נתן להם כנפיים / "הכל מקצועי"

מצבה של צ'לסי נראה היה אפרורי. לא מדובר על העונה שעברה, אלא על סוף ספטמבר השנה, רק לפני חודשיים. הכחולים הפסידו 3:0 בדרבי לארסנל, אדן הזאר עדיין לא חזר להיות השחקן של פעם, וההגנה - סימן ההיכר של המאמן החדש אנטוניו קונטה - ספגה לא מעט. טבלת הפרמייר־ליג עמדה לבלוע את צ'לסי לבטנה המנומנמת, אבל אז הגיעה החלטה אחת ששינתה את העונה. מהלך ששם כרגע את צ'לסי במקום הראשון.

השינוי המדובר אינו סוד, וכולם באנגליה מדברים עליו. אחרי ההפסד לארסנל קונטה פשוט שינה מערך. הזיז את ססאר אספיליקווטה להיות בלם שלישי, ויתר על שחקנים כמו ססק פברגאס (שגם נפצע), וויליאן ואוסקר, ועבר למערך 3-4-3 שלושה בלמים, כמו שקונטה תמיד אהב. נשמע פשוט.

קונטה עם אספיליקואטה (צילום: AP)

המעבר לשיטה החדשה הביא לתוצאות מיידיות ולשינוי דרסטי, לא פחות. צ'לסי שיחקה שש פעמים בליגה לפני השינוי ושש אחריו, כך שנוח לשים לב להבדלים. עד המעבר לשלושה בלמים הקבוצה השיגה 10 נקודות ולאחר מכן זכתה בכל ה־18 האפשריות. למרות ירידה בהחזקה בכדור, כמות השערים עלתה באופן ברור מ־10 בחלק הראשון ל־17 בשני.

בזמן שההגנה כללה רק שני בלמים צ'לסי הצליחה לשמור על שער נקי רק פעם אחת, ואילו עם הבלם הנוסף היא לא ספגה אפילו שער אחד בשישה משחקים. 590 דקות ללא ספיגה מהוות את הרצף הנוכחי הטוב ביותר בליגות הבכירות (פ.ס.ז' שנייה עם 395).

פרשנים רבים באנגליה, כולל שחקן ומאמן העבר של צ'לסי ג'אנלוקה ויאלי, כבר הכריזו על המהלך של קונטה "ההחלטה המקצועית החשובה של העונה". צ'לסי בהחלט יצאה לדרך חדשה, אבל דווקא עכשיו, כשרואים את ההצלחה, מעניין לשאול דבר אחר: למה קונטה לא עשה את זה קודם?

אלונסו. קריטי להצלחה של צ'לסי(צילום: גטי אימג'ס)

הזאר המרוויח הגדול

קונטה תמיד היה מאמין גדול במשחק עם שלושה בלמים. הוא שם את היסודות למשולש ברצאלי־בונוצ'י־קייליני שעל בסיסו נשענת גם ההצלחה של יובנטוס אחריו. ביורו האחרון איטליה של קונטה, שהגיעה לטורניר ללא ציפיות גדולות, הציגה כדורגל איכותי ויעיל בזכות משחק עם שלושה בלמים. רבים ציפו שכך תיראה גם צ'לסי מיד בתחילת העונה, אז למה בעצם קונטה חיכה?

התשובה נעוצה גם בתיאום שדורשת השיטה (קונטה תירגל אותה בקיץ במתחם האימונים, אבל ויתר במשחקים) וגם בחומר השחקנים הדרוש. יותר נכון, חומר אנושי לעמדה מסוימת שלא קל למצוא בכדורגל – עמדת המגן־קשר, שבאנגלית מכנים אותה wingback, "שחקן כנף אחורי". אותו שחקן שאחראי לריצה לאורך כל הקו ושבמערך עם שלושה בלמים יש לו חשיבות גדולה יותר.

ויקטור מוזס(צילום: רויטרס)

"התפקיד קריטי כי הוא מעורב בכל אספקט של המשחק", אמר לאחרונה קונטה על שחקן הקו במערך שלו, ובתחילת העונה המאמן הרגיש שאין לו שחקנים מוכנים לעמדה. אין שניים, בימין ובשמאל, שיכולים לשרוף את כל הקו, שהם מספיק חכמים או מנוסים טקטית ושיכולים לתרום גם בהגנה וגם בהתקפה. אבל גם זה השתנה.

קונטה רכש את מרקוס אלונסו כדי שישחק בצד שמאל. אלונסו, שחקן קלאסי לשיטה, שהיה לפעמים קשר ולפעמים מגן בפיורנטינה, חתם רק בסוף אוגוסט ואחרי התאקלמות קצרה נכנס להרכב בדיוק לאותם שישה משחקים אחרונים. בצד ימין קונטה עבד עם ויקטור מוזס והכין אותו לשינוי. הניגרי, שלא היה לו מקום אצל ז'וזה מוריניו, הוא שחקן התקפה, וקונטה הבין שהוא יכול לנצל את היתרונות הפיזיים שלו גם בעבודות הגנה.

אלונסו ומוזס, בעיקר אלונסו, הפכו לשחקנים סופר חשובים בצ'לסי. ב־0:5 על אברטון הם נגעו יחד בכדור יותר מ־200 פעמים. עד שהם הגיעו, מגיני צ'לסי רשמו, יחד, מסירת מפתח אחת בממוצע למשחק. אלונסו ומוזס מחלקים שלוש כאלה. בצד ההגנתי אלונסו הפך להיות המתקל המוביל של הקבוצה, עוד לפני אנגולו קאנטה.

משחק עם שלושה בלמים הוא לא דבר נדיר, ופעמים רבות נכתב, גם כאן, על יתרונות וחסרונות השיטה, אבל חשיבות שחקן הכנף האחורי אינה מדוברת מספיק. אלה לא רק התרומה ההגנתית או ההגבהות מהאגף, אלא גם דברים שלא נראים ישר בעין. שחקני התקפה, למשל, מרוויחים מאיכות אותם שחקנים.

הזאר, אולי המרוויח העיקרי, דיבר על כך לאחרונה. הבלגי הסביר שמצד אחד העבודה ההגנתית של אלונסו מאפשרת לו יותר חופש כי הוא לא תמיד חייב לרדוף אחרי שחקן יריב בקו שלו. מהצד האחר, קבע הזאר, העבודה ההתקפית של אלונסו נותנת לו אפשרות להיכנס לכיוון מרכז המגרש ולהיות מעורב יותר (ראו תמונה). עד המעבר לשלושה בלמים הזאר הבקיע פעמיים. מאז הוא הוסיף חמישה שערים.

לאמן את השחקן המתאים

עמדת שחקן הכנף האחורי חשובה במיוחד לכל קבוצה שמשחקת עם שלושה בלמים, לא רק בצ'לסי. לא סתם יובנטוס מעמיסה עצמה בשחקנים שיכולים להתאים לעמדה כמו אלכס סנדרו, חואן קוואדראדו, סטפן ליכטשטיינר ודני אלבס. אצל סביליה, שמשחקת העונה לרוב עם שלושה בלמים, אותם מגינים־קשרים הם, סטטיסטית, השחקנים שנוגעים הכי הרבה בכדור.

אדן הזאר. חזר לעצמו(צילום: AFP)

בדורטמונד, תומאס טוכל הפתיע כשפתח מול באיירן מינכן בשבת האחרונה עם שלושה בלמים. שני שחקני הקו, לוקאש פישצ'ק ומרסל שמלצר, רצו מרחק הרבה יותר גדול מהמגינים של באיירן. בכלל, עם שלושה בלמים בדרך כלל מי שרץ הכי הרבה הם שחקני הכנף האחוריים ולא, כמו במערכים אחרים, הקשר המרכזי.

ההחלטה של קונטה, אשף השיטה, לחכות לשחקנים המתאימים, צריכה להוות שיעור לאנשי מקצוע בכל העולם. לא סתם עוברים לשלושה בלמים ומחכים לטוב, אלא יש צורך בשחקנים מסוימים. גם בישראל, מקום בו אין מגינים איכותיים בשפע, עובדה שאמורה להוביל יותר למשחק עם שלושה בלמים, קבוצות היו מרוויחות אם היו בוחרות שחקנים רבגוניים ומאמנות אותם בהתאם, במקום סתם לקחת מגן או קשר, לזרוק לעמדה ולקוות שזה יצליח.

אפילו בצ'לסי, שכבר הכניסה את מוזס ואלונסו לעניינים, עלולה להיווצר בעיה כשמישהו מהם ייעדר. קונטה אמר שהוא עובד עם פדרו על אפשרות לשחק בעמדה של מוזס בעתיד, אבל פציעה של אלונסו תשאיר את הקבוצה עם חור. היעדרות עתידית של השחקנים להם קונטה חיכה בתחילת העונה עלולה לקחת אותו לאחור. בינתיים, בכל מקרה, השינוי שביצע הוא אולי החשוב ביותר בפרמייר־ליג העונה, כזה שיכול להחזיר לצ'לסי את האליפות.

רוצים לקרוא עוד ניתוחי כדורגל? היכנס לדף הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר.