"ידעתי שזה עניין של זמן עד שמישהי תתלונן עליך"

אלון קסטיאל, נועה מימן (צילום: שאול גולן, אילן ספירא)

נועה מימן נאלצה להתמודד עם אלימות מינית בגיל צעיר מאוד. כשהייתה בת חמש תקף אותה עובד בבית הוריה, וכמה חודשי זוועה עברו עליה בטרם שיתפה את הוריה. בגיל 15 נפגעה בשנית. בפעם השלישית היא נפגעה בחתונה של חברים. דווקא במסיבה סגורה שבה האורחים נבררים בקפידה, אורח אחד שם לה משהו במשקה, ואנס אותה. לאחר שנים ארוכות של הדחקה החליטה מימן להתמודד עם הכאב ולסייע לאחרות, ויצרה את "ערכת כלים להחלמה מאונס", סדרת רשת שנמצאת במלואה ביוטיוב, ובה כלים לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.

בפרק הראשון מימן פונה למצלמה ואומרת, "חשוב שתדעו שאתם לא לבד, יש כל כך הרבה מאיתנו". אחד מהחברים שפרגן למימן, שיתף את הסרטונים וסיפר עליהם לכל מי שפגש, היה אלון קסטיאל. יזם הנדל"ן ואיש חיי לילה, חבר אהוב של מימן שגם הכיר לה את בן זוגה, נמצא בשבועיים האחרונים במוקד פרשה שעיקרה האשמות חמורות בדבר עשרות מקרי כפייה מינית לסוגיה, תוך שימוש באלכוהול ובסם אונס. לא עובר יום בלי סיפור נוסף שעולה בתקשורת וברשתות החברתיות, ולמשטרה כבר הוגשו שתי תלונות.

התגובות בסביבתו של קסטיאל, מבעלי מועדונים ועד חברים קרובים, נעות בין תדהמה מוחלטת נוכח ההאשמות, ועד לחישות בסגנון "כולם ידעו". בתווך, נמצאת מימן.

שלשום היא פרסמה מכתב פתוח לקסטיאל, שמנסה לעשות סדר בתחושות הסותרות והמורכבות שהציפו את מי שנמצאת בעמדת החברה הטובה, אבל גם בעמדת הנפגעת. היא הוכתה בהלם, אבל מבעד להלם היא יודעת גם לומר שבעצם מי שהקיף אותו יכול היה להבין שיש כאן בעיה חמורה שאי-אפשר "להחליק". עיקרי המכתב מובאים כאן. אזהרת קריאה: הטקסט של מימן עשוי להציף כעסים והתנגדויות, אבל מדובר בפנייה כנה שנובעת מהשילוב הבלתי אפשרי של אישה שהיא נפגעת אלימות מינית, וגם חברה של מי שמואשם כעת באונס.

"השבוע הזה היה לי קשה במיוחד", כותבת מימן, "הצפות מכל עבר. לא רציתי למהר להגיב וגם לא יכולתי לשתוק, כי אם זה היה כל אחד אחר הייתי כבר מזמן משתפת, מגיבה, מגנה. ואני יודעת שגם לך - וואחד טלטלה.

"זאת לא פעם ראשונה שמישהו שאני מחשיבה חבר נאשם בתקיפה מינית ובאונס. זאת כן הפעם הראשונה שאני חבה לאותו אדם את ההיכרות עם תומר, בן הזוג הנפלא כל-כך שסוף-סוף זכיתי לחוות.

"על הפעמים שאני הייתי בצד של הקורבן, אתה ורבים אחרים כבר שמעתם ב'ערכת כלים להחלמה מאונס', פרויקט שבאופן תמוה תמיד הערכת. המצב הזה שם רבים ממי שאוהבים אותך - במקום סבוך ומורכב. הרי אתה אדם שאנחנו מכירים ואוהבים, ולרוב גם מודעים לחולשות ולחסרונות שלו".

"ידעתי שזה יקרה, שזה רק עניין של זמן"

מימן ציינה במכתב: "זו לא חוכמה לומר בדיעבד, אבל ידעתי שזה יקרה, שזה רק עניין של זמן. לא שיערתי מה יהיה היקף ההאשמות, ומה תהיה הכמות, אבל ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שמישהי תתלונן עליך. אפילו אמרתי את זה לאדם אחד או שניים. חצי בצחוק, חצי ברצינות.

"בדיעבד אני מצטערת שלא אמרתי את זה קודם גם לך, אולי הייתי יכולה לעזור למנוע לפחות את המקרים של התקופה האחרונה... גם אני לפני כמה שנים בערב מקרי בתל אביב פגשתי אותך ולא דמיינתי שזאת חלק מהאסטרטגיה שלך: עוד צ'ייסר ועוד צ'ייסר עד שפתאום תפסתי את עצמי שיכורה מתה ומנושקת על ידך. ולמרות שעצרתי את זה שם, למחרת קמתי ונגעלתי. לא ממש ידעתי להגיד איך בדיוק זה קרה.

"העבודה על 'ערכת כלים להחלמה מאונס' חישלה אותי. למדתי להגיד לא, הבנתי כמה לחץ חברתי הוא נשק מסוכן ומגעיל, גם אם לצערי עוד חוקי. כמה תוצאותיו יכולות להיות הרות אסון. ואז כבר הצלחתי להתנגד ללחץ עליי שאשתה, וגם ללחץ שהופעל על אותה בחורה שהייתה הדייט שלך בערב אחד שבו יצאנו יחד. כשהיא חזרה מהשירותים אמרתי לה בקול חזק וברור שהבהיר לה וגם לך שאני איתה. שהיא ממש אבל ממש לא צריכה לשתות עוד.

"אחת הנפגעות האמיצות אמרה בראיון שהיא קצת מרחמת עליך, ובמיוחד על משפחתך. גם עם זה הזדהיתי כל כך. ד', מי שנגע בי כשהייתי בת 15, עד היום כנראה לא בדיוק מבין מה הוא עשה. או שהוא פשוט לא רוצה להבין".

"הלופ שממנו העזו לצאת המתלוננות עליך"

עוד כתבה: "ההדחקה היא מנגנון נפלא לא רק עבורנו הקורבנות, אלא גם עבור התוקפים. כשעימתתי אותו עם זה לפני כמה שנים גיליתי למרבה הזוועה שהוא קרא לבתו נועה. מאז, בכל פעם שאני חושבת לחשוף אותו בשמו אני מדמיינת אותה. אני מדמיינת איך יקרסו עליה חייה כשתגלה שאבא שלה הואשם באינוס של מישהי שהייתה אז בטח צעירה ממנה עתה.

"לפעמים אני אומרת לעצמי שבשבילה ובשביל אימא שלה אני ממשיכה לשמור את הסוד, ואז אני חוששת מה עלה בגורלה. אולי גם בה הוא נגע? אולי בנשים אחרות שנקלעו בדרכו? הוא הרי היה סגן ראש עיר כלשהי בשנים האחרונות.

"ואז אני מרגישה אשמה, איזו חלשה אני שאני לא עוצרת את זה - גם בשבילי וגם בשבילה. וזה הלופ האינסופי שממנו העזו לצאת שלוש המתלוננות עליך, אלון, כוח בל יתואר לצאת בקול גדול וחלקן בפנים חשופות, כאקט של אהבה עצמית. הלוואי עליי האומץ הזה שלהן. חוסר הרצון להאמין שמי שקרוב אלינו הוא אנס או תוקף מינית עלול לקחת אותנו למקומות רחוקים.

"אני חושבת על חברה יקרה שנאנסה במשך שנים על ידי אביה, ועל איך אף אחד מסביב בטח לא יאמין אם וכאשר יום אחד היא תאזור אומץ לומר את זה בקול רם למישהו חוץ ממני.

"איך כל חבריו ומכריו יחשבו 'הוא? אין סיכוי. כזה איש נפלא. אני מוכן להישבע שהוא לא יאנוס בחיים. בטח לא את הבת שלו'. וזה העניין המטריד בכל העניין הארור והכואב הזה: לאנסים אין קרניים וזנב. הם לא מפלצות. הם נראים נורמטיביים ולכולם יש אימא או אחות, חברה או בת. וגם חברים טובים, שממש לא רוצים לגלות את האמת על החבר היקר שלהם. חברים שייאחזו בכל פריט מידע או אינפורמציה, בכל האשמה של הקורבן, רק כדי שלא יתמוטט עליהם הסדר של העולם כמו שהם תפסו אותו.

"אני מאמינה שגם אתה מדחיק את מה שעשית. שאתה באמת מזועזע ובשוק לגלות בכמה נשים פגעת. אבל אתה גם סופר אינטליגנט ובתוך תוכך יודע שהאסטרטגיה שבה נהגת אינה אנושית, אינה מוסרית, אלא פוגענית וחודרנית. אני גם סבורה שאינה לגמרי חוקית. והיית מתפוצץ אם מישהו היה נוהג ככה בך.

"ולכן אני מפצירה בך לקחת אחריות. להכיר בזה שאת הכאב שכל כך התנגדת לו בכל פעם שעשית לייק ל'ערכת כלים להחלמה מאונס', אתה בעצמך הבאת לחייהן של נשים רבות. שגם אם לא הזדקקת לסם האונס, כי כמויות בלתי אפשרויות של אלכוהול עשו את העבודה עבורך באופן חוקי לכאורה - שתכיר בזה שלשכב עם אישה בהכרה מעורפלת זה אקט אלים, פוגעני ומכאיב.

"'היא הייתה לא יציבה נפשית והחתן ביקש ממני שאשמור עליה שלא תעשה שטויות', אמר לי בעימות המשטרתי ד' השני (כן. שניהם התחילו באותה אות) - זה ששם לי סם אונס במשקה ואנס אותי מחוסרת הכרה בפינת מסדרון של הדיוויד אינטרקונטיננטל בעיצומה של חתונה. זה היה אחד הרגעים הקשים בחיי. העימות, שבו שוב האשימו אותי.

"אני מפצירה בך אלון לא להאשים אותן, זה מה שאנסים תמיד עושים. 'היא משוגעת' זה התירוץ מספר אחת נגד נשים שנאנסו. אם יותר מדי נשים התעוררו במיטתך בלי לדעת איך הן הגיעו לשם - אתה הבעיה, אלון. אני מבקשת ממך להסתכל על הנשים האלו ועל הכאב שלהן ולקחת עליו אחריות. על המעשים שלך, על הניצול שלהן.

"אני מאמינה שיש בך הכוחות הדרושים ויכולת לקחת על זה אחריות. הנשים האלה לא בהכרח רוצות לראות אותך בכלא או בסבל. הן רוצות לדעת שהכאב הזה לא יקרה יותר לאף אחת אחרת. ויש לי אליהן הערכה עד אין קץ על הכוח לפעול עבור זה. אני מאמינה שבחלק הטוב שלך - אתה רוצה בדיוק אותו דבר".

עוד פרטים: היום ב"ידיעות אחרונות"