשתלטים עליך באופן טוטאלי, שמכאיבים לך בגוף שמזהה שאתה זקוק לקרבה של הורה. הייתי לבד אבל היה לי את 'הארי פוטר', הוא היה לי לחברה. קראתי את הספרים כמאה פעם ובכיתי, האזנתי לאודיו כמאה פעמים ובכיתי, ראיתי את הסרטים ובכיתי. הייתי בן 17 כשהגענו לסוף הסיפור ומאז זה מלווה אותי. מעולם לא הפסקתי".
מה בעולם הזה כל כך משך אותך?
"אני חושב שזה קשור לתיאוריית 'האגדות'. התיאוריה אומרת שהנבל באגדה חייב להיות מספיק מפחיד כדי לשקף הבנה שכבר קיימת אצל ילד בנוגע לאופל וכוחות הרשע שקיימים בעולם שלנו. רק אז הילד יכול להתחבר באמת למוסר ההשכל של הסיפור. תמיד נמשכתי לחומר ממש מפחיד. כילד סבלתי מסיוטי לילה וחיפשתי סיפורים שיפגשו אותי שם. ג'יי קיי רולינג, הייתה סופרת הילדים היחידה שסיפקה לי את זה. אהבתי גם את אדגר אלן פו וקראתי גם סטיבן קינג כבר אז. אהבתי אימה. צפיתי ב'פסיכו' משהו כמו מאה וחמישים פעמים כדי להגיע למקום בו אוכל באמת לצפות בסרט. לילדים יש את הדחף הטבעי ללכת לכיוון הדבר ממנו הם מפחדים, דבר שאנחנו כמבוגרים, מאבדים. זו הסיבה שמבוגרים הם עייפים, מפוכחים, כהים, לאים, חולים ועומדים למות בקרוב. אין שום כיף בלהיות מבוגר בדיוק בגלל הסיבה הזאת.
"יש ספר שנקרא 'לרוץ לכיוון השאגה'", מילר ממשיך בהתלהבות, "שמסביר שזה ידוע שאם אתה במרחבים ושומע שאגה של אריה, בניגוד לאינטואיציה שלך, רוץ לכיוון השאגה כי בתכלס, מתגנבים מאחוריך שני אריות אחרים, כי זאת בעצם שיטת הציד שלהם. המטאפורה הזאת - אין לה סוף מבחינתי. לא תשמיד את 'כוכב המוות' על ידי בריחה לאיזה ירח מרוחק, אתה צריך לירות ישר לתוך הבן זונה. אתה לא בורח מעץ אם אתה חוטב עצים, אתה רץ לעבר העץ. אתה חייב להתעמת עם הפחדים שלך, מה שגורם לך אי נוחות, מה שגורם לך פחד - כנס בזה. זאת הדרך היחידה".
את התכונה עליה מספר מילר הוא פיתח עוד כילד שסבל מגמגום. בגיל שש הוא התחיל להתאמן ולשיר אופרה ככלי שיעזור לו להתגבר על המכשול. הגמגום, יחד עם העובדה שהוא תמיד נחשב לעוף מעט מוזר, אחד שלא הולך עם העדר, גרמו לכך שהילדים בבית הספר הציקו לו ונטפלו אליו. זאת הייתה הנקודה בה התחיל להבין שבריחה לא תעזור לכלום אלא דווקא עמידה איתנה והסתכלות לפחד בעיניים.
מה הדבר האחרון שהפחיד אותך ואיתו התעמתת?
"פרנצ'ייז עצום שהיה אחד הפחדים הכי גדולים שלי. הכרה. איבוד האנונימיות, זה הפחד שאני רץ לכיוונו ממש ברגעים אלה".
הפרנצ'ייז העצום הוא, כמובן, העולם של DC, אותו דגם כבר מילר בדמותו של הפלאש בקטנה ב"סופרמן נגד באטמן" שיצא השנה ובקרוב ישוב אליו ב"ליגת הצדק" שייצא בקיץ הקרוב. המבחן הגדול יגיע כשהסרט המבוסס על דמות הפלאש ייצא לאקרנים בקיץ 2018.
מילר משתף שהוא מעריץ גדול של העולם של DC, אולי לא מחובר אליו כפי שהוא מחובר להארי פוטר, אבל היוניברס הזה לחלוטין מוכר לו. "אני מעריץ מושבע של באטמן כבר מגיל מאוד צעיר. אני אפילו מוכן לחשוף כאן ולהודות שנהניתי בטירוף מסרט הבאטמן המושמץ ביותר, 'באטמן ורובין'. אהבתי מאוד גם את הסרטים של טים ברטון, קראתי את כל הקומיקס של באטמן היו לי מלא דמויות שלו ושל העולם שלו. עכשיו, יוצא לי לראות את באטמן בפעולה, זאת סגירת מעגל מדהימה בשבילי".
הליהוק של מילר לא התקבל בצהלות שמחה על ידי כל מעריצי הקומיקס. יש שאמרו שהוא כלל לא נראה כמו הפלאש בעוד אחרים טענו שהעובדה שהשחקן הצעיר הוא הומו מוצהר, מערערת את אמינות הדמות. מילר, לעומת זאת, מבסוט שהצליח להיות השחקן ההומו הראשון שלוהק לתפקיד של סופר הירו. "אני שמח שהאולפנים ראו פה מעבר לתווית", הוא עונה בקצרה ולא מרחיב בנושא. בינתיים, הפקת הסרט נקלעה לקשיים, אחרי שהבמאי השני שהיה מקושר לפרויקט עזב. בעיני רבים הדבר מצביע על כך שהסרט איבד כיוון, שדברים לא הולכים כמו שצריך, שטוב זה לא יכול להיות. מילר מצידו, לא נראה מודאג במיוחד.
"אני חושב שהמדיה יצרה היסטריה, כדרכה של המדיה. זה קורה כל הזמן שפרויקטים משנים במאים, זה חלק מהתהליך. זה לא באמת ביג דיל. אני חושב שזה דבר גדול שהמוחות היצירתיים שמעורבים פה לוקחים את זה באופן כזה רציני, עד כדי כך שהם מוכנים למשוך במאי ברגע האחרון מהפרויקט בגלל שהם לא מרגישים שהוא מתגבש באופן ובצורה בה היו רוצים שיתגבש. אני מבסוט מכך שוורנר ברוס מעורבים כל כך באמינות ובהגינות של הפרויקט, כי זה התינוק שלי. 'הפלאש' הוא לגמרי התינוק שלי. אני בטוח שהדברים בסוף יסתדרו בצורה בה הם צריכים להסתדר. אני שם מבטחי בתהליכים האלה, זו הדרך היחידה".
