המדינה איחרה עם הערעור, המנכ"ל לא יורשע

מנהל חברת כוח האדם "אופירה" הודה בהעסקת עובדים זרים מבלי לספק מגורים הולמים, אבל לא הורשע. המדינה ערערה אחרי המועד

עו"ד אהרון פרקשפורסם: 23.11.16 , 07:00

בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה ערעור שהגישה המדינה על עונש מקל שנגזר על מנכ"ל חברת כוח האדם "אופירה", סטפן גוברמן, שהודה בהעסקת עובדים זרים מבלי להעמיד לרשותם מגורים הולמים. השופטים קבעו שהפרקליטות לא עמדה במועד הנדרש להגשת ערעור - 45 יום מגזר הדין.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

החברה והמנכ"ל הודו במיוחס להם לפני כשלוש שנים, במסגרת עסקת טיעון. לצורך קביעת עונשו של גוברמן הוגש במסגרת ההסדר תסקיר שירות מבחן שהמליץ להימנע מהרשעתו מחשש שהכתם יפגע בפרנסתו. בספטמבר 2014 קיבל בית הדין לעבודה בבאר שבע את ההמלצה וללא נוכחות הצדדים פסק לחברה קנס של 67 אלף שקל, ולמנכ"ל 150 שעות לתועלת הציבור (של"צ) ללא הרשעה.

אישום

הורשע חקלאי מהדרום: שיכן עובד זר באדמה

עו"ד דוד אנג'ל

בעל משק העסיק שני עובדים זרים באופן לא חוקי: אחד התגורר במחילה והשני בחממת מלפפונים. חרף עברו הבעייתי, הוא לא יישלח לכלא

הורשע חקלאי מהדרום: שיכן עובד זר באדמה

רק כעבור 15 יום, ב-5 באוקטובר, התקבל גזר הדין בפרקליטות. המדינה הגישה בקשת עיכוב ביצוע וחודשיים מכן הגישה לבית הדין הארצי ערעור על העונש המקל ודרשה להרשיע את המנכ"ל. בפתיח להודעת הערעור כתבה המדינה בטעות שגזר הדין התקבל ב-6 באוקטובר. כלומר, לכאורה הוא הגיעה אליה יום לאחר שהגישה בקשת עיכוב.

גוברמן ביקש לדחות את הערעור הן בשל העובדה שזמני ההגשה שלו לא מסתדרים, והן משום שלגופו של עניין – אין הצדקה להתערב בגזר דין שניתן.

לגבי האיחור השיבה המדינה שהחוק לא מסדיר את מועד הגשת הערעור כאשר גזר הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ובמקרה כזה המועד הנחשב הוא היום שבו הגיע גזר הדין למשרד, כלומר ב-6 באוקטובר.

התעלמות מוחלטת

אבל השופטים רונית רוזנפלד, לאה גליקסמן ואילן איטח קיבלו את טענתו של גוברמן שלפיה המדינה הגישה את הערעור באיחור ולפיכך החליטו לדחות את המדינה מבלי צורך לדון לגופם של דברים.

השופטים הסבירו כי המועד החוקי להגשת ערעור הוא עד 45 יום מיום שגזר הדין הומצא (לנאשם ולמדינה). אלא שהמדינה לא הצליחה לשכנע אותם שגזר הדין הומצא לה בתאריך שבו ציינה, משום שיום לפני כן כבר הוגשה בקשת עיכוב ביצוע לגזר הדין.

בפסק הדין מתחו השופטים ביקורת על התנהלות המדינה, שגם לאחר שהתוודעה לטענת הנאשם שלפיה הערעור הוגש באיחור, היא התעלמה לחלוטין מהטענה ואף בדיון עצמו לא הציגה תשתית עובדתית הנדרשת להוכחת גרסתה.

"במצב דברים זה, לא נסתרה טענתו של המשיב כי הערעור הוגש באיחור, ואין לפנינו את התשתית העובדתית הנדרשת, לגרסת המדינה, כדי לקבוע כי הערעור הוגש במועד או שיש מקום להאריך את המועד להגשתו", קבעו השופטים והותירו על כנם את היעדר ההרשעה והעונש המקל שהוטל על המנכ"ל.