לא עניין של שוויון

מי שמחפש את המקור לפמניזם, כדאי שיוותר על טענות מטופשות כמו ארגוני שמאל וניסיון להחליש את צה"ל. הפמניזם היה ציוני הרבה לפני שהיה אמריקני, בתנועה לשחרור האישה של שנות ה-60. החלוצים הראשונים, שמרדו בגולה ובדת, מרדו גם בתפיסה של מקום האישה במטבח. נשים עשו הכל, מי שרצתה עבדה את האדמה ושמרה. במלחמת השחרור היו לוחמות וטייסות.

לצד סיפור הגבורה של חנה סנש היו נשים לוחמות בכל מקום. אחת מהן, שעדיין נמצאת איתנו, היא פולט קומאר שעלתה מצרפת לקיבוץ שדות-ים והייתה ממקימי השייטת, הלוחמת הראשונה והאחרונה בשייטת. לצערי, היא לא מוכנה להתראיין, אבל כהיסטוריון אני ממשיך לזכור. נשים חלוצות ולוחמות היו חלק מהמאמץ הלאומי הרבה יותר מרבנים. בתוך הבלגן של יצירת מדינה יהודית, יש מאין, לא היה זמן לעיסוק רציני במעמד האישה וגם לא במשמעויות שלו. זה פשוט קרה.

ועכשיו לבשורות הרעות לפמניזם הציוני: גיוס נשים לתפקידים קרביים מסוימים לא משתלם. נשים שונות מגברים מבחינה פיזיולוגית, לכן אפשר להפוך אותן לטייסות וחובלות, אבל קשה יותר להעמיס להן 60 ק"ג על הגב ולשלוח אותן להסתתר בשטח מרוחק. לכן גם הסיכוי שיעמדו במסלול המפרך של כמה יחידות יבשתיות נמוך יותר.

נשים וגברים ביחד זה מתכונות לבלגן צבאי. נקודת תורפה. כך צמחו פקודות השילוב הראוי וההפרדה בין המינים במגורים ובפעילויות מסוימות. כך נוצרו יחידות מיוחדות ללוחמות, כמו גדוד קרקל, כדי שזה יעבוד.

שילוב נשים בתפקידי לחימה צריך לכלול שני משתנים: יכולות פיזיות ומחיר. אם בשביל נערה אחת או שתיים בעשור שיכולות לסיים מסלול בסיירת מטכ"ל יהפכו את היחידה על פיה - יבנו מגורים ויקימו מערכות נפרדות בנקודות החיכוך - הצבא ימצא את עצמו עסוק במימוש פמניזם במקום בהכשרת לוחמים. בסופו של דבר תפקידו של הצבא לנצח, לא להיות בית ספר לשוויון בין המינים. האם נשים מסוגלות לשרת בשריון? התשובה היא כן. האם נכון לשים אותן בטנק צפוף בגברים במארב ארטישוק למשך 24 שעות? אני רואה בעיקר חסרונות. אולי טנק נשי?

הכל אפשרי. נשים יכולות לשחק כדורגל עם נבחרות גברים. הרי יש נשים בודדות שעולות על רוב הגברים ביכולותיהן הפיזיות, ולמרות זאת הנבחרות נפרדות והקבוצות בליגות הגבוהות הן על טהרת הגברים. נשים יכולות להתחרות באותם ענפי ספורט, אבל ההפרדה נשמרת. והן גם יכולות לנהל מדינות ולתת פקודות לצבא.

הכל אפשרי, לא הכל קורה.

שירות נשים בצבא הוא לא חזית המאבק הפמיניסטי אלא רק מרכיב צדדי שלו. יש היום נשים שמקבלות שכר נמוך יותר מגברים על עבודה זהה. שחקניות שמאבדות עבודה בשל גילן בניגוד לגברים שחקנים. יש הטרדות מיניות, ומגזרים בישראל שבהם יש עדיין רצח נשים על רקע כבוד המשפחה. הדיון בשילוב נשים בצבא חייב להתבסס על היגיון ולא על רגש והיעלבויות נוסח הפוליטיקאיות הישראליות. מותר לחשוב שנשים בשריון זה תהליך לא כדאי, מותר לשאול איפה המחיר גבוה והמגבלות הפיזיות לא שווים את המאמץ. מותר לדבר בלי חשש להישמע אויב הפמניזם.