ליגת הוותיקים / שר הטבעות
קבוצות שמשחקות עם זרים בעלי ניסיון בליגה שלנו מקבלות מהם תפוקה גבוהה יותר ממועדונים שמתבססים על זרים חדשים, אבל האם זה מבטיח ניצחונות?
הקבוצה של שרון אברהמי לא לבד. לצידה, עירוני נהריה היא הקבוצה הנוספת שפתחה את העונה עם שלושה זרים בעלי ניסיון בליגה הישראלית. גם הם מדורגים בצמרת דירוג תפוקת הזרים בליגה – במקום השלישי, עם 54.7 נקודות למשחק. ביניהן אפשר למצוא את הפועל חולון, שלה יש שני זרים כאלה.
מה אפשר ללמוד מהעובדה שהקבוצות עם צוות הזרים הכי פרודוקטיבי צירפו לפחות שניים שכבר שיחקו כאן? האם זה מקרי? אם החתמת זרים עם ניסיון מוכח בליגה שלנו בהכרח שווה תוצרת גבוהה, מדוע רוב הקבוצות לא עושות את זה? והאם מדיניות כזו מביאה גם ניצחונות?
"עד העונה שעברה בהפועל ת"א, ובכלל בליגה, אהבו לחפש גניבות", מסביר אברהמי. "אם הצלחת, אתה יוצא גדול, אבל ברוב המקרים יש כישלונות. אני תמיד מעדיף להביא זרים ששיחקו פה ועדיין יש להם רעב. זה בדיוק מה שבנינו העונה".
טובים, לא מצוינים
הנתונים מראים כי רוב הליגה לא נוהגת כמו הפועל ת"א. שמונה קבוצות משחקות עם זר מנוסה אחד בלבד או אפילו עם סוללה שלמה של זרים שנחתו כאן לראשונה. בסך הכל, רק ל-34 אחוז מהזרים בליגה יש ניסיון ישראלי.
בשנים האחרונות זרים לא מנוסים התקשו לשרוד עונה שלמה. בעונה שעברה, למשל, מבין ה-15 שהוחלפו מסיבות מקצועיות, 12 היו שחקני שנה ראשונה בישראל (80 אחוז מהמשוחררים). ב-2014/15 שוחררו 20 זרים חדשים, לעומת שלושה ותיקים בלבד. אפילו העונה, חמישה מבין ששת הזרים שכבר נשלחו הביתה הם שחקני שנה ראשונה.
"איזה זר אני מעדיף? אין לזה תשובה חד-משמעית", אומר מאמן הפועל חולון דן שמיר, שהביא לקבוצתו את קאליף וואייט ואת פול דילייני המנוסים, ונהנה כרגע מפתיחת עונה חלומית (מאזן 1:5). "צריך לאזן בין מבוגרים לבין צעירים. מצד אחד, כדאי שיהיה לך ניסיון בקבוצה, ומצד שני גם רעב. אני לא אוהב להביא זרים בשנה הראשונה אחרי קולג', היה לי ניסיון מר עם זה. אפילו עדיף להביא שחקן אחרי שנה בליגת הפיתוח שחווה כדורסל מקצועני, שעון 24 בהתקפה והתנהלות בוגרת".
העובדה שקבוצות עתירות זרים מנוסים נהנות מתפוקה גבוהה שלהם עדיין לא מבטיחה הצלחות. נהריה, למשל, מקרטעת בינתיים עם מאזן 4:2 (אך כמעט ניצחה את מכבי ת"א ואת ירושלים), כך מכבי קריית-גת שמשחקת עם שני זרים ותיקים, וגם הפועל ת"א (3:3) לא ממש מלהיבה.
אחת הסיבות לכך היא שהזרים שנשארים כאן, גם אם הם מחליפים קבוצות, הם לא תמיד הזרים הכי מוצלחים בליגה הישראלית. שימו לב לטבלה המצורפת, המספרת מה קרה לעשרת הזרים היעילים בליגה בעונה שעברה: רק חמישה מהם המשיכו לעוד עונה בישראל, ומתוכם אחד בלבד (מרקו קילינגסוורת') נשאר באותה קבוצה. במילים אחרות: רבים מהזרים המוצלחים משתדרגים לקבוצות גדולות יותר או עשירות יותר ביבשת. מי שנשאר כאן הוא מי שמתאים לליגת העל, ולא לקבוצות העילית של אירופה.
"קשה מאוד להשאיר זרים שהצליחו כאן, הם הולכים לכסף הגדול", מספר יו"ר בני-הרצליה אלדד אקוניס. הסקאוט צביקה מנדלייב, שעובד בשנים האחרונות עם שרון דרוקר ועוד קודם לכן עם אריק אלפסי, מוסיף: "מי שמצליח בישראל, קופץ מהר לרמות הגבוהות".
איך בכל זאת מצליחים להשאיר פה זרים טובים? "קח לדוגמה את קאליף וואייט, שלדעתי לא שייך לליגה הישראלית, אבל יש לו כל מיני תכונות שעדיין לא מתאימות לקבוצות הגדולות ביבשת", אומר שמיר, שאחראי לבואם של כמה מהזרים הטובים שדרכו בכדורסל הישראלי במילניום הנוכחי (טרנס מוריס, מרקוס סלוטר, בראיינט דאנסטון).
"תפסתי אותו לשיחה ואמרתי לו את הדברים בפנים. הסברתי לו שאצלי נעבוד על זה יחד ונשפר אותו. מובן שהעובדה שהבאתי אותו לארץ תרמה גם היא".
לא שייך לצעירים
יכול להיות שזרים צעירים סובלים גם מחוסר סבלנות ומיד מהירה על הדק השחרור. אנחנו עדיין בשלב הראשון של העונה, אבל בינתיים זר ותיק קולע בממוצע 0.51 נקודות לדקה. זר חדש תורם בממוצע 0.49 נקודות לדקה. לא הבדל משמעותי. ההבדל הוא בדקות המשחק: הוותיקים רואים יותר פרקט.
"ברוב המקרים, הזרים החדשים יהיו זולים יותר, ותמיד קל לשחרר מישהו זול על פני שחקן יקר",
טוען הסקאוט מנדלייב. "מה גם שלעומת מישהו עם ניסיון בישראל, שאתה יודע מה תקבל ממנו, עם הזר החדש אתה נמצא בסוג של חוסר ודאות. זה טבעי בכל מקצוע, תמיד יעדיפו את זה שכבר חווה דברים במקום העבודה".
שמיר מוסיף: "סבלנות היא מילת המפתח. אצלי יש שני זרים שמאוד מצליחים כרגע (דריון אטקינס וג'יימס בל – ב"ח), אבל בהרבה קבוצות אחרות הם בכלל לא היו פותחים את העונה בגלל היכולת שלהם בהכנה. כשהייתי באילת, גם וואייט כמעט שוחרר, כי היו לא מעט טיעונים נגדו שהוא לא מספיק טוב. ברוב המקרים, אם יש לך גב מההנהלה ושמים את הלחץ בצד, הסבלנות עם הזרים החדשים משתלמת ורואים תוצאות".
לפנייה לכתב/ת 
