המהפכה האמיתית של המחאה החברתית

בשיתוף קרן ברל כצנלסון

המחאה החברתית של 2011 שינתה את אופי החשיבה של הציבור כלפי נושאים שונים שעד אותו זמן נראו כמרוכזים בידיהם של מקבלי ההחלטות בלבד. מעבר לכך, היא גם הייתה קרקע פורייה שסייעה להתפתחות השיח החברתי במדינת ישראל.

"בזכות המחאה, למשל, מאבק הגז הפך למשהו שנכנס אל הסלון הביתי והיה לחלק מסדר היום של כולנו", אומרת ענת רוזיליו, לרגל כנס "חוצה ישראל", כנס הפעילים החברתיים הראשון מסוגו, שיתקיים השבוע (ג'), ומטרתו ליצור אכסניה אחת לכל הפעילות והפעילים החברתיים בה יוכלו להכיר, לשמוע, ללמוד, ללמד ולתת כלים מתאימים לאנשים שרוצים לעשות שינוי.

המחאה החברתית לצדק חברתי(צילום: מוטי קמחי)

רוזיליו, מנהלת הזירה הציבורית של קרן ברל כצנלסון, ומיוזמות מחאת העגלות שתפסה תאוצה בעקבות המחאה החברתית והובילה לשינוי בחוק חינוך חינם, שומעת עד היום את הקולות המאוכזבים מהמחאה, שטוענים שדבר לא השתנה מאז. היא מבינה את התחושות הללו משום שהיו המון תקוות למחאה הזו, ונדמה שהיא שככה ללא שינוי, אבל היא לא מסכימה איתם.

"היו המון שינויים מאז המחאה. נכון, יש איזושהי בעיה עם התקווה שהייתה לנו לגבי השינוי המיוחל שלא קרה כמו שחשבנו, אבל מצד שני, אני גם יודעת שיש המון אנשים שאיכפת להם, שעושים ומצליחים להניע מהלכים שמשנים את סדר היום הציבורי - גם אם הם לא תמיד מגיעים לכותרות - וזה קורה הרבה בזכות מה שקרה אז במחאה ששינתה לחלוטין את אופי ההסתכלות של התקשורת על הסיפורים האלו."

רוזיליו טוענת כי הפעילות הזו קיימת בכל הארץ, אך אנו לא תמיד זוכים לשמוע על כך ובשל כך יש חשיבות לכנס חוצה ישראל. "כולנו צורכים תקשורת ואת מה שהיא מגישה לנו, ושומעים מחברים על מה שהם שומעים ומכירים, אבל בין לבין יש דברים שמתפספסים, וגם אנחנו, כקרן שפועלת למען שינוי חברתי, לא מכירים את כל מי שעוסק בנושא. יכול מאוד להיות שיש אוכלוסיה רחבה שדומה לנו, שלא שמענו עליה, אבל יכולים ללמוד ממנה המון. אז החלטנו לעשות כנס, להפגיש בין הפעילות והפעילים האלו, להכיר ביניהם ולייצר מסורת חוצת מדינה."

המטרה היא ליצור קהילה של יוזמים/ פעילים חברתיים שתחלוק את הידע והניסיון שיש לכל אחד כדי לחזק אותה. כך לדוגמה, "אם יש מישהו מהצפון שהקימה מערך מנטוריות לבנות דרוזיות שמסיימות יב', מן הסתם יש לה ניסיון וידע שאין למישהי אחרת שמעוניינת לעשות משהו דומה. זה גם משהו שיכול להכפיל את כוחה של הקהילה, ידע זה כוח שמקדם אותך ומעודד אותך להמשיך קדימה – ואלו שתי המטרות העיקריות של הכנס".

צועדים ברחובות(צילו: בני דויטש)

יעל ארן, יו"ר הוועדה הרעיונית וחברת דירקטוריון בקרן ברל כצנלסון ומיוזמי הכנס, ומנהלת קמפוס האוניברסיטה הפתוחה בירושלים, מוסיפה: "קרן בכל כצנלסון הינה גוף העוסק בנושאים אידיאולוגיים ובמקביל קשוב לציבור בכללותו. היוזמה לקיום הכנס נולדה כתוצאה מרצון לקיים דיאלוג עם הציבור בישראל, שחשוב לנו כדי לגבש את התפיסות הרעיוניות, אך גם כדי לעורר חשיבה חדשנית ולהציע פתרונות לקשיים ולמצוקות של הציבור בישראל. לכן, מאוד חשוב לנו לקיים תחת כנפי הקרן מפגש ייחודי של פעילים חברתיים המספרים בגוף ראשון על הפעילות החברתית שהם מובילים.

"ישנם כיום ארגונים רבים הפועלים כתוצאה מהיעדר שירותים חברתיים מספקים מהמדינה. מצד אחד, תרומתם מבורכת. עצם האינטראקציה ביניהם חשובה ואנו מכבדים את כולם. המפגש בין כל הגורמים הוא בעל משקל חשוב במובן של הדברות ולימוד הדדי. פעילותם חשובה בסיוע לאוכלוסיות מגוונות ומהווה דוגמה לאזרחים כיצד להשפיע כדי לשפר את איכות חייהם.

"מצד שני, על המדינה לחזק את השירותים החברתיים שלה. לא ייתכן שנטל יוקר המחיה והשירותים החברתיים יישען על כתפיהם של ארגונים וולונטריים.

"המחאה החברתית של קיץ 2011 מהווה את אחד השיאים של מחאות חברתיות, אך לצערי הרב לא ראיתי תוצאות מספקות בשטח, ככל הנראה משום שחסרים כלים וידע שיאפשרו לדחוף קדימה את השינויים. לכן, קיום הכנס שהינו ראשון מסוגו, מעניק את אותם הכלים לארגונים וליחידים, מעורר מודעות לצורך בשינויים חברתיים. בכוונתנו לא רק לשמוע אלא גם להעניק כלים להשפעה וליצור קהילה חברתית שתשפיע באופן אקטיבי על שיפור איכות החיים במדינה".

להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון

הרצון ליצור שינוי ולמצוא פתרון למצוקות הוביל למחאת העגלות, שכאמור רוזיליו היא אחת ממובילותיו. "אין ספק שיש חשיבות גבוהה לזמן ומקום כשרוצים ליצור שינוי חברתי. מחאת האוהלים הייתה קרקע פורייה להניע תהליכים חברתיים – אז יכולנו לדבר על מה שאימהות לא מדברות בדרך-כלל, על זה שילדים עולים המון כסף, ואז גם גילינו ש-1 מעל 5 זוגות יורד מתחת לקו העוני עם הילד הראשון. כלומר כולם דיברו על יוקר המחייה והמחאה שלנו קיבלה את הדחיפה מתוך זה, מה גם שהתקשורת נתנה במה נרחבת לנושא אז זה הגיע להמון אנשים."

המטרה, להמשך הדרך, היא להקים מערך מתאים עם ארגונים שמתעסקים בנושאים החברתיים, כך שתהיה סוג של הצפת מידע בין פעילים, וכמובן ליצור מסורת לא רק של סיפורים, אלא גם של אנשים שיבואו לשמוע איך עושים שינוי, שיתעודדו מהמצב, שיבינו שגם הם יכולים.

"המציגים בכנס יענו, למעשה, על כל השאלות האלו של איך עושים, מה עושים, כיצד מגייסים וכדומה – זה מאוד מעניין לשמוע איך שלומית (הברון, מיוזמות עמוד "אחת מתוך אחת") ואיה (כורם, מאבק למען הגבלת חוזים בתעשיית המוזיקה מבחינת שנות התקשרות) התמודדו עם הלובי, איך אבי דבוש (פעל לעצירת תחנת הכוח הפחמית באשקלון) התמודד עם פוליטיקה פנימית, איך מייצרים קואליציה בתוך שכונה וכדומה. זה סוג של מידע וידע וניסיון שהולכים ומתגבשים ומתרבים – כשאנשים לומדים מטעויות ומהצלחות, מתמודדים עם אכזבות ומביאים את הסיפור שלהם אל המרחב הזה שבו אפשר לדבר על שינוי חברתי."

(צילום: אוהד צויגנברג)

הכוח הוא ברשת

שלומית הברון, אחת מהמרצות בכנס, היא מצוות המקימות של "אחת מתוך אחת", מיזם אידיאולוגי-פוליטי-פמיניסטי, שצמח בפייסבוק במטרה להוות פלטפורמה לשיתוף והפצה של עדויות על הטרדות מילוליות, תקיפות מיניות, מעשים מגונים ואונס, מתוך הכרה שהטרדות ותקיפות קורות לכל אישה בגלל שהיא אישה.

"אחת מתוך אחת" נותנת מקום לנערות ונשים (וכן לנערים ולגברים) לתת עדות על מקרים של הטרדה ותקיפה מינית שהן חוו.

גם כאן ההתפתחות והקמת המיזם הגיעו בעקבות שינוי בשיח החברתי והתקשורתי בקרב נשים. זו הייתה תקופה בה נחשפה פרשת עמנואל רוזן, סיפור האונס של העיתונאית אריאנה מלמד שיצאה איתו לעיתונות אחרי ששופט אמר בבית משפט ש"יש בנות שנהנות מאונס", וקריאתה של העיתונאית שרון שפורר לנשים "לצאת מהארון" ולספר על ההטרדות המיניות שהן עוברות.

"באותה תקופה פנתה אלי גל שרגיל, שהכירה אותי מהרשת ואני הכרתי אותה מהרשת, וביקשה ממני להרים עמוד שאליו ייאספו כל העדויות על הטרדות מיניות", מספרת הברון.

"הטרדה מינית היא נחלתן של כל מי שנולדה בישראל ובחלקים ניכרים בעולם. לכן, יצרנו קריאה בסיסית לאנשים לשלוח לנו את העדויות שלהם, למחרת חיכו לנו 100 מיילים בתיבה, יום אחרי היו 150 ובשבועות שלאחר מכן קיבלנו מבול של עדויות – זה היה לחלוטין לא צפוי, לא היה לנו מושג שזה מה שיקרה וישבנו וחיכינו שזה ידעך, כך חשבנו שיקרה, פשוט לא ידענו מה לעשות – אבל זה לא דעך.

"בסופו של דבר התייעצנו עם ארגונים שמתמחים בסיוע לנשים נפגעות ומניעת אלימות נגד נשים – שעד היום תומכים בנו – הגדרנו מה אנחנו כן ומה לא – אנחנו לא עוסקות בטיפול, אין לנו קשר ישיר עם הנפגעות והנפגעים ואנחנו לא עושות את מה שאנחנו לא יודעות לעשות. אנחנו כן יודעות להניע את ההמון ברשת וליצור חינוך להמונים – וזה מה שאנחנו עושות עם 'אחת מתוך אחת'.

"נכון להיום יש 2,145 עדויות בעמוד כשבכל יום אנחנו מפרסמות עדות אחת". (בתחילה פורסנו 3 ביום, אבל הם בחרו לתת את הכבוד והמרחב הראויים לכל עדות).

פרויקט נוסף שנולד בעקבות "אחת מתוך אחת" ושיח חברתי ברשת עלהנושא, נקרא מאגר האנסים, ושרגיל, העוסקת בעריכת דין, אחראית עליו. מדובר במאגר מאובטח (והברון מדגישה שמאובטח משמעו מאגר שעליו הן משלמות מדי חודש לחברה המתמחה באבטחת מידע) ובו שמות של תוקפים שמועברים אליהן בעזרת טופס מאובטח על ידי מתלוננות ומתלוננים בעברו תקיפה.

"אנחנו עושות הצלבה של שמות, ואם עולה ששם אחד מוזכר יותר פעמיים ומעלה, אנחנו פונות בדיסקרטיות למי ששלחו את השם ומיידעות אותם לגבי הנושא. כך, אם יחליטו להגיש תלונה, הסיכויים שהתיק ייסגר במיידי מחוסר עניין לציבור, נמוכים יותר."

בנוסף היא אחראית על "לובי" למען מתלוננות ומתלוננים שחושפים את הסיפורים שלהם בתקשורת. "האנשים האלו שנשכבים על הגדר למען אחרים שעברו תקיפה ולא מעזים לספר, הם הגיבורים האמיתיים." ההתנהלות נעשית בעזרת טוקבקים. "אנחנו (יוזמות "אחת מתוך אחת") מגיבות על דברים שקורים בתקשורת,

כשיש אירועים גדולים של נשים שעוברות מסכת איומה של השפלה, למשל, מאי פאטל, אנחנו יוצרות קשר עם עורכי הדין ושואלות האם המתלוננת זקוקה לתמיכה תקשורתית ומלוות אותה בהתאם.

ומה הקשר למחאה של 2011? ככל הנראה העובדה שהכל קורה ברשת, שם מתחילות ומתנהלות המחאות החברתיות ומשם התקשורת שואבת אותן. השיח עם התקשורת הוא הדוק, אומרת הברון, אבל מבחינתה 2,000 שיתופים של פוסט חזקים יותר מאייטם תקשורתי, משום שכולם נמצאים ברשת כל הזמן ושם הדברים זזים.

"לפני 20 שנים לי לא הייתה הכרות עם שיח פתוח כזה. השינוי הזה נגרם בעקבות החשיפה, בעקבות נשים כמו מאי פאטל, רחלי רוטנר ואחרות שמשנות את השיח באופן משמעותי. הן הגיבורות האמיתיות. הן עושות את השינוי המשמעותי ביותר. הנשים האלו משלמות מחיר כבד, אבל הן גם יוצרות גל עצום שמגיע לכולם ויוצר מודעות וחינוך למודעות.

"מי שמחליט ללכת על מהלך כזה צריך לקחת בחשבון שני דברים – שינויים, קטנים כגדולים, הם משמעותיים, וגם גזלני זמן משמעותיים כי הם לא קורים בשנייה אחת., הדבר השני הוא שצריך למצוא את הכוח הנפשי בפנים. אם יש לך את הפריבילגיה של הזמן ושל החוזק הנפשי, אם נולדת למקום טוב בחברה הישראלית, אז תעשי משהו טוב עבור החברה הישראלית."

"חוצה ישראל" - כנס הפעילות והפעילים החברתיים הראשון. יום שלישי, 22.11.16 בשעה 09:00-17:00, במרכז דוהל, רחוב התקווה 76, תל אביב. לפרטים נוספים והרשמה הקלידו במנועי החיפוש כנס חוצה ישראל

בשיתוף קרן ברל כצנלסון