"אנחנו הולכים לקראת כאוס כלכלי-חברתי"

בשיתוף קרן ברל כצנלסון

"משהו רע קרה לאחריותנו כלפי האחר. הקפיטליזם והטכנולוגיה חיזקו את מגמת האינדיבידואליזם ובדרך שילמנו על כך מחיר כבד באבדן הסולידריות שהיתה נחלת העבר. כאשר אני מדבר ברמת המדינה, היא פשוט מתנערת מהדאגה לפרט", אמר אחיעד סלטון, יו"ר הדירקטוריון קרן ברל כצנלסון, בכנס "חוצה ישראל" שהתקיים היום (ג') ובו השתתפו פעילות ופעילות חברתיים שעסקו בשאלת מקומה של היזמות החברתית בישראל.

סלטון, מיוזמי הכנס, הוסיף ואמר כי המדינה נסוגה מהאחריות שלה כלפי האזרחים. "נעלמה לה הסולידריות שאפיינה אותנו בעבר, והיום המשאבים שהמדינה מקצה לטובת הפרט מצטמצמים, מה שיוצר ואקום גדול מאוד בין הצרכים של הפרט לתמיכת המדינה. אל הוואקום הזה נכנסים יותר ויותר גופים ואנשים פרטיים שאין לנו אלא לברך על כוונתם הטובה, אבל הם אינם יכולים ואינם צריכים לשאת את כל הנטל הזה על כתפיהם.

אחיעד סלטון, יו"ר דירקטוריון קרן ברל כצלנסון(צילום שי פיירשטיין)

יו"ר האופוזיציה ויו"ר המחנה הציוני, ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג תקף ואמר כי "הונאה צריך לחקור והונאה צריך לעצור. ההונאה של נתניהו וממשלתו פוגעת בארנק של מצביע ימין כמו של מצביע שמאל. לנגד עינינו מתפתחת תופעה חמורה, מסוכנת ומחייבת ועדת חקירה. מקורבים לשלטון לוקחים סכומי כסף עצומים לתיווך מהכיס של מצביעי ימין ומצביעי שמאל, שר ביטחון שאחראי על תקציב הביטחון לא יודע מה מזמינים כדי לשמור על הביטחון ועל מה משלמים מתוך מה שאתם משלמים למס הכנסה מהמשכורת שלכם בכל חודש. את הקופון הזה לא גזרו מהמשכורת של השמאלנים. בענין הזה הממשלה שלו מאוד שוויונית. מהכיסים של כולם. ימין מרכז ושמאל. זו ההונאה שנחשוף בתחילת השבוע בקמפיין שיחשוף את הסמויים של נתניהו ולאן הולך הכסף של כולנו,מימין ומשמאל."

יצחק הרצוג בכנס הפעילים החברתיים(צילום שי פיירשטיין)

סלטון הוסיף כי פעילות המגזר השלישי היא מבורכת, אך לא היא הפתרון. הפתרון צריך לבוא מלמעלה. ממשלות בעולם יצטרכו לצעוד צעד אחד אחורה מתהליכי האינדיבידואליות. "זו מגמה שכבר התחילה בעולם, אפילו בארה"ב הקפיטליסטית, ברני סנדרס הצליח לגייס תמיכה לא מבוטלת בזכות הדגל החברתי.

"גם בישראל זה קורה. מאז המחאה החברתית, מפלגות שמעולם לא התעסקו בפן החברתי מתחילות להוסיף את האות הזאת על דגלן, אמנם לא מרימות את הדגל, אבל עליו כבר יש אות אחת של הסולידריות החברתית, אפילו מפלגות המייצגות אוכלוסיות מבוססות או "אוכלוסיות תל-אביביות שבעות" רוכבות על הגל הזה, באופן אופורטוניסטי יש לומר, ומסתובבות בפריפריה כדי להראות התייחסות אל המצוקות החברתיות הללו.

"מדינת ישראל הולכת בעיניים פקוחות לקראת כאוס כלכלי חברתי בו דור הביניים הקרוע בין הטיפול בילדיו לטיפול בהוריו המזדקנים ייהפך בפועל לעמותה אחת גדולה, אמנם לא במובן של ישות משפטית, אך על כל מובניה האחרים. שוק העבודה פולט היום החוצה אנשים כבר בגילאי ה-50 ואפילו מוקדם מזה, ומותיר אותם ללא הכנסה לעשרות שנים.

הארכת תוחלת החיים מחייבת כבר פנסיה ל-30 שנה ויותר, אלא שאקטוארית זה לא אפשרי, שהרי בקופות אין את הכסף הזה, ומי שיצטרך להחזיק את דור ההורים זה כאמור דור הביניים שבמקום המדינה, נוטל את האחריות והופך בעצמו לעמותה ללא תקצוב.

העמותות שנפתחות הן אות לכישלון המהדהד של המדינה לשרת את אזרחיה ששילמו ומשלמים מיסים לאורך כל חייהם."

שוויון עושים ביחד

"ישראל רחוקה עדיין מרחק רב ממצב של שוויון חברתי", אמרה בכנס השרה לשוויון חברתי, ח"כ גילה גמליאל.

"מקרב מדינות ה-OECD ישראל מובילה בכמות ובעומק של הפערים החברתיים. הפערים הללו מהווים איום אסטרטגי על המרקם העדין של החברה הישראלית. הם מרחיבים את השסעים הפוליטיים והמגזריים הקיימים ממילא, הם מעצימים תחושת עוול וחוסר צדק והם מוביל לאלימות מילולית ופיזית בכל שדרות החיים. החתירה לשוויון חברתי מחייבת ראייה הוליסטית, כזו שנוגעת בכלל הצרכים הבסיסיים של החברה.

"אני קבעתי שני עקרונות אסטרטגיים מובילים בעשייה לקידום השוויון החברתי:

"שוויון עושים ביחד – ישנו פתגם אפריקאי האומר כי 'אם אתה רוצה להגיע מהר לך לבד, אם אתה רוצה להגיע רחוק לך ביחד'. המשימה המרכזית שלי היא גיוס ורתימה. רתימה תודעתית ומעשית של כלל משרדי הממשלה, של ח"כים מכל המפלגות, של רשויות מקומיות, ארגונים ציבוריים, עמותות מגזר שלישי, חברות ותאגידים מהמגזר העסקי, התקשורת וכמובן הציבור כולו. 

"שוויון עושים באהבה – אינני מאמינה בעשיית שוויון ממקום של זעם, של נקמה, של קורבנות ושל הסתערות על הבסטיליות. שוויון אמיתי אין משמעותו הנמכת החזקים אלא הגבהת החלשים."

אנחנו רחוקים מהחזון של חברת מופת

"החברה הישראלית לא יכולה להמשיך ולחיות בחוסר היגיון מובנה: מצד אחד כלכלה שלכאורה מתחזקת, אך מצד שני הכסף נשאר תקוע למעלה, לא מחלחל אל הציבור הרחב - ופערים חברתיים שהולכים ומתרחבים, עוני גדל ומשבר דיור ללא פתרון נראה לעין", אמר בכנס ערן חרמוני, מנהל המרכז הרעיוני-חינוכי קרן ברל כצנלסון.

ערן חרמוני, יו"ר הוועדה הרעיונית קרן ברל כצנלסון(צילום שי פיירשטיין)

"אנו רחוקים מרחק רב ממימוש החזון שלנו ליצירת חברת מופת בישראל. הדרך לתיקון עוברת דרך מעורבות ציבורית ואמירות ברורות של ארגוני החברה האזרחית כלפי הממשלה, הכוללות דרישה שלהם לשינוי המדיניות והשיטה הכלכלית-חברתית שנהוגה בישראל בשנים האחרונות:

"במקום הפרטות והתנערות המדינה מאזרחיה, לקיחת אחריות של הממשלה לספק רשת ביטחון חברתית, לייסד חוק זכויות חברתיות, לבטל את חוק ההסדרים, ולתקן עוולות שנמשכות שנים ארוכות, לרבות יצירת צדק חלוקתי בניה ציבורית מאסיבית ועוד.

"5 שנים לאחר המחאה החברתית, נדרשת מחאה חדשה ומשודרגת: מחאה שלאחריה יהיה ברור שהפרדיגמה הכלכלית-חברתית משתנה.

"לא מדובר במחאה 'חד פעמית', אלא בתהליך עומק של שותפים רבים בכל רחבי הארץ ומכל שדרות העם - ללא השתתפות הפריפריה החברתית והצבתה בסדר היום של המחאה - אין לה סיכוי לחולל שינוי אמיתי."

בשיתוף קרן ברל כצנלסון