תעסוקה ללא גבולות, גם בכפר דרוזי
נואל, בת 43, נשואה+4, מתגוררת בינוח. לאחר סגירת המפעל בו עבדה היא החלה לחפש עבודה בתחומים שונים ללא הצלחה. לנואל יש מוגבלות בתנועה הבאה לידי ביטוי באזור הגב ובעמוד השדרה. לאחרונה החלה לעבוד במתפרה החדשה בכפר הדרוזי ינוח שבגליל, שנועדה לסייע בתעסוקה לאנשים החיים בכפר. בטור אישי היא מספרת על חוויותיה
למרות המוגבלות הפיזית, התעסוקה והפרנסה אלו מושגים, שלא זרים לי. שמי נואל, אם לארבעה ילדים נפלאים ועובדת גאה במפעל במקום מגורי. גדלתי בכפר בגליל, שבו אני מתגוררת עם משפחתי עד היום.
אבי, המפרנס היחיד, סבל בצעירותי מפציעה משמעותית בגבו. אותה הפגיעה הגבילה אותו מעבודות פיזיות ומנעה ממנו להמשיך כך. מאותו הרגע, חייו נעו בין בדיקות רפואיות וטיפולים לבין ניסיונות למצוא מקור פרנסה זמני בסביבת הבית. המאמצים לא הועילו ונאלצתי בעצמי למצוא משרה כבר בגיל נעורים, למען משפחתי.
הפסקתי את לימודי בבית הספר התיכון ונכנסתי למעגל התעסוקה כתופרת. השלמתי את הלימודים, התחתנתי ואף התחלתי בלימודי טיפול בגיל הרך. לאחר שהמפעל במקום מגורי נסגר, ניסיתי למצוא עבודה בתחומים אחרים. כשגם זה היה קשה, החלטתי לצאת לדרך עצמאית ולפתוח פעוטון.
לאחר מספר שנים חוויתי מה שחווה אבי. בעיות אורתופדיות חמורות הקשו עלי להמשיך בעבודה עם הילדים המקסימים. הפגיעה הפיזית אילצה אותי לחפש אחר משרות אחרות. כך, לפתע, החיים משתנים, הופכים להיות מורכבים יותר, השגרה כבר לא קלה כפי שהיא הייתה בימים אחרים.
לצד חסמי התעסוקה, המיקום הגיאוגרפי והמגבלה הפיזית נוספו אתגרים דתיים ותרבותיים.
למצוא עבודה בישראל זה לא דבר כל כך פשוט. לצד חסמי התעסוקה, המיקום הגיאוגרפי והמגבלה הפיזית נוספו אתגרים דתיים ותרבותיים. אני גאה במסורת ובדת שלי, מברכת על הזכות להיות בסביבתי. אולם, הסביבה שבה גדלתי והמסורת אליה אני משתייכת מאפשרות לי לאתר משרה רק בקרבת מקום מגורי, באיזור שבו חיה משפחתי. לצערי, כפי שארע עם אבי, גם במקרה שלי לא היו אפשרויות.
ליהנות ממקום עבודה נגיש, קרוב לבית ומכבד
לאחרונה, מסלול חיי השתנה באופן חיובי. בגיבוי משרד הרווחה, חברת "המשקם" החליטה להקים מפעל המאפשר לאנשים עם מוגבלות ליהנות ממקום עבודה נגיש, קרוב לבית ומכבד. פניתי בבקשה להתקבל, נעניתי בחיוב ושבתי שמחה ומאושרת למעגל התעסוקה.
במתפרה נמצאות כ-30 תופרות (רובן נשים) שהגיל הממוצע שלהן הוא 50-52. לא מדובר רק בפרנסה, מדובר גם בנפש. חברות וחברים לעבודה, קולגות כמו סלים וסאפא, מהווים משפחה שנייה עבורי.
אנחנו מדברים על קשי היום יום אך גם על החוויות והעתיד. מנהל המפעל, עטא, מהווה עבורי אוזן קשבת ומאפשר לי לפתח את עצמי ואת יכולותיי. הוא מלווה אותנו במפעל, מוודא שאנחנו עומדים ביעדים ומהווה עבורנו ממש אח גדול. לצדו המנהלים המסורים ואף עובדת סוציאלית, שמסייעת לנו לשמור על זכויותינו.
אני גאה שכיום, אני מצליחה לספק פרנסה למשפחתי, להיות מועסקת באופן ישיר ולא לחשוש ממה שטומן העתיד. לא להרגיש שונה בשום אופן.
אני מקווה, שכפי שאני הגעתי למקום שבו אני שלמה עם עצמי, כך יהיו פתרונות תעסוקה הוגנים, שוויוניים והולמים לכל בגיר בישראל, עם מוגבלות ובלעדיה. תעסוקה ללא הבדל, ללא שוני, תעסוקה ללא גבולות.
נואל (השם המלא שמור במערכת) היא עובדת חברת "המשקם".
לפנייה לכתב/ת 
