"אכלו לי שתו לי": פספוס של המאבק האמיתי
למרות מרואיינים טובים (ברובם) ועריכה מוצלחת, הסדרה "אכלו לי שתו לי: הדור הבא" כושלת בעיסוק שלה במזרחים ואשכנזים, ופונה לדמגוגיה במקום לדבר על השכבות החלשות במדינה
אבל המאבק המזרחי הוא כמו קינוחים – הוקצאה לו קיבה נפרדת, והיא זו שתעכל את שלושת הפרקים של "אכלו לי שתו לי: הדור הבא", הסדרה החדשה של רון כחלילי שעלתה אתמול (ב', ערןץ 8, HOT). כחלילי ממשיך פה את הסדרה הקודמת שלו, "ערסים ופרחות", ומנסה לבדוק איפה עומד הדור הבא למזרחיות והאם הוא יהיה זה שסוף סוף ינצח במאבק שעד כה כשל, לדבריו של כחלילי.
"אכלו לי שתו לי", כמו רוב התכנים שמייצר רון כחלילי, שופכת שמן למדורת "המאבק המזרחי". הפרק הראשון שלה, שביימה מורן איפרגן, מבקש למשוך את השטיח מתחת לאשכנזיות, ודוגם באופן רהוט ומעניין אשכנזים בוכים. השני – אותו ביים כחלילי עצמו – עוקב אחרי אופיר טובול, עורך דין צעיר שמנסה להקים תנועה שתעגן משהו שנקרא "סדר יום מזרחי". השלישי, שביים רפאל בלולו, מסקר ערבים ישראלים על תקן המזרחים שהמאבק שלהם יצטרך לחכות. אני מניחה שבעוד 20-10 שנה יוכלו להתווסף לסדרה גם פרקים שיעסקו במאבק של הרוסים והאתיופים, אבל כרגע זה מה שיש.
באופן מוזר דווקא הפרק השני, של כחלילי, הוא החלש מבין שלושתם. הפרק הראשון מכיל הכל – אשכנזים שמלינים על אפליה, אסף גרניט בעדות קורעת לב על מכות שחטף בתור ילד בגלל העיניים היפות שלו, אורי משגב שגדל בעוני יחסי בקיבוץ בעמק יזרעאל ומתעקש שלא תקרא לו אשכנזי, בני ציפר עם הפרובוקציה המתבקשת (מזרחים לא היו רוצים לחיות במדינה עם שלטון מזרחי) ואשת אקדמיה עם תיאוריה מעניינת (אשכנזיות אינה ישראליות, אף שהאשכנזים היו מאוד רוצים).
בפרק השלישי מתראיינים ערבים-ישראלים – עם מבטא או בלי – שהשורה התחתונה שלהם היא "המאבק המזרחי לא כל כך מעניין אותנו, מה שכן, היינו שמחים פשוט אם היו מתייחסים אלינו קצת יותר יפה". שני הפרקים ערוכים היטב, בחירת המרואיינים טובה והם מציגים זווית מרעננת של נושא שחוק.
הפרק של כחלילי מרדד את הממוצע, קודם כל כי אופיר טובול הוא לא דמות מעניינת. המאבק שלו ושל חבריו לתנועה מצטייר כחסר מודעות, נטול אג'נדה וטובע בקלישאות. טובול עובר כמישהו שמעוניין יותר מהכל למצוא את עצמו באיזה שהוא מרכז, נישא על איזה שהוא כס בטבור שבו מתקבלות החלטות, והמזרחיות היא פשוט הטרמפ שלו לפסגה. במפגש עם צעירים מנתיבות שמרוצים מהטבות המס שהם זכו להן בהיותם פריפריה, הוא פולט משהו בסגנון "לקהל היעד שלנו טוב, זאת הבעיה", אמירה אבסורדית למנהיג שמציג את עצמו כמי ששואף להיטיב עם קהל היעד שלו. לא במקרה הכתובת הראשונה של טובול במסגרת המסע שלו הייתה ש"ס, שזה העיקרון המנחה שלה - שמור את הקהל שלך רעב ומקופח כדי שתוכל לסחוף אותו למאבק אינסופי שישאיר אותך בשלטון.
.
כשכחלילי מתבקש לפרט את "המצע המזרחי" שלו בראיון לעיתוני סוף השבוע, הוא מציג סדר יום מהכנף השמאלית של הפוליטיקה הישראלית, שספק מאוד אם אחיו המזרחים שמזוהים כל כך עם הליכוד, יחתמו עליו אי פעם בשם המוצא המזרחי שלהם.
אבל "אכלו לי שתו לי" מפספסת את המאבק האמיתי – החשוב יותר מ"החזרת הגאווה המזרחית" והקמת מפלגות על בסיס מוצא עדתי, מכנה משותף מפוקפק למדי ממילא, וזה המאבק להשקעה בחינוך, בהשכלה, בחלוקת משאבים צודקת, בהענקת הזדמנויות שוות לשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות יותר שגוררות את השלכות האפליה ההיא, כדי שהילדים שלהם יוכלו לשבור את השרשרת. מאבקים חברתיים כמו מאבק הגז או המאבק לדיור הוגן, לא מאבק לשיפוי עדה כזאת או אחרת.
הסביר את זה מצוין אחד המרואייינים בסדרה, שהוקיע את המשוואה המעוותת שקובעת שמי שמבקש לעצמו השכלה או איכות חיים גבוהה, הוא "משתכנז", מושג שהפך לקללה. יוסף הוא לא אשכנזי ולא מזרחי, הוא אזרח שמעוניין לשפר את המדינה שהוא חי בה. תהיו יוסף.
