הילדים פוחדים מהמצב? כך תגיבו
גל השריפות ברחבי הארץ גורם ללחץ וחרדה בקרב ילדים בגילאים שונים. מה הדרך הנכונה להרגיע אותם? ואילו מסרים כדאי להעביר להם כדי שירגישו בטוחים?
גם ילדים וגם מבוגרים מנסים למצוא דרכים להסתדר עם חוסר הוודאות שאירועים בלתי צפויים מעלים. התנהלות מול חוסר וודאות היא משימה חשובה שילדים צריכים ללמוד במהלך ההתפתחות וכשקורה משהו בלתי צפוי שמעלה חרדה, למשל כמו שריפה, זוהי הזדמנות לעזור לילדים להתמודד בצורה חיובית מבחינה התפתחותית עם חרדה.
שלב ראשון - בירור
ילדים מקבלים מידע ממקומות שונים: מהטלוויזיה הפתוחה ברקע, מילדים אחרים, מהורים, מאחים ומאנשי חינוך כמו גננות ומורים. ראשית, צריך להבין מה הילד יודע או שמע. ככל שהילד צעיר יותר הבירור הזה נעשה באמצעות משחק ולא בהכרח באמצעות מילים. עד גיל שש אפשר להבין באופן בולט מה הילדים שמעו באמצעות משחק תפקידים. למשל: מה הגננת אמרה בגן אפשר לדעת באמצעות משחק שבו בובה אחת היא הגננת ובובה שניה היא הילד והם משחקים את מה שהיה היום בגן.
בגיל ההתבגרות אפשר לדבר ישירות ולשאול. בגילאי הביניים תלוי בבשלות של הילד. אפשר לשאול שאלות ישירות ואפשר גם להתייחס לתוכן ספיציפי כמו לסיפור ולשמוע מה לילד יש לומר על סיפור מסויים. כך או כך, העלו אתם את הנושא בפני הילד, במיוחד אם ידוע לכם שהוא נחשף לאירוע באיזשהו אופן. הורים רבים חוששים לדבר על נושאים קשים על ילדיהם מתוך חשש שהשיחה תפחיד אותם, אך אם הם שמעו על כך ייתכן והם כבר חושדים או מפוחדים, ומטרת השיחה היא לתמוך בהם ולנסוך ביטחון.
השלב השני בבירור הוא להבין איזה מחשבות מתעוררות בילד בתגובה למה שקורה. רוב המחשבות החרדתיות הן מחשבות בעלות גוון קטסטרופלי שיכול לקרות משהו מסוכן וכן מחשבות בעלות גוון של חוסר שליטה, כלומר הדבר הרע שיקרה, יקרה לא בשליטתי.
הבירור השלישי הוא הבירור הרגשי. אין לצאת מנקודת הנחה שפחד הוא הרגש היחיד מכיוון שקיים מגוון רחב של רגשות שיכולים לעלות. למשל: ילד יכול להזכר בזה שהוריו כעסו עליו לגבי משהו שקשור לאש, אפילו לפני זמן רב, והרגש העיקרי יהיה אשמה.
שלב שני - שיקוף
קיימת משמעות רבה למשפטים פשוטים המשקפים עבור הילד מה קרה. למשל: היום הלכת לגן וביקשו מכולכם לצאת מהגן ולקחו אתכם למקום אחר, וכל הילדים יצאו יחד מהגן או ראית את אמא מקשיבה לרדיו ואולי ראית שאמא נבהלה ממה ששמעה. אולי זה גרם לך לחשוב לדאוג. המטרה היא לאפשר לילד להתייחס למחשבות ולרגשות שלו עם קשר ובלי קשר למה שקרה. שוב, ככל שהילד צעיר יותר ההנגשה היא באמצעות משחק. למשל במשחק בבובות, אפשר להגיד: "אוי, בובת הילד הגיעה לגן והגננת אמרה כך וכך".
שלב שלישי - העברת מסרים של הגנה וביטחון
זהו שלב מרכזי בשיחה עם הילדים, במיוחד אם אתם מתגוררים בקרבת השריפות. ילדים בכל גיל מקבלים ביטחון דרך ההורים, במיוחד ילדים צעירים. ולכן תפקיד ההורים הוא לסייע לילד כעת יותר מבשגרת היומיום לחוש מוגן. חשוב להעביר לילד את המסר שאם יקרה משהו ההורה עומד כאן כדי להגן עליו, כדי לטפל בו, וכדי לשמור עליו. זה התפקיד של ההורה.
מסר חשוב מאוד שיעזור לילד לחוש הגנה הוא לספר לו על כוחות כיבוי האש שנלחמים באש, ומגנים עליו ועל משפחתו.
שלב רביעי - התמודדות עם מחשבות חרדתיות. הדבר הנכון בכל גיל אבל הרבה יותר מסובך בגילאים הצעירים ששם הדבר נעשה בעיקר בטיפול מקצועי. הכוונה היא לאפשר לילד לזהות את המחשבות החרדתיות שלו, ולעזור לו לא להתרכז כל הזמן בהן.
אפשר לבקש מילדכם לתת למחשבות אלה כינוי, למשל "מחשבות שורפות", ולסייע לו להסיח את הדעת מהן, על ידי חשיבת מחשבות נעימות יותר ש"יגרשו" את המחשבות המפחידות, או על ידי פעילות מהנה. לגבי ילדים צעירים, נוכל לעזור להם על ידי משחק דמיוני, למשל נוכל להמציא נשק נגד שריפות, או אבקת קסמים לכיבוי שריפות. על אף שזהו משחק דמיוני, הוא יסייע בהגברת בתחושת ביטחון ומוגנות.
ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה וטל רחמים בירן, מנהל תחום הטיפול בגיל הרך בקליניקה במרכז ד"ר טל
מצבי סטרס אצל ילדים:
לפנייה לכתב/ת 
