יוזמה מרגשת: ערב כיף לילדי חיפה מהשכונות שנפגעו בשריפה
שכונת רוממה ספגה מכת אש אדירה. ילדי השכונה זכו למחווה שיזמה תושבת המקום: "לא תיארתי לעצמי שכולם יירתמו"
רבים מהם עדיין מתאוששים מרגעי האימה, שבהם התברר להם כי הבית שבו גדלו - עלה באש, אך הערב (שבת) הגיעו עשרות ילדים והורים משכונת רוממה בחיפה להתעודד ולשמוח מעט - עם מי שהתנדבו לעשות זאת עבורם בהיכל הספורט בשכונה.
הפנינג גדול שבו השתתפו קוסם, די.ג'יי, דוכני אוכל וכיבוד - חיכו כולם לתושבים ביוזמתה של תושבת השכונה, אלונה שושן. את האירוע הצליחה לארגן בפייסבוק ובאי-מיילים. שושן יצרה קשר עם מנהלי היכל הספורט, שנרתמו במהירות למשימה יחד עם תנועות הנוער המחנות העולים והצופים, בתי עסק קטנים שתרמו מזון ושתייה, והורים שהביאו גם הם חטיפים ומשחקים לתרומה.
"לא תיארתי לעצמי שיגיעו לכאן כל כך הרבה הורים וילדים, שכולם יירתמו לאירוע בצורה כזאת, זה מאוד מרגש", סיפרה שושן ל-ynet.
גיא הולצמן שמתגורר ברחוב מרטין בובר וביתו נפגע בשריפה, הגיע לאירוע עם בתו. "הילדים נורא שמחים להיות פה, זה מבחינתם משחרר קצת, להיפגש עם חברים מהכיתה ולשתף בחוויות. כל אחד מספר מה עבר עליו וזה עוזר קצת". לדבריו, "בסופו של דבר שום ביטוח לא מחזיר לך את החיים שלך ואת הזכרונות, וזה מה שיש כרגע".
בתו, שחר, (10) לומדת בכיתה ה' בבית ספר רוממה. היא שחזרה את רגעי האימה מיום חמישי: "היינו בכיתה והרחנו פתאום עשן. מאוד נלחצתי והתחלתי לבכות. המורה ניסתה להרגיע אותנו ואז אמרה שנכניס את החפצים לתיק. אחרי כמה דקות אמא שלי באה לקחת אותי וראיתי בחוץ עשן כבד, חשבתי על הבית שלי ואמרתי לעצמי, איך נחיה ככה?"היא דאגה מאוד. "ההורים שלי לא לקחו מהבית שום דבר ונורא נלחצתי, רציתי לחזור, לקחת דברים. אבל ראיתי את אמא שלי בוכה, לא יכולתי לראות אותה ככה".
לביתם שבו למחרת. "פחדתי לראות שהבית נהרס לחלוטין וכשהגענו, הרחתי ריח חזק של שרוף. פחדתי שככה זה יישאר תמיד". לדבריה, הם גילו כי הבית שרד "אבל כל הגבעה מסביב שרופה לחלוטין. ייקח הרבה זמן עד שהכול יחזור".
שיר גירשנזון (11) גרה ברחוב זלמן שזר בשכונה. לדבריה, הבית שלה נפגע הכי קשה בחיפה - וסימן לכך ניתן כשראש העיר, יונה יהב, בא לביתה. כך הבינה עד כמה גדול הנזק. היא הגיעה לאירוע כדי להתעודד קצת בלי אמה, שעבורה עדיין מוקדם מדי וקשה לשמוח.
"התקרה שלנו קרסה, הקומה הראשונה והמרתף נשרפו לגמרי והקומה השנייה מפויחת מאוד. המזגן והטלוויזיה בחדר שלי נמסו", אמרה גירשנזון. "הייתי בבית ספר כשזה קרה ואז התחלנו להריח ריח חריף. אבא שלי הגיע לאסוף אותי. הוא רצה לחזור להרטיב את הבית אבל לא נתנו לנו להיכנס. יש לנו מצלמות בחצר ובבית והוידאו ישר הגיעו לנייד של אבא שלי וככה הבנו בעצם שהבית נשרף". הוריה שבו לבית וראו כי נשרף חלקית. "הם לקחו מה שיכלו ושמו אותנו אצל סבא וסבתא בשכונת ורדיה בעיר אבל בזמן הזה השריפה התחזקה ושרפה את כל הבית", אמרה.
"אני גרה עכשיו אצל סבא וסבתא. כל הבגדים שלי שרופים, הדבר הראשון שההורים שלי הצליחו להוציא זה אלבומים והארד דיסק עם תמונות אבל אני לא הפסקתי לבכות. אני נורא רוצה לחזור לבית שלי.
"אמא שלי אומרת שנהיה חזקים ונסתדר ואני שואלת כל הזמן למה זה קרה לנו?", הקשתה גירשנזון. היא היחידה מבין אחיה שחזרה הביתה בשלב מסוים, "רק אני ראיתי את הבית אחרי השריפה ואלו מראות קשים מאוד, לא הפסקתי לבכות".
יונתן סיפר כי ניסה לשוב לביתו אבל הדרכים כבר היו חסומות. "יש לנו כלבה שהייתה כל הזמן בבית, אחד מהכבאים שמכיר אותנו הגיע לשם והוציא אותה, ככה הוא הציל אותה. נראה שהיא בטראומה עדיין". באופטימיות זהירה סיכם: "הכול שחור אבל יש עתיד".
מילי תיארה איך גילתה את הבית: "הכול פחם ופיח, החדרים שחורים לגמרי. זה לגלח הכול ולהתחיל מההתחלה".
לפנייה לכתב/ת 
