פחות סלע, יותר מחלוקת / הכל מקצועי
נוסא איגיבור תמיד היה שנוי במחלוקת, אבל העונה הדילמה סביבו התחדדה. במקביל לירידה הדרמטית בתפוקה ההגנתית (החלק החזק שלו), הוא גם לא מספק תפוקה התקפית. האם ארבלדזה צריך להוריד אותו יותר לאחור, או לגמרי לספסל?
בהתחלה אלה היו התלונות על ההגנה, שלא זכתה לחיזוק מספק. בהמשך, בימי הבצורת הנוכחיים, ההתמקדות עברה להתקפה ולשמות גדולים כמו וידאר קיארטנסון ואוסקר סקריונה שלא פוגעים במטרה. לאוהדי מכבי תל אביב היו מספר נושאים להתלונן עליהם בשלושת החודשים הראשונים של העונה, אבל מעבר לכמות ספיגה או הבקעה של שערים יש דמות אחת שנשארה שנויה במחלוקת לאורך כל הדרך וללא הפסקה. לדמות הזו קוראים נוסא איגיבור.
הסיפור לא החל העונה. איגיבור היה השחקן המדובר ביותר, עם סימן השאלה הגדול ביותר, עוד ביציעי בלומפילד וכך גם היום בנתניה. לפני שנתיים נפרסה במדור זה הדילמה סביב איגיבור. נתונים שהוצגו בזמנו הראו מצד אחד את התרומה ההגנתית והעוצמה במרכז המגרש של הקשר הניגרי, שהיה חוטף הכדורים המוביל של מכבי ומלך השליטה במשחק הגובה של הליגה. מצד שני המספרים הבהירו שאיגיבור לא דוחף את המשחק של מכבי ת"א קדימה כמו שחקני הקישור האחרים, ועוצר את השטף ההתקפי של הקבוצה. הדילמה הייתה ברורה.
זמן חלף ובמכבי ת"א בוצעו כמה חילופי מאמנים. איגיבור עדיין כאן וכך גם הרטינות ביציעים, אבל ההתלבטות שונה, כיוון שלאיגיבור יש היום משימות קצת אחרות. לכן קודם כל חשוב להבין מה שוטה ארבלדזה הינדס בקבוצה.
ארבלדזה סופג ביקורות מוצדקות על השינויים, או אי-השינויים, שהוא מבצע במהלך משחקים - אבל עקרונות המשחק שהוא מנסה לבסס באים ממקום הגיוני לגמרי שמתאים לשחקנים המובילים שלו. בצד ימין חיבר המאמן בין שלוש אמיתות חשובות: 1. אלי דסה הוא המגן ההתקפי הטוב שלו. 2. האריס מדוניאנין הוא בעל הבית והמוסר המצטיין בקישור. 3. אין קיצוני ימני אמיתי. לכן, סקריונה או דור מיכה, שמשחקים בצד ימין, נכנסים למרכז, משתפים פעולה בהנעת הכדור עם הבוסני והקו נפתח לגמרי לדסה, שתוקף כל הזמן.
הנעת הכדור בצד ימין מאפשרת למשוך את היריב ולבודד את טל בן חיים בצד השני, שם (כפי שאפשר לראות בתמונה המצורפת) משימות השחקנים שונות. טב"ח, בניגוד לסקריונה או מיכה, נדבק לאגף שלו. איגיבור משחק כקשר מרכזי, כמו מדוניאנין, אבל התפקיד שלו אחר. הניגרי נכנס לרחבה ללא כדור, דבר שהוא יודע לעשות מצוין, ובעצם "לוקח" איתו שחקן הגנה, דבר שעוזר למנוע שמירה כפולה על טב"ח, או שהוא עצמו נשאר פנוי לקבלת כדור בעמדה טובה.
שוב – הרעיון של ארבלדזה נכון ואמור למקסם את האיכויות של השחקנים המובילים שלו, אבל עוד ועוד קבוצות לומדות את מכבי. מדוניאנין זוכה לשמירה הדוקה, דבר שפוגע באיכות הנעת הכדור, וטב"ח מקבל שמירה כפולה גם אם במחיר השארת איגיבור פנוי. הסיכון שווה ליריב כיוון שהניגרי גם ככה מחמיץ, וכל עוד הדבר נמשך - מכבי ת"א בבעיה.
נסיגה הגנתית ברורה
התכונות הטובות הבולטות של איגיבור הן התנועה לרחבה ללא כדור, אותה ארבלדזה מנסה לנצל, וגם העוצמה הפיזית, שאמורה לעזור לו לפרוץ קדימה בהתקפה ולחלץ כדורים בהגנה. הקטגוריות האלה, האחרונות, כמעט לא באות לידי ביטוי היום.
שימו לב לטבלה שמראה איך השתנו נתונים שונים אצל איגיבור העונה בהשוואה לשנים הקודמות בצהוב. יש עלייה עצומה בבעיטות לשער (50 אחוז, לא פחות), בפעולות בחלק ההתקפי של המגרש ובמסירות מפתח, וזה נובע הרבה משינוי המשימות שלו; אבל בדברים שאיפיינו את איגיבור בעבר, ואף היו הסיבה למקומו בהרכב כמו תיקולים, חטיפות והצלחה במאבקי גובה, הירידה ברורה ומשמעותית. בנוסף, כיוון שהוא נע לעמדה קדמית יותר, אפשר לראות גם קפיצה באיבודי הכדור ובעיקר ירידה עצומה בתנועה עם הכדור במרכז המגרש, דבר חשוב לקשר מרכזי שאמור לשנות קצב ולצאת קדימה.
את הסיבה לירידה הדרמטית בפרמטרים שהיו תמיד חזקים אצל איגיבור אפשר לקשור לשילוב בין מה שארבלדזה מבקש ממנו לבין שינוי ביכולת האישית של השחקן. במקביל, יש כמובן גם את עניין ההחמצות. איגיבור הבקיע שני שערי ליגה, אבל מתוך 19 מצבי הבקעה שהיו לו עד כה, רובם איכותיים, הוא שלח רק שלושה כדורים למסגרת. אם איגיבור מחמיץ ממצבים נוחים, לא אפקטיבי לעבוד כדי שיגיע למצבים האלה.
בנוסף, להימצאות של איגיבור באזור רחבת היריב יש משמעויות נוספות. הוא רחוק יותר ממרכז המגרש בזמן שהכדור עובר לקבוצה השנייה ואינו יכול לעזור מספיק בחילוצי כדור מול התקפות נגד. הנעת הכדור שלו, שאף פעם לא הייתה תכליתית, גורמת להאטת המשחק אפילו יותר כשהניגרי בעמדה גבוהה ומוסר לאחור.
אם רוצים לסכם בקצרה, אפשר לומר שארבלדזה מעוניין בעוצמה של איגיבור במרכז המגרש ובתנועה שלו ללא כדור, אבל בסגנון המשחק הנוכחי, הנובע מרצון להוציא מקסימום גם משחקנים אחרים, איגיבור נופל בין הכיסאות. בהנחה שהוא ממשיך להחמיץ ממצבים נוחים, האם שווה "לספוג" את הירידה שלו בהיבטים אחרים של המשחק? זו הדילמה החדשה.
האפשרויות של ארבלדזה
בתחילת העונה ארבלדזה תיכנן שסקריונה יהיה חלק משלישיית הקישור, אבל הפריצות ההגנתית הביאה אותו לשנות תוכנית. חולשת קו ההגנה, בתוספת הירידה ביכולת של גל אלברמן והעובדה שמדוניאנין אינו שחקן שתורם יותר מדי בחלק הזה של המגרש, גרמו למאמן להכניס למרכז את איגיבור. אבל אם בכל מקרה יש ירידה גם בתרומה של איגיבור להגנה, מה אפשר לעשות?
אפשרות אחת היא להוריד את איגיבור לספסל ולהכניס את סקריונה לאמצע, כפי שכבר ראינו במשחק מול אלקמאר. ההגנה בכל מקרה פגיעה, אז לפחות שסקריונה יהיה השחקן שיגיע למצבים ליד בן חיים ולא איגיבור. זאת, כך נדמה, האפשרות המועדפת על רוב האוהדים, אבל צריך לזכור שההגנה תמשיך להיות חשופה. אפשרות שנייה היא לשנות מערך ולשים את איגיבור מאחור במקום אלברמן ולצד מדוניאנין, כשסקריונה לפניהם במערך 1-3-2-4.
אפשרות שלישית היא פשוט לצאת מהשבלוניות ולשנות את הוראות השחקנים. לפני שנתיים, פאקו אייסטראן התחיל גם הוא עם עקרונות משחק קבועים. איגיבור נדרש אז לזוז כל הזמן לקו השמאלי כדי לאפשר לעומרי בן־הרוש לעלות להתקפה, וזה נראה רע ומיותר.
באמצע העונה פאקו שינה הוראות והנתונים של איגיבור התאזנו בין ההגנה להתקפה, כפי שצריך להיות לשחקן מרכז מגרש.
יכול להיות שנראה את אחד השינויים האלה בקרוב ויכול להיות שזה ייקח זמן – תלוי במאמן. בכל מקרה, כל עוד עקרונות המשחק של מכבי ת"א לא משתנים, וכל עוד איגיבור לא הופך פתאום לסקורר מדופלם, תהיו בטוחים שהניגרי ימשיך לשמוע תלונות מהיציעים.
רוצים לקרוא עוד ניתוחי כדורגל? היכנס לדף הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר .
לפנייה לכתב/ת 
