המטחנה / עידו אשד
רמי הדר מתגלה כמאמן מציאה, שיצר הגנת צבתות חכמה ומשתלט במינימליזם על הקבוצה. כשהשחקנים יפנימו עד תום את השיטה שלו, מכבי ת"א תהיה מרהיבה וקטלנית
במהלך העשור האחרון מדברים במכבי תל אביב בכל עונה על הצורך למצוא שחקנים מתחת לרדאר. כאלה שיבואו בכסף קטן ויוסיפו ערך גדול. מאז ימי נייט האפמן ז"ל, דרך ריקי היקמן וטייריס רייס, חולמים במכבי על מציאות כאלה. והנה די ג'יי סילי (5 שלשות בניצחון על אולימפיאקוס) וקולטון אייברסון (100%) מתגלים כגניבות אמיתיות ונותנים לצהובים ערך מוסף אדיר. מכיוון שבמכבי ת"א לא תמיד ברור מי מביא את השחקנים, אז ברכות למועדון כולו.
בנוסף, אחרי שנים של ביקורת על שחקנים שהובאו בכסף גדול והחזירו מפח נפש, מגיע גם פרגון להנהלה על כל סאגת דווין סמית'. ההחלטה להחתים אותו על חוזה גדול למרות גילו, הסבלנות דרך הפציעות שלו, ולקינוח ההחלטה לייעד אותו רק לאירופה. כולן הראו תבונה, אסטרטגיה חכמה וניצול מבריק של משאבים. כשמגיע מגיע. סמית' מאזן ומייצב את כל המשחק, ותמיד כשצריך פעולה אחת שתרגיע הוא יהיה השחקן שיבצע.
אבל האם מכבי תל אביב שמה לב שבדרך גם התגלה מאמן מציאה? ממש בטעות ולא בכוונה, התייצב על הקווים מאמן יסודי, קר רוח, שיודע מה הוא רוצה, ומנהל את הקבוצה לפי פילוסופיה סדורה שמתאימה לה, תוך יחסים טובים עם השחקנים וההנהלה.
לא ברור לי מה קרה שם בליל השימורים בו פוטר אדלשטיין והתפקיד הוצע להדר, אבל נדמה ששני הצדדים עשו עסקה טובה מאוד. לא תמיד צריך לחפש מאמן יורוליג. אפשר לייצר אחד כזה. נקווה שעכשיו יופסקו סופית הרינונים והחיפושים. זו מכבי ת"א של רמי הדר.
הסטתו של סוני ווימס לעמדת הרכז בחלק נרחב מהמשחק מייצרת יתרונות רבים: זה גורם לו לחשוב קודם קבוצה, מגביה את ההרכב והופך אותו לאתלטי וקטלני בהגנה, ומאפשר חילופים אוטומטיים ללא מיס מצ'. ווימס עדיין מאבד יותר מדי כדורים (6 איבודים על 6 אסיסטים), אבל התצורה הזו נותנת יציבות ועוצמה, ומייצרת היררכיה ברורה לגבי הכוכבים. גאודלוק נפגע מזה בינתיים, אבל כשיתעשת וישתמשו בו כראוי, זה ייתן בונוס נוסף.
הדר הופך את מכבי ת"א למטחנת כדורסל, עם הגנת צבתות, שבנויה על סגירה של כוכב (הפעם ספאנוליס "נהנה" מהפירוק) ועבודת רגליים חזקה וגם חכמה, שמביאה לזריקות קשות בכל התקפה. לכן רק 6 מ-33 (18%) ליוונים מחוץ לקשת.
בהתקפה מכבי ת"א פשוט רצה וקולעת במעבר ובמתפרצות, כדי להסתיר את חולשת המשחק העומד שלה. שיפור ולמידה מהמשחק הקודם באתונה רק לפני שבועיים נגד פנאתינייקוס. יש מבט פנוי לסל – זורקים גם אחרי שבע שניות. וכשכולם מבינים שזו האסטרטגיה, זה מקובל ולא פוגע במאמץ בהגנה.
ההתקפה האחרונה במחצית הראשונה מסמלת אולי את הגישה כולה. במקום לשחק על כדור אחרון כשנשארו 16 שניות, כמו שאולי תצפה במשחק חוץ ביתרון חד ספרתי, סילי וסמית' טסו קדימה ושמו דאנק על הראש. אנחנו נרוץ ונקלע בארבע שניות, אתם תתכננו התקפות ארוכות ותתאמו שעונים. זה המשיך גם בפתיחת המחצית השנייה עם דאנקים של ווימס וראד שבעצם הכריעו את אולימפיאקוס מנטאלית.
אורך הליגה משנה את הפרספקטיבה. אף משחק אינו לחיים ומוות, ואפשר ליהנות מהספורט עצמו, לצפות בשחקנים מתפתחים ומתקדמים. כך גם ברמי הדר שמתפתח, לומד ומשתלט במינימליזם אצילי על הקבוצה. כשהשחקנים יפנימו עד תום את השיטה של המאמן הקשוח שלהם, ופוטנציאל הכישרון ימוצה עד תומו, מכבי תהיה מרהיבה וקטלנית.
לפנייה לכתב/ת 
