האחים גלאגר חיים בסרט, גם היום
שנים אחרי פירוקה של אואזיס, והאחים ליאם ונואל גלאגר עדיין מסוכסכים. הדוקומנטריסט מאט וויטקרוס רצה לשחזר בעזרתם את ימי הזוהר של הלהקה, ואולי לעשות סולחה על הדרך. הניסיון אמנם נכשל והסכסוך אף העמיק, אבל לפחות יצא מזה סרט תיעודי "סופרסוניק". בראיון אומר הבמאי: "הם רוקרים אולד סקול - לא מעניין אותם מה אחרים אומרים"
במשך שמונה חודשים ישבו האחים ליאם ונואל גלאגר עם הבמאי הבריטי מאט וויטקרוס וסיפרו על עלייתה ועלייתה של להקת אואזיס. שעות ארוכות של תיאורים שנונים, עוקצניים ומלאי פתיחות, של שלוש השנים שהזניקו את אואזיס משכונה של פושטקים במנצ'סטר למעמד דומה לזה של הביטלס, שנכרכו לטובת סרט תיעודי. נואל הגדיר את צילומי הסרט כ"תראפיה". ליאם אמר שהלהקה קירבה בין שניהם. אפשר היה לקוות שהיריבות הקשה בין שני האחים הגיעה לסיומה. אבל אז הגיעו שני האחים - בנפרד, כן? - להקרנת הסרט, ולעגו לכל התיאוריות הפסיכולוגיות.
"ליאם הגיע להקרנה בשעה עשר בבוקר ביחד עם בונהד (חבר נוסף באואזיס) ושניהם היו שיכורים לגמרי. כל פעם שנואל הופיע בסרט, ליאם השליך פופקורן לעבר המסך", מספר וויטקרוס. "כשנואל סיפר סיפור או אמר משהו, ליאם צרח לעבר המסך את ההיפך הגמור. היה קטע בסרט שנואל אומר: 'אני הולך לספר סיפור', אז ליאם צרח לעברו: 'אין לי זמן להקשיב לך, מאדר פאקר'. גם נואל קילל את ליאם בהקרנה. זה הרגיש כמו דו שיח בין שני האחים, אבל רק אחד מהם היה נוכח".
את הסיפור של האחים ליאם ונואל גלאגר אפילו אלוהים לא היה יכול להמציא. והוא ניסה. אבל סיפורם של האחים מאואזיס הרבה יותר עסיסי ומתוקשר מסיפור קין והבל. בעוד סיפור האחים התנ”כיים הסתיים ברצח מוקדם מדי, הסיפור של הגלאגרים מסרב להגיע לסופו הטוב או הפלילי. לפני עשר שנים הוא גם סיפק השראה לליאם, שכתב את השיר "אני משער שאלוהים חושב שאני הבל".
אלה היו ימים יפים יותר. מאז הפסיקו האחים גלאגר לשיר ביחד. הם פירקו את אואזיס, אחת הלהקות המצליחות בהיסטוריה של המוזיקה הבריטית. את השורות השנונות בשירים הם החליפו בשורות של קוקאין. השירים פינו את מקומם לטובת ריב מתוקשר ועמוס קללות שהם ניהלו בכלי התקשורת. בזמן שהיריבות הגדולות שלהם מהניינטיז - בלר וסוויד - גוועו בשקט, האחים גלאגר מצאו לעצמם ענף אמנותי חדש - הם הפכו לקריקטורה.
עכשיו מגיע סיבוב נוסף בסאגה הבלתי נגמרת של שני האחים, שהדבר היחיד שמתחרה בפה הגדול שלהם הוא הכישרון העצום שלהם. הסרט "סופרסוניק", שביים וויטקרוס והופק על ידי אסיף קפדיה (הבמאי זוכה האוסקר שחתום על הסרט "איימי"), מביא ערימה מעוררת השתאות של קטעי וידיאו מתחילת הדרך של אואזיס. קשה להאמין שחברי הלהקה תיעדו את תחילת דרכם באופן כמעט אובססיבי, בתחילת שנות התשעים, כשהפקסימיליה הייתה ההמצאה הכי חדשנית בסביבה.
"היינו חבורה של בחורים מדיור למעוטי יכולת", אומר נואל בתחילת הסרט ומגדיר את נקודת הפתיחה הכמעט בלתי אפשרית של חמשת החברים ממנצ'סטר. בשיאו, הסרט מגיע אל פסטיבל נבוורת, להופעה של אואזיס מול חצי מיליון בני אדם. 2.6 מיליון אנשים התחרו על הזכות לרכוש כרטיס להופעה, נתון שהפך אותה לקונצרט הגדול ביותר בהיסטוריה של המוזיקה הבריטית. זו גם הנקודה בה מסתיים הסרט, למרות שאואזיס פעלו 13 שנים לאחר מכן, עד שהתפרקו ב-2009.
"אי אפשר לעשות צדק עם אואזיס בשעתיים של סרט", אומר וויטקרוס. "כשהתחלנו לעבוד על הפרויקט, נואל וליאם דיברו על נבוורת כעל נקודת השיא. למרות שהיו להם אלבומים מצליחים גם לאחר מכן, דברים החלו ליפול. נואל הגדיר את הפסטיבל כ'תחילת הסוף'. היה נראה לי נכון יותר לעסוק בשלוש השנים שהזניקו אותם מאלמוניות מוחלטת ללהקה שזוכה למעמד של הביטלס, מאשר לספק תיאור ארכאי של כל שנה ואלבום בקריירה שלהם".
אבל כוחו של הסרט טמון גם בניסיון לפצח את התעלומה הגדולה ביותר - סוד היריבות הנוראית בין נואל וליאם, והעובדה שכבר שבע שנים הם לא מחליפים מילה. אפילו כריס מרטין, בתפקיד האו"ם, לא הצליח לפשר בין השניים. "כריס הוא חבר של נואל כבר הרבה שנים", מספר וויטקרוס. "הוא אמר לנואל 'שים את הגאווה בצד, תתקשר לליאם. אתה תמצא שיש ביניכם יותר מכנה משותף מאשר יריבות'. אבל נואל מסרב. לא קל להרים טלפון אחרי שלושה עשורים של מריבות בלתי פוסקות. ריבים בין אחים הוא דבר שקיים בכל משפחה, אבל כאן יש גם אגו של להקה. ליאם אומר שהם לא היו צריכים להתפרק.
"נואל אומר שליאם היה מאוד בעייתי ואי אפשר היה להמשיך כך. הוא אומר 'אם אני אתקשר לליאם ואציע לו להתאחד, הוא יגיד שהוא עסוק מדי'. הם דווקא מדברים אחד על השני בחביבות מדי פעם, אבל לא מסוגלים להיפגש לדרינק. נואל סיפר שאחרי שהם סיימו סיבוב הופעות, הם לא התראו או בילו ביחד. הוא אמר 'לא היינו משפחה רגשנית, שמדברת על רגשות או מוציאה דברים החוצה'. נראה לו מוזר שבמשפחות אחרות כן מדברים על רגשות ומוציאים מטענים".
ואולי היריבות, שנבטה בשיכון הדחוס ההוא במנצ'סטר, הייתה בלתי נמנעת. ליאם (44) לא רק היה מבוגר בחמש שנים מנואל, אלא גם ראה עצמו לאורך השנים כמי שגאל את נואל מחיים של אבטלה ושתייה לשכרה בשעה שאפילו השמש עוד לא מתעוררת. אביהם המיר מדי פעם את חיבתו לכדורגל בחיבה לספורט אחר – הכאה נמרצת של ילדיו. “הם דיברו עליו ועל עצמם בפתיחות רבה", אומר וויטקרוס.
"אבל נואל כל הזמן אמר 'אני לא אתן לילדות שלי להשפיע עלי, אני לא קורבן של מה שאבא שלי עשה לי'. ליאם אמר 'קרו לי דברים נוראיים, אבל הם לא משפיעים עלי'. אני תוהה לעצמי אם זה נכון, או שהוא אמר את הדברים כדי להראות שהוא גבר. הם לא בחורים נדיבים ברגשות, לכן דווקא הפתיחות הבלתי רגשנית שלהם היא הישג בעיניי. אמרתי לנואל שהוא בנה חומות רבות, אז הוא אמר לי 'לא במוזיקה שלי. שם יש אספקטים אישיים מאוד, שם אני מרשה לעצמי להיחשף'".
אחרי שהשניים מיצו את כל העבירות האפשריות במערכת החינוך הבריטית, הם נזרקו לרחוב והתחילו לחפש את עצמם. ליאם הקים להקה ביחד עם שלושה מחבריו - פול מקגוויגן, טוני מקרול ובונהד - פול ארתורס. הלהקה, ריין, לא המריאה. נואל, שלא גילה עניין במוזיקה, צורף אליה ברגע של שיעמום. הוא הפך הקמע וכותב השירים המרכזי. הלהקה החדשה, אואזיס, הופיעה במקומות קטנים במנצ'סטר. הופעה אחת שלהם במועדון קטן בגלזגו, שנולדה בטעות, הסתיימה בחתימת חוזה עם המפיק אלן מקגי.
אואזיס רכבה על גל הבריט-פופ והפכה למייצגת הבולטת שלו בעולם. הבריטים ראו בהם פסקול של מעמד הפועלים, בתקופה שבה ליקקו את פצעי שנות שלטונה של מרגרט תאצ'ר. דפנטלי מייבי, האלבום הראשון של הלהקה, יצא בשנת 94', נחת במקום הראשון והיה לאלבום הנמכר ביותר בשבוע הראשון לצאתו בבריטניה (עד שהארקטיק מאנקיז גנבו להם את השיא). אחר כך הגיעו "What's the Story - Morning Glory" המופתי והאלבום השלישי "Be Here Now". במונחים של היום, אואזיס היו האדל של הניינטיז - תופעה תרבותית-גלובלית, קול של דור שלם ושירים שהפכו לאייקוניים כבר בשבוע הראשון לצאתם.
ברקע הייתה עם היריבות עם בלר ודיימון אלברן, שהתגלגלה בכל ערוץ תקשורת אפשרי. וויטקורס מספר כי חלק שלם בסרט עסק ביריבות ההיא, אבל מפאת מחסור בזמן - נותר על רצפת חדר העריכה. "בין הלהקות הייתה יריבות אבל גם חברות. אחרי שהשיר הראשון של אואזיס הגיע למקום הראשון בבריטניה, הם אירגנו מסיבה בגוד מיקסר, הפאב האייקוני בקמדן. דמיאן הגיע למסיבה כדי לפרגן להם, אבל נואל וליאם, שישבו עם שתי בחורות, לעגו לו: 'פאק יו, אנחנו מקום ראשון'. אז דמיאן החליט לנקום בדרך הכי רוקנרולית: הוא העמיס את שתי הבחורות שלהן והלך איתן הביתה. כמובן שהם התעצבנו וזה חידד יותר את היריבות בין הלהקות. כשעבדנו על הסרט, נואל הודה שבין הלהקות היה ביף, אבל שהיריבות הגדולה הייתה טריק יחצ"ני שנועד למכור אלבומים".
ההצלחה הייתה מתכון לאסון. “מערכות יחסים בין חברי להקות רבות לא שורדות הצלחה", אומר וויטקרוס, "ההצלחה של אואזיס קרתה מהר מדי. וכשאתה מצליח כך, אתה מוקף באנשים שאומרים לך כל הזמן שאתה הכי טוב בעולם, עד שאתה מאמין להם. ההצלחה של אואזיס הייתה מפלצתית. כל פעם שאחד מחברי הלהקה היה מסתפר, תמונה שלו הייתה מתנוססת על עמודי השער של כל העיתונים בבריטניה וכולם רצו להסתפר כמוהם".
אבל היריבות בין האחים גלאגר לא רק נוצרה בגלל אוטובוס צפוף מדי בסיבובי ההופעות - היו גם החיים עצמם. "ליאם אמר שהיריבות ביניהם החלה עוד בילדות. הוא אמר פעם בצחוק שהוא שונא את נואל כי הוא השתין על הסטריאו כשהם היו קטנים, אבל הייתה שם יותר מהתבדחות. נואל אומר 'רק הוא ואני יודעים מה סוד היריבות' ומשאיר שכבת מסתורין".
אז מה בסיס היחסים שלהם - אהבה או שנאה?
"הם לא שונאים אחד את השני, הם פשוט מתקשים להתקיים זה לצד האחר. ליאם אומר 'אני כוכב רוק, מותר לי להשתכר, ללכת מכות או לאחר להופעה ואם זה קורה - סו בי איט'. נואל אומר שחשוב לו להיות מקצוען ולתת כבוד למוזיקה. ליאם חושב שנואל הוא קונטרול פריק ונואל חשוב שזה בלתי אפשרי להיות עם ליאם. ואחרי כל השנים, הספיק להם. כשליאם בא לשבת איתי בפעם הראשונה על הסרט, הוא שאל אותי בצחוק 'אז מי יצא האדם הרע בסרט, אני או הוא?' הוא צחק, אבל פחד שיש לי אג'נדה נסתרת. ולאורך כל השיחות ביניהם, הם דאגו לטנף זה על זה. נואל חושב שהוא ניסה לעשות מוזיקה וליאם הרס לו את זה".
ואולי ליאם מקנא בנואל, שכתב את המוזיקה, היה המוח מאחורי אואזיס וגם עשה יותר כסף משאר חברי הלהקה?
"ליאם לא מתעסק בכסף. בכלל. הוא רוצה לחיות את חייו. הוא צוחק על נואל, שקנה אחוזה וחושב שהוא אריסטוקרטי. כשהם היו בסיבוב הופעות, הכסף התחלק בין חמשת חברי הלהקה באופן שווה. גם כשנכנסו שני חברים חדשים ללהקה, הם חילקו את הכסף בין כולם, למרות שהחדשים לא היו אחראים ללהיטים הגדולים והיו אמורים להשתכר פחות. נואל הוא איש עסקים טוב. - זה ליאם שלא מעניין אותו כסף".
הסרט על אואזיס, כמו תחילת דרכה של הלהקה, קרה כמעט במקרה. וויטקרוס (39), שבילה את מרבית חייו בלונדון, הגיע לסרט עם רקע של קולנוען שעשה כמה סרטים תיעודיים על מוזיקה. את ההתחלה הוא חייב לשני חבריו הטובים ביותר, כריס מרטין וג'וני בקלנד מקולדפליי. "למדנו ביחד בקולג' וכשהם הקימו את הלהקה, אני צילמתי את הקליפים הראשונים שלהם". עכשיו הוא מצלם איתם את הסרט התיעודי הבא. "כריס מרטין רוצה להראות שהוא לא הנזיר החנון שכולם חושבים שהוא. אני מקווה שהסרט הבא, על קולדפליי, יציג צדדים אחרים באישיות שלו, שאנשים לא כל-כך מכירים. הוא אדם מצחיק לאללה".
לוויטקרוס הספיקה אפיזודה קצרה של סרטים תיעודיים פוליטיים, כדי להבין שהוא רוצה לעשות סרטים על מוזיקה. הוא צילם סרט תיעודי על איאן דורי, מהאבות המייסדים של סצינת הפאנק-רוק של שנות השבעים בבריטניה. לפני שנתיים פנה אליו אחד ממפיקי הסרט: “הוא אמר שלנואל יש קטעי ארכיון רבים והוא לא יודע מה לעשות איתם. הוא רצה שנעשה סרט רק על ההופעה בנבוורת, אבל שיכנענו אותו לעשות סרט תיעודי על הלהקה. אבל לא היה לו האומץ להתקשר לליאם. אז התקשרתי אליו והשאלה הראשונה שהוא שאל אותי הייתה: 'למה לא באת אלי לפני שדיברת עם נואל?' ואז הוא התרצה ואף הוסיף 'היינו צריכים לעשות את הסרט הזה כבר לפני עשר שנים'"
.
המלחמה בין השניים עוררה חשש סביר, כי הסרט לעולם לא יראה את חשכת בתי הקולנוע. "פחדתי שהאחים ישנו את דעתם כל יום. אבל הם הודיעו שהם לא מעוניינים לקחת חלק בעריכת הסרט. הם נתנו את החומר, הגיעו לראיונות בנפרד - וזהו. כשהסרט היה גמור, ערכנו להם הקרנה נפרדת. נואל הגיע ראשון. המפיק אמר לי 'אם נואל מהנהן בראש, קח את זה כמחמאה כי הוא לא אדם של מחמאות. אם הוא לא יאהב את הסרט, הוא יפתח עליך את הפה'. ונואל העיר הערות טובות, על האורך של הסרט המקורי, שגרם לנו לקצר. גם היה חשוב לו שייכנס לסרט ציטוט שלו, על כך שהם היו חבורה של נערים מדיור למעוטי יכולת, כדי להעביר מסר לבני נוער של היום. ואז ליאם הגיע להקרנה ושאל מיד 'מה נואל אמר?' סיפרתי לו והוא אישר את הדברים ונתן את הסכמתו לסרט. הם לא צינזרו שום דבר ונתנו לי יד חופשית לחלוטין".
הלהיטים הרבים והבי-סיידים המעטרים את הפסקול המשובח של הסרט ("היה לי קטלוג בלתי ייאמן של שירים לבחור מתוכם, זו הייתה משימה לא קלה") רק מקעקעים יותר את תחושת ההחמצה. התנגשות האגואים של האחים הייתה אחת הסיבות לפירוק הלהקה בשנת 2009. אמנם קדמו לפירוק שורה של אלבומים מפוספסים וניסיון לרדוף אחר הזנב של ההצלחה, אבל לאואזיס היה מספיק דלק במטען כדי לערוך קאמבק מפואר. נואל הקים להקה חדשה, Noel Gallagher's High Flying Bird. ליאם המשיך לעבוד עם אואזיס תחת השם Beady Eye עד שהבין שאין טעם. העזיבה של נואל לא רק הוכיחה כי השלם עולה עם סכום חלקיו – היא גם הציתה את הגפרור שהעלה באש את היחסים בין השניים. "ליאם לא מבין למה נואל החליט לפרק את הלהקה והוא דיבר על כך לא מעט", אומר וויטקרוס.
"ההחלטה של נואל אולי הושפעה מההתנהגות הבלתי אחראי של ליאם, אבל מבחינת ליאם הלהקה הייתה צריכה להמשיך לנגן ביחד. עכשיו אין סיכוי שהם יתאחדו, ודאי לא בעתיד הנראה לעין: נואל מסיים הקלטת אלבום חדש וליאם מוציא אלבום בשנה הבאה ויוצא לסיבוב הופעות עולמי".
בפעם האחרונה הם נתקלו אחד בשני - במקרה, כן? - במשחק כדורגל. זה הסתיים בצביטה של הפטמות של נואל על ידי ליאם ובכמה בדיחות. אחר כך הם המשיכו להתכתב בהודעות, עד שהשניים עשו את הדבר ההגיוני שכל זוג אחים עושה - ועברו להתכתש באמצעי התקשורת. כשעבדו על הסרט, ביקש וויטקרוס מכל אחד מהשניים להתנתק מהווה, לשוב לעבר ולציין דבר אחד שהוא אוהב אצל אחיו-יריבו. נואל אמר: "ליאם היה מצחיק, חכם ובעל טעם הרבה יותר טוב משלי בבגדים". ליאם אמר: "בלי הדרייב והאמביציה של נואל, אואזיס לא הייתה מופיעה מחוץ לסלון של בית הורינו. הוא הביא את הויז'ן של הלהקה ודחף אותה קדימה".
אבל הסרט הנוסטלגי לא הביא את השלום המיוחל. גם כשהשניים צפו בהופעה ההיסטורית שלהם בפסטיבל נבוורת' - שפיץ ייחודי שרק הם והביטלס הגיעו לרמתו - הם לא קיבלו את הדחיפה המיוחלת שתדחף אותם זה לזרועות ההוא. "הם דיברו בחמימות אחד על השני, אבל בכך זה הסתיים. הם לא מקנאים בלהקות כמו קולדפליי או יו 2, אולי בגלל שהם סירבו כל השנים לשחק את המשחק, ללבוש את החליפות ולהגיד את הדברים הנכונים. הם מודעים לפרסונה הציבורית שנוצרה להם, לכך שהם הפכו לקריקטורה בטבלואידים. אבל לא איכפת להם. הם רוקרים אולד סקול - לא מעניין אותם מה אחרים אומרים".
הסרט לא קירב ביניהם - רק תרם לקרע. קמפיין יחסי הציבור שליווה את צאת הסרט דלה מבארות הג'ורה של שני האחים פנינים נוספות. ליאם השווה את נואל להיטלר, נואל אמר שהאמא של השניים היא גיבורה אמיתית, אחרי שגידלה אדם כמו ליאם. לשם האיזון, הם טינפו גם על וויטקרוס - ליאם אמר לו: "אם לא היינו מתפרקים, היינו מצליחים כמו הביטלס. ואז היינו עושים סרט תיעודי עם מרטין סקורסזה, לא איתך".
את הביף ביניהם הם הקפידו לפמפם גם בפרמיירה. כשהסרט הוזמן להשתתף בפסטיבל הקולנוע של לונדון, שני האחים ביקשו להגיע להקרנה. מה עושים? “הפרמיירה של הסרט התקיימה באותו ערב בלונדון ובמנצ'סטר. הגעתי עם ליאם להקרנה בלונדון ומיד טסנו במסוק למנצ'סטר, להספיק לפרמיירה שם. נואל הגיע להקרנה בלונדון רק אחרי שליאם עזב. הכל היה מתוכנן ומתוזמן".
גם המשפחה הגיעה - האח פול, שמתגורר בלונדון ומקפיד להישאר מחוץ לטווח האש ואימא של השניים, פגי. למה היא לא עושה דבר כדי לקרב בין ילדיה? "ביליתי איתה יום שלם במנצ'סטר", אומר וויטקרוס. "היא מדברת עם שניהם כל יום - ליאם מתקשר אליה לפחות חמש פעמים ביום. כל אחד מהם שואל אותה מה שלום אחיו והיא עונה לו 'למה שלא תתקשר ותשאל אותו בעצמך?' היא רוצה שהם ישלימו, אבל מסרבת לקחת צד במריבה. היא אמרה לי 'אין מה לעשות, מריבות בין אחים הם חלק מהחיים. זה קורה במשפחות הכי טובות'".
