טורפים את הדשא / "מחוץ לרדאר"
חיילים בסדיר לצד שחקנים בעשור השביעי לחייהם, התערבויות לוהטות על דומינו, שוטים של וויסקי ודאחקות עם החברים מדובאי. נבחרת הכדורת דשא הישראלית היא ככל הנראה החבורה הכי מיוחדת בספורט שלנו. השבוע היא מתחרה באליפות העולם
המחזה כמעט סוריאליסטי. מסך הטלוויזיה מקרין הפקת ספורט מהוקצעת, בדיוק כמו שב-BBC יודעים לעשות מצוין. הכתבת עם המבטא הבריטי הצלול מסיימת ראיון ופונה אל הצופים: "וכעת לשחקן שסיפק את אגרוף הנוקאאוט של הסיבוב הראשון". קאט אל שוט של אגם זורם באיטיות, קאט נוסף ותוך כדי משחק פוקוס נאה, מתגלים על המסך אט-אט פניו של צביקה הדר. לא, לא אקס "כוכב נולד", צביקה הדר, אלוף ישראל בכדורת דשא.
לכתבות נוספות במדור "מחוץ לרדאר"
אם אתם תוהים מדוע ה-BBC בחרו להקדיש כתבה מיוחדת לספורטאי ישראלי שלא שמעתם עליו מעולם, אז הנה לכם דוגמא מצוינת להבדלים בפופולאריות בין ענפי ספורט באזורים גיאוגרפיים שונים.
בישראל סביר להניח שכמעט אף אחד לא ידע מכך, אבל ב-2010 אחרי שהדהים את אלוף העולם המכהן גרג הארלו, צביקה הדר היה הכוכב של הרגע בענף כדורת הדשא הנחשב למוערך ופופולארי במדינות כמו בריטניה ואוסטרליה. זוכרים את הניצחון הסנסציוני של הראל לוי על פיט סמפראס ב-2001? הרי לכם גרסת כדורת הדשא.
"באתי למשחק ההוא כאנדרדוג מוחלט, וברגע שאתה אנדרדוג הפיוזים קופצים ואני יותר מרוכז", נזכר הדר באותו ניצחון סנסציוני, "בסופו של דבר זה תלוי ביום. גם מכבי חיפה ניצחה את מנצ'סטר יונייטד ביום נתון. אני לא יכול לשחזר את הרמה שבה שיחקתי אז, באותו יום אני הייתי אלוף העולם. לראות את זה בטלוויזיה באמת היה קצת מנותק מן המציאות".
הדר (58) הוא אחד משמונה שחקני כדורת דשא ישראלים המתחרים באליפות העולם שנפתחה היום (ש') בניו זילנד. את הענף הוא גילה במקריות מוחלטת לפני 16 שנים ("חבר הזמין אותי לבוא לשיעור, לא היה לי מושג מה זה, אבל בגלל היצר ההרפתקני שלי הלכתי ונתפסתי בזה"), אבל מאז כבר הספיק לזכות בכל תואר אפשרי ברמה הלאומית, במספר הישגים מכובדים ברמה הבינלאומית (מדליות ארד באליפות אירופה ובאליפות האטלנטית) ואפילו להתקדם ברמה העסקנית של הענף ולכהן כיום, במקביל לקריירת המשחק שלו, גם כנשיא ההתאחדות האירופית.
ממצרים העתיקה ועד לעלייה מדרום אפריקה
כדורת דשא הוא ענף ספורט הנמנה על אותה משפחה של ענפים כמו פטאנק, בוצ'ה וקרלינג בהם המטרה היא לזרוק כדור אל עבר מטרה מסוימת. בכדורת דשא מגלגלים את הכדור בדומה לבאולינג במטרה שייעצר קרוב ככל האפשר לכדור לבן קטן יותר המכונה ג'ק. כמו בכל הענפים הללו, האלמנט הטקטי משחק תפקיד משמעותי מאוד ומלבד זריקה של הכדור אל עבר הג'ק, ישנה גם אפשרות לזרוק את הכדור באופן שיחסום את הזריקה ליריב שלך או לחלופין יעיף את הכדור שלו. הדשא והלבוש הלבן של השחקנים מעניקים לענף חזות מאוד נקייה ואנגלו-סקסית.
את השורשים הקדמוניים של המשחק מייחסים למצרים וליוון העתיקה, אבל האזכור התרבותי הרציני הראשון שלו נמצא בביוגרפיה של תומאס בקט מהמאה ה-12 כשהסופר וויליאם פיצסטיבן מתאר את לונדון של אותם ימים.
לישראל הגיע הענף בשנות ה-50 בזכות העולים מדרום אפריקה שהקימו בר"ג את המועדון הראשון, והפך לעיסוק חביב במיוחד על הקהילה האנגלו-סקסית בארץ. אם כי כיום כמובן שאפשר למצוא במועדוני הכדורת דשא גם צברים רבים ואנשים שבינם לבין הממלכה הבריטית ונגזרותיה אין כל קשר. ההישג הישראלי הגדול ביותר בענף נרשם ב-1992, אותה השנה בה זכינו במדליות האולימפיות הראשונות, כשחבורה ישראלית שכללה את ססיל ברנסקי, ליאון בלום ולורנס מנדלסון זכתה באליפות העולם לשלישיות.
את האפליה הדר מרגיש לא רק בתקשורת, אלא גם בגובה התמיכה מהמדינה. "לשמחתי התאחדות הכדורת הישראלית מצליחה לממן חלק נכבד מההוצאות שלנו בנסיעות לתחרויות בחו"ל, אבל היא עושה את זה למיטב ידיעתי עם כמעט אפס תמיכה ממשלתית. זה עצוב, מרגיז ומטמטם לדעת שענפים אחרים מקבלים תמיכה ואנחנו לא".
"מסיים משחק בלי יכולת לנשום"
כדורת דשא הוא ענף חוצה גילאים. הדר למשל יחגוג בעוד שנתיים 60 ובכל זאת טוען כי מבחינתו הוא רק בהתחלת הקריירה. לצדו, משחקים גם שחקנים צעירים כמו שירה אשל למשל, חיילת בסדיר בת 19, שמשתתפת אף היא באליפות העולם. דן סלודובניק, שישחק באליפות בזוגות וברביעיות, זכה יחד עם בנו בן ה-14 באליפות ישראל בשלישיות.
"רוב המתחרים שאנחנו משחקים נגדם במקומות בהם הענף פופולארי הם שחקנים צעירים שפורשים כמו הרבה ספורטאים אחרים בגיל 40", מסביר הדר, "האוסטרלים למשל נכנסים בגיל 18-20 לרמת התחרויות הגבוהה ביותר וזה בגלל שרמת הריכוז שלהם בגיל הזה נמצאת בשיאה. זה ענף שמשלב בין אלמנטים מנטאליים לאלמנטים פיזיים, אפילו שאנשים חושבים שלא. דרושה בו קואורדינציה גבוהה וקשר בין הגוף והעין. לפעמים אני מסיים משחק של שעתיים וחצי ואני מרגיש שאני לא יכול לנשום. אני מותש ברמה שאין לי כוח לכלום, לא מסוגל אפילו לדבר, והכול בגלל הריכוז שהשקעתי משחק עצמו. אם הייתי מתחיל לשחק כדורת בגיל צעיר אז צביקה של גיל 25 היה מנצח את צביקה של היום".
על שטויות שעושים כדורגלנים צעירים בחדר הלבשה ומחוצה לו שמענו כבר בלי סוף. אבל איך נראה הווי של ענף שבו מתחרים בכל קצוות הגילאים? "אנחנו יושבים במועדון, שותים וויסקי ומשחקים הרבה דומינו", מפתיע הדר, "דומינו אמנם נשמע כמו משחק מפגר, אבל זה ממש לא. אנחנו מתערבים על עשרה שקלים לסיבוב ובסוף הערב לרוב מישהו יוצא ברווח של 50 שקל. זה אמנם כסף קטן, אבל אנחנו עושים עניין מעצם התחרותיות. בכלל כדורת דשא זה משחק מאוד ג'נטלמני וחברותי, בניגוד לטניס למשל, אפשר להתלוצץ עם היריב תוך כדי. בשבוע שעבר יריב מהונג קונג החמיא לי תוך כדי משחק על מכה יפה. יש לי לפחות 200 חברים מהעולם רק מהכדורת".
חלק מהחברים של הדר ושל יתר שחקני הכדורת הישראלים מגיעים ממדינות איתם אין למדינתנו יחסים בינלאומיים. בניגוד לענפי ספורט אחרים, בכדורת דשא אין חרמות. הנבחרת המלזית שהוגרלה באותו הבית עם ישראל באליפות הקרובה צפויה להופיע כמתוכנן. "המלזים חברים טובים שלנו ולא רק הם. בתקופה הכי קשה של היחסים בין ישראל וטורקיה, הגעתי לשם כדי לעזור לחבר טורקי שלי בארגון תחרות שהגיעו אליה הרבה שחקנים ישראלים. יש לי גם חבר מדובאי, הכרנו חודשיים אחרי פרשת מבחוח והוא ביקש ממני לא להתכתב איתו במייל כי הוא פחד שיחשדו שיש לו קשרים עם המוסד הישראלי".
ישראל מתחרה באליפות העולם הנוכחית בקטגוריות הזוגות והרביעיות לגברים ולנשים.
למעשה, הדר גם השיג את הכרטיס לתחרות היחידים, אבל בגלל בעיות תקציב נמנע מההתאחדות לשלוח שחקן גברים חמישי והם נאלצו לוותר על ההשתתפות בקטגוריה האישית.
מבחינת ציפיות, הדר מעדיף להישאר עם הרגליים על הקרקע. "החלום הוא מדליה, אבל הסבירות לכך נמוכה", הוא מודה, "הרמה שלנו הידרדרה בשנים האחרונות ביחס לעולם. יש מדינות כמו מלזיה שפתאום הפכו למעצמות. בכלל קשה לדעת מאיפה ייצאו שחקנים טובים, מהאי נורפוק, מדינה של 2,000 תושבים, יצאה אלופת עולם לנשים. אם נתברג בעשירייה הראשונה זה יהיה הישג יפה".
לפנייה לכתב/ת 
