(מקו)וה לטוב: גולדן סטייט מחפשת שפן
וזה יכול להיות פטריק מקו, הבחירה ה-38 בדראפט. סיבות לאופטימיות: היכולת בקיץ, מסורת ההצלחות של הווריורס עם בחירות סיבוב שני והשיפור ההדרגתי. סיבות לפסימיות: פציעה ששיבשה לו את תחילת העונה ומחסור בשרירים. בכל מקרה, סגנית האלופה בונה עליו
"איך זה לראות את דוראנט, קרי ותומפסון? כמו לצפות במשחק וידאו. אני יושב על הספסל ואומר לעצמי, 'וואו'. שלשה אחרי שלשה, משלושה שחקנים שונים. אתה שואל את עצמך, 'מה קורה'?".
לכתבות נוספות במדור
פטריק מקו, הבחירה ה-38 בדראפט האחרון, למד הקיץ על בשרו את משמעות המילה תזמון. בניגוד לקולגות צעירות שמצליחות לעכל חוויה מרגשת רק כשהיא באה אל סופה, מקו גמע ממנה בהנאה תוך כדי תנועה. הגישה הזו, כנראה, עזרה לו לסלול את הדרך לספסל של הקבוצה הכי נוצצת בליגה.
בגיל 21, אחרי עונה סבירה עד טובה ב-UNLV, הוא קיבל הזדמנות להיות אורח במחנה הקיץ של הגלאקטיקוס של ה-NBA. מילווקי בחרה בו בסיבוב השני, ומסרה אותו עטוף בנייר צלופן לידיים של סטיב קר. מקו הגיע, הביט סביב, הבין את גודל השעה ובעזרת תקופת הכנה מרעננת שהפכה אותו לנושא שיחה חם קיבל חוזה מובטח בווריורס. לא בטוח בכלל שהוא הספיק לעכל את זה.
ה-רגע שלו במשחקי קדם העונה הגיע מול דנבר. שנייה לפני שנורות הבאזר נדלקו הוא כפה הארכה, וממש עם סיומה אירגן לעצמו מצב קליעה תוך כדי חדירה וצלף סל ניצחון אדיר. עדשת המצלמה לא הייתה יכולה להחמיץ את החיוך הרחב, הארוך והמתענג של קר, שנהנה לראות את השפן החדש שלו יוצא גדול בפעם הראשונה, ואולי לא האחרונה.
ומקו לא רק היה הווינר הגדול של גולדן סטייט באותו משחק, אלא גם הברומטר שלה. הוא סיים אותו עם שורה סטטיסטית של 18 נקודות, שישה ריבאונדים ושני אסיסטים. ללילה אחד, גם אם קיצי, לגולדן סטייט היה גיבור חדש, מוקף בכוכבים מפרגנים שפעם ראה רק מהספה ועכשיו מחבקים אותו כאילו הוא אחד משלהם.
"אף פעם לא קיבלתי כל כך הרבה שבחים", הודה והתפנה לספר על הקשר המיוחד עם אביו ג'ף, רכז בעברו, שהשתדל להשאיר אותו על הקרקע. בכל זאת, העונה לא התחילה. "הוא תמיד באוזן שלי ונותן את הדעה הסופית שלו אחרי הדברים של קווין, זאזה (פאצ'וליה), סטף וקליי. תמיד הוא יגיד דבר אחד שהם פספסו. הוא זוכר כמעט כל משחק ויודע לספר לי מה בדיוק עשיתי לא בסדר". בראיון אחר אמר: "תמיד הייתי אנדרדוג. תמיד הייתי מתחת לרדאר. ואני תמיד צריך להוכיח את עצמי".
זו הייתה הופעת השיא של מקו בפגרה, המשך ישיר ליכולת המרשימה שהראה בליגת הקיץ. אבל לא רק בזכותה הוא הפך לגולת הכותרת של הווריורס בתקופה הזו (אם לא מתחשבים בריגוש הגדול שבהתאקלמות של קווין דוראנט בארגון). יממה אחר כך היה לו חלק בניצחון על הלייקרס עם 13 נקודות, במשחקים אחרים הראה ניצוצות. הוא לא קיבל קרדיט בלתי-מוגבל, אבל כן פידבקים מעוררי תיאבון שנתנו לו תחושה שהוא שייך. אחד מהם הגיע מהלוגו של ה-NBA בכבודו ובעצמו.
"אנשים הולכים להצטער שהם לא גייסו אותו", אמר ג'רי ווסט,חבר בהנהלת המועדון. "יש לו כישרון אמיתי, הוא מוסר טוב מאוד וגם מסוגל לשמור". סטפן קרי צייץ בהתלהבות ("אני מניח שאפשר לקרוא לזה משחק סולידי, לשלוח את המשחק להארכה ואז לקלוע סל ניצחון"), אנדרה איגודלה החמיא ברוחב לב ("הוא שחקן חכם שיודע איך לשחק את המשחק") וקר סיפק טיזר לגבי אופן השימוש בו עם תום תקופת ההכנה ("נמצא לו דקות משחק, הוא בהחלט שחקן NBA").
עד עכשיו הוא עומד בהבטחה באופן חלקי, וקוצר פירות, גם אם קטנים, על כל רגע שבו הוא זורק את הבחור החדש למים. אחרי ששותף ל-19 דקות במצטבר בתבוסה לסן אנטוניו ובניצחון על ניו אורלינס, מקו נפצע בקרסול ויצא זמנית מכלל שימוש. כשחזר לעניינים המאמן שלו הרגיש מספיק בנוח לתת לו לשחות קצת יותר במים העמוקים. הוא ניצל את העובדה שהמשחקים מול דאלאס ודנבר הכילו הרבה גארבג'-טיים כדי להעניק לו יד חופשית יותר עם 20 ו-15 דקות בהתאמה, ולראות אותו מתחיל להתרגל לשיטה עם חמש ושמונה נקודות.
בניצחון על פיניקס תרם שש כאלה ב-17 דקות, וגם חסימה גדולה על דווין בוקר ואנרגיות מבורכות בהגנה שעשו רושם על KD ("העוצמה ההגנתית שלו הייתה נהדרת"). מול טורונטו קלע חמש ב-20 דקות, ובסך הכל, בארבעת המשחקים האחרונים מאז שהתאושש הוא זוכה ל-18.5 דקות בממוצע. לא עניין מובן מאליו, ולא רק בגלל נקודת המוצא הנמוכה ממנה יצא למסע הפרטי שלו. "הוא הולך לקחת לי את העבודה", התבדח איגודלה. "אני אשאר מובטל".
תפור לכדורסל של קר
מבנה האישיות של מקו וההתאקלמות החלקה בתוך הקבוצה עוזרת להוריד ספקות לגביו. גם כשלא יתבלט במיוחד או יזרוק הרבה לא יכפה את עצמו, והעובדה שמדובר בשחקן כל-כך נטול יומרות מבטיחה שיידע להעריך כל צ'אנס שיקבל. הוא מצוי בסיטואציה שאין לו וגם לקבוצה שלו יותר מדי דברים להפסיד, ובתנאים כאלה קל יותר לייצר משב רוח מרענן. זה נכון אפילו יותר אחרי הסולו המביך שנאלץ לבצע לשיר Candy Rain לעיני כל לפני תחילת העונה, כמו כל רוקי טוב.
בהפסד פתיחת העונה המוחץ לספרס בלטה הנחיתות של גולדן סטייט בכל מה שקשור לחמישייה השנייה. ברגע ששתיים או שלוש מתוך חמש הצלעות הפותחות של קר זקוקות למנוחה, יחידת המחליפים שלו, שהייתה חוזקה משמעותית של הקבוצה בעונה שעברה, עלולה לייצר נזקים. מקו יכול להיכנס לוואקום אפשרי, לתת פייט לאיאן קלארק ולבסס את עצמו כמחליף המועדף של קליי תומפסון בעמדה 2. אבל קודם כל הוא צריך לרכוש אמון.
כדי שזה יקרה הזריזות, החכמה וחדוות המסירה שלו צריכים לבוא לידי ביטוי בצורה מיטבית בשעות משבר, לא רק כשהקבוצה ביתרון 20 נקודות על יריבה חלשה. בשנתיים שהעביר בקולג' הוא אמנם מסר די מעט (3.3 אסיסטים בממוצע), אבל החמקמקות שלו תפורה לכדורסל המפרגן והמסחרר של הקבוצה בעידן הנוכחי.
הוא משחרר את הכדור מהר יחסית מהיד, לא לוקה בכדררת מיותרת (לשמחתו של קר, שכבר התאהב בתכונה הזאת שלו) ויכול להטיס התקפות מעבר, ולפעמים גם לסיים אותן בעצמו - תלוי ברמת הביטחון שלו. כשהוא ייקח על עצמו את הניהול שלהן ישנה סבירות גבוהה שכל ארבעת השחקנים האחרים ייגעו בכדור וירגישו חלק מהמסיבה, בדיוק כמו שקר אוהב. זו נגזרת כנראה של הבנת הג"ג שלו בתוך הקולקטיב של גולדן סטייט, במעמדו הנוכחי הוא לא יעז לעשות דברים שהוא לא יודע. לכן הוא גם יכול להוות תחליף הולם לעזיבות של ליאנדרו ברבוסה וברנדון ראש, ולהיות הגיבוי שקר יזדקק לו כשלאחרים נגמר הדלק במיכל.
בזמן שהחלים מקו ראה מהצד את קלארק מנסה להתקדם להיררכיה, ולא באמת תוקע יתד. פרט ל-22 הנקודות שלו מול פורטלנד הוא לא הצליח לשכנע את קר שהוא עדיף על מקו לאורך זמן. מי שאמור לעזור בהנהגת היחידה השנייה, שון ליויניגסטון, עדיין סולידי ומנומנם מדי אפילו ביחס לעצמו, עדיין בשילוב חימום המנועים.
וכאן ההיצע של קר בקו האחורי נגמר, פחות או יותר. השמיכה קצרה מדי. קלארק (5.3 נקודות ב-13.3 דקות) וליוינגסטון (4.8 נקודות ב-17.4 דקות) מייצרים פחות או יותר תפוקה זהה לזו של מקו (4.8 נקודות ב-15.3 דקות), וברור שבשעת קריאה הנטל יתחלק די שווה בשווה בין שלושתם.
מעבר אליהם לקר אין הרבה בנמצא, ומה שכן יש מסתכם בדייויד ווסט עתיר הניסיון (שלא מרבה לראות פרקט בינתיים), אנדרסון ורז'או הגמלוני ובג'יימס מייקל מקאדו, קווין לוני וג'בייל מגי הכמעט לא מורגשים. ועם כל הכבוד למקו, עצם ההתבלטות השקטה שלו בתוך רשימה יחסית חסרת מעוף מהווה תעודת עניות לגולדן סטייט בדיוק כפי שהיא תעודת כבוד משמעותית למקו עצמו. זה לא אומר שלא מדובר בפוטנציאל לסיפור נפלא, שיכול להתברר כהרבה מעבר לשובר שגרה בליגה שמחבקת באהבה אנדרדוגים מפתיעים וצנועים מסוגו.
גולדן סטייט נאלצה לשלם מחיר מסוים על ההתאבדות (עד כמה שאפשר לקרוא לזה לכך) על קווין דוראנט. היא מחזיקה בחמישיית חלומות אבל נשארה קירחת ודלילה מדי בקצוות, גם בפנים וגם בחוץ. הספסל שלה הוא בין הפחות משפיעים בליגה, וקולע הכי מעט נקודות אחרי הצוותים המסייעים החלשים של וושינגטון ומינסוטה.
דווקא בגלל זה הווריורס זקוקים מאוד לשחקנים מסוגו של מקו, שיכולים להביא את הלהט והעומק ברגעים שבהם לגרין-דוראנט-קרי-תומפסון ייגמר האוויר. השאלה המרכזית בתחילת העונה הייתה אם דווקא גארד רזה, לא שרירי וחסר ניסיון, שעד עכשיו לא הצליח להיכנס לקצב מסיבות שלא לגמרי תלויות בו, יכול להעניק לה את החבילה הזאת. במשחקים האחרונים, הוא מתחיל לתת תשובה שקטה ואינטליגנטית למפקפקים.
לגולדן סטייט יש סיבות לאופטימיות בכל הקשור לניסוי עם מקו לא רק בגללו, אלא גם בגלל ההיסטוריה. אחרי הכל, מדובר בשחקן בעל סיכויים נאים להמשיך את מסורת הגניבות המוצלחות של המועדון בסיבוב השני בדראפט.
ב-2001 זה היה גילברט ארינאס שמיצב את עצמו ככוכב (בגולדן סטייט ואחר-כך בוושינגטון) מהמקום ה-31. ב-2005 הגיע התור של מונטה אליס (בחירה 40!), וב-2012, אתם יודעים, של דריימונד גרין (היישר מהמקום ה-35). פטריק מקו כבר התחיל ללכת בדרכם. כדאי להמשיך לעקוב אחריו כדי לגלות מתי יגיע ליעד הסופי.
לפנייה לכתב/ת 
