רב העיר צפת: "מותר לירות במציתים"
הרב שמואל אליהו פרסם פסקה הלכה בעקבות גל השריפות. "רה"מ הגדיר את ההצתות כטרור", כתב הרב. "בוודאי מותר ומצווה לחלל שבת בשביל לעצור את האש ואת המציתים. ואם צריך - גם לירות בהם"
רב העיר צפת, שמואל אליהו פרסם הבוקר (יום ו') פסק הלכה המתיר לירות בערבים המנסים להצית אש ולגרום לשריפה. בתשובה שכתב בדף הפייסבוק שלו הסביר הרב כי משעה שראש הממשלה הגדיר את האירועים האחרונים כטרור, יש למנוע אותו גם בירי וכן במעשים הכרוכים בחילול שבת.
הרב, מהרבנים הבולטים בציונות הדתית ובימין וחבר מועצת הרבנות הראשית, נשאל: "אם בשבת (או בחול) נראה ערבים שמתקרבים לחורשה שליד הישוב שלנו ומתכוונים או מציתים אותה. האם מותר לחלל שבת לעצור אותם, להתקשר למשטרה ו/או לירות בהם".
על כך השיב: "ראש הממשלה הגדיר את ההצתות כטרור. אחד מראשי השב"כ קרא לזה נשק להשמדה המונית. בנס לא נשרפו אנשים חיים אבל אין סומכים על הנס. בוודאי מותר ומצווה לחלל שבת בשביל לעצור את האש ואת המציתים. ואם צריך - גם לירות בהם.
"אם בבית מאיר, בכרמיאל או בחיפה היו יורים במציתים היה נחסך מאיתנו האסון הזה. אני מקווה שהרמטכ"ל ומפכ"ל המשטרה יתנו הוראות ברורות לחיילים לשוטרים ולאזרחים הנגזרות מכך שההצתות לא נגמרות, כי זו האחריות שלהם".
אמש רב המועצה האזורית שומרון, אליקים לבנון, טען כי מזג האוויר היבש והשריפות שמתפשטות בגללו הם עונש משמיים על הכוונה לפנות יישובים יהודים בארץ ישראל. לדבריו, "יד ה' עושה זאת", מאחר ש"ממשלת ישראל מעכבת את אישור חוק ההסדרה".
ב"גילוי דעת" שפרסם לבנון, מהרבנים הבולטים בציונות הדתית ובימין, נכתב: "כל מי שעיניים לו ושכל בקדקודו רואה כיצד הארץ צמאה למים. אנו בסוף חודש נובמבר למניינם (של הנוצרים – ק"נ), ועדיין אין סימן לגשם... רוחות עזות... הכל יבש, דליק, נשרף!".
כאן קבע הרב: "עד שלא תסולק חרפת האיום על הרס ההתיישבות בארץ ישראל, בעמונה, בעופרה ובמקומות רבים נוספים, תהיה עצירת גשמים! ביום בו תתקבל החלטה אשר אי אפשר יהיה לעוקפה באמעות פלפולים משפטיים – בו ביום יחלו לרדת גשמי ברכה".
הרב חתם את דבריו בפסוק מספר מלאכי בתנ"ך, שבו האל מזמין את העם לבדוק את נכונות התנייותיו: " וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אִם לֹ֧א אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי. הרב לבנון סרב להתייחס לגילוי הדעת.