האמת מאחורי פסטיבל ברקוביץ' / עמיר פלג

האשליה

כץ מקדם בן של קוסם

נפתח בחידה: מתי לאחרונה קראתם על שחקן שכבש שער במשחק אימון פנימי?

ביום חמישי שעבר נפל דבר, וכל אתרי הספורט מיהרו כמובן לדווח: "ליאור ברקוביץ', בנו של כוכב העבר, ערך אימון מלא עם הקבוצה הבוגרת של הפועל חיפה ואף הרשים, כשבאחד המשחקונים הפנימיים הבקיע שער". הניסוח הזה, "הרשים והבקיע באחד המשחקונים", הופיע בפייסבוק של המועדון והועתק כלשונו בכל הפרסומים, מה שלא הותיר מקום לספק: ביחס לשחקני נוער אחרים, הפועל חיפה מאוד גאה בייחוס.

ברקו והלהקה(איור: אופיר בגון)

באגף הדוברות של המועדון לא שכחו גם לתעד את האירוע ההיסטורי, והשלימו את התמונה עם צילום מהשטח. "יש בו הרבה מאבא שלו", מסרו גורמים שנכחו באימון. "הוא קטן וזריז כמוהו, אבל יודע גם לחלץ כדורים". כלומר, באספקט ההגנתי הילד אפילו עולה על אביו.

נחיה ונראה. בינתיים, לכבוד הקפצתו של הקשר בן ה־18 וחצי לבוגרים, שווה לבדוק מה עשה בנוער. אז ככה: להפועל חיפה הוא הגיע בקיץ לפני שנה וחצי, אחרי ששוחרר מהיריבה העירונית. על פי הדיווחים, אבא איל דרש הסברים מראשי מחלקת הנוער במכבי חיפה – דבר שנשמע קצת מוזר. ברקוביץ', שמטיף השכם והערב נגד מעורבות הורים, מתערב בקריירה של בנו? לא הגיוני.

ומה עשה הצאצא במדים האדומים? אז ככה: מתוך 30 משחקי העונה שעברה בליגה לנוער הוא שותף ב־15, פתח בהרכב רק פעמיים, ובשתיהן הוחלף בפתיחת המחצית השנייה. בכל יתר המשחקים הוכנס כמחליף לקראת הסיום, לפעמים בדקות 87, 89, 90, ואפילו 91.

ברקוביץ' ג'וניור והתמונה היחצ"נית(צילום: פרטי)

העונה חל שיפור. ברקוביץ' הצעיר שותף בשישה מתוך שמונת מחזורי הליגה שנערכו עד כה, בארבעה משחקים פתח בהרכב והוחלף, פעמיים נכנס כמחליף.

ואם נסכם: במשך עונה וחצי בנוער של הפועל חיפה בילה הקשר הצעיר בעיקר על הספסל ולא השלים 90 דקות אפילו פעם אחת. הוא גם לא כבש אף שער במשחק רשמי.

שלום אלי כהן. למה שחקן שבקושי משחק בנוער מוזמן לבוגרים?

"אנחנו על בסיס קבוע מזמינים שחקנים ממחלקת הנוער. ברגע שחסר לי שחקן בתפקיד מסוים, אני מתקשר למנכ"ל ומביאים לי".

ראית אותו פעם משחק?

"אני לא תמיד מכיר את כולם".

המועדון והתקשורת עשו פסטיבל.

"אני לא צד תקשורתי ולא מנסה לעשות דברים. פעם אחת התאמן איתנו, זה הכל".

כהן. לא ראיתי, לא שמעתי לא ידעתי(צילום: ראובן כהן)

ככה זה עובד בתיאטרון השוליים של יואב כץ. שחקני נוער שהמאמן לא מכיר מוזמנים לאימוני הקבוצה הבוגרת, מביאים בן של "סלב", וגם עושים עוול לילד על לא עוול בכפו. הכל בעזרת להקת חצרנים מקומית, שמנפחת את הבלון ועושה ממנו כדור פורח.

ושימו לב לעוד צירוף מקרים נדיר: חמישה ימים לפני הצ'ופר שקיבל בנו מאלי כהן, ניתח הפרשן איל ברקוביץ' את ה־0:0 בדרבי וכתב בין השאר: "הפועל חיפה עלתה במערך יוצא מן הכלל. אלי כהן העמיד נהדר את השחקנים שלו, שבכל המאצ’־אפים ניצחו את שחקני מכבי חיפה... בסיום אלי צהל וצעק 'יש', סימן שתוכנית המשחק שלו עבדה". אז כל הכבוד לצהל, אבאל'ה, אבל מה עם גילוי נאות?

ההמצאה

ההמצאה

עלילות גרנט בעורף האויב

אווירה מתוחה כזאת לא הייתה במזרח התיכון כבר שנים. נבחרת גאנה הגיעה למשחק במוקדמות המונדיאל במצרים, ולפי ידיעות בתקשורת הבריטית, שהסתמכה על אתרים גנאיים, שציטטו גורמים ביטחוניים בישראל, "אברם גרנט קיבל הנחיה מהמוסד לא להגיע למשחק באלכסנדריה". בחייאת רבאק?

גרנט. יצא ללא פגע

מיהם אותם מקורות? האם ההחלטה התקבלה בדרג של שר הביטחון והרמטכ"ל, או שיידעו גם את ראש אמ"ן? וכיצד דלף המידע המסווג לתקשורת, עוד בטרם יצא המאמן הישראלי למבצע הנועז באווירה העוינת?

את כל השאלות האלה החלטתי לבדוק רק אחרי שגרנט נחלץ מאזור הסכנה. "זה נשמע פרסום סרק", אמר לי אדם שמצוי בתחום. "המוסד לא נותן אזהרות. אם כבר, זה רק המטה ללוחמה בטרור". אז פניתי לגורם רשמי במטה, שסיפק תשובה קצרה ועניינית: "לא הייתה מעורבות של המדינה". אז מי, לעזאזל, מכר לתקשורת בגאנה סיפורים על המוסד? יכול להיות שהם התקשרו בטעות למוסד לביטוח לאומי? ואולי למישהו זה התאים. בעוד כולנו חיים בסרט אימה, הכישלון המקצועי נדחק הצידה.

גם במסיבת העיתונאים לפני המשחק באלכסנדריה הכדורגל תפס תפקיד משני. גרנט הקפיד ליישר הדורים עם יריביו, סיפר על ביקורו בישראל של הגיבור המצרי הנערץ עליו אנואר סאדאת, נמנע מלהזכיר את התאקלים עם נאצר ועם פרעה, ומשום מה שכח לציין את תרומתם של אום כולתום ופריד אל־אטרש למוזיקה הים־תיכונית.

סיפר על סאדאת הגיבור(צילום: EPA)

בכל מקרה, כדאי שבמוסד ובשב"כ יתחילו להיערך כבר עכשיו לקראת משחקה של גאנה בשנה הבאה באוגנדה. גרנט, תסמכו עליו, כבר יידע איך להתחבב על התקשורת האוגנדית, ישחק איתם "הרצל אמר", ובטח יספר על הערצתו לאידי אמין שהגיע בשנות ה־60 לקורס צניחה בישראל. אצלו זה תמיד נשמע אמין.

הטור המלא היום ב"ידיעות אחרונות"