"תהיי קצת אמא ותשקיעי בבית"
גל גולן-זילברמן שמחה לסיים את חופשת הלידה ולחזור לעבודתה אבל מהר מאוד הבינה שיש אנשים שחושבים שהיא צריכה לשבת בבית ולגדל את הילד. "כל אמא יודעת הכי טוב מה מתאים לה ומה מתאים לילד שלה והיא ממש לא זקוקה לציונים שלכם"
בשנות העשרים המוקדמות שלי פגשתי במסגרת העבודה איש עסקים מוכר ומצליח שהחליט לספר לי את האמת כהווייתה: "כשאת תצאי לחופשת לידה", הוא אמר, "תמיד ימצא גבר פחות מוצלח ממך שינצל את חלון ההזדמנויות להתקדם". בתקופה זו הייתי כבר בזוגיות עם מי שעתה הוא אב ילדיי. במהרה נישאנו ואני מצאתי את עצמי יושבת פעמים רבות בחוג חברינו ומדברת על העתיד לבוא. מסבירה שלא אוותר על הקריירה, שעבורי מדובר בהגשמה עצמית, שאני סבורה שילד צריך לגדול בבית שבו שני הורים מרוצים ומסופקים, והדפתי שאלות חטטניות לגביי שינויים שאבצע בחיי לטובת הטיפול בצאצאים העתידים לבוא.
הזמן עבר ואני באמצע לימודיי לתואר שני ועבודה במשרה מלאה. בן זוגי ואני החלטנו כי מדובר בזמן הנכון עבורנו לכניסה להריון. המידע הזמין עבורי בתקופה זו היה בעיקר בנושא לידה ואני כהרגלתי שקעתי בו, בחרתי באידיאולוגיה המתאימה לי ביותר, למדתי וקראתי, תכננתי, לקחתי דולה והרגשתי שהנני חמושה לבצע מצוות פרו ורבו.
תשעה חודשים עברו לאט מאוד והיו מלאים בבקרים בהם לא מצאתי מה ללבוש, שכן הבחילות וההקאות פסחו עליי והחיבה לגלידות גברה. והנה אני עם צירים מסתובבת מחוץ לחדר הלידה בהדסה כי לא הקשבתי לדולה ונסעתי מוקדם מדי. כעבור מספר שעות, בשמחה ורננה הגיח לעולם גוזל מתוק שהוא התגשמות כל חלומותינו, ויצאנו כולנו חמושים בסבתא פעילה מאוד להרפתקה המכונה "חופשת לידה".
כבר מהשבוע הראשון הבנתי שזו לא פעילות שאני שמחה בה. מגורים בירושלים גוזרים עלינו נסיעה ברכב לכל מקום בילוי אפשרי עם תינוק רך, ותחושת המחנק מישיבה בבית העיקה עליי מאוד. חסרה לי מאוד שגרת חיי, העבודה, חיי החברה והביגוד הקודם. תתארו לכם כמה שמחתי כשנגמרה חופשת הלידה והתרגשתי מאוד מחזרתי לעבודה. לילה קודם הרדמתי את הגוזל ואת אביו ואצתי לרכוש בגד חדש כמו ילד המתרגש מכיתה א'.
אולי יעניין אותך גם:
- אמא החליטה להיאבק בעייפות בדרך יצירתית
הבוקר הגיע ואיתו גם הסבתא שלקחה על עצמה את תפקיד המטפלת ואני יצאתי אל כנסת ישראל שהיא ביתי השני בשמונה השנים האחרונות במסגרת תפקידי כלוביסטית. לצד חיבוקים רבים והמון אהבה שקיבלתי הגיעו גם ההערות. חברה טובה מאוד הכריזה שאני משוגעת שחזרתי לאחר 16 שבועות. אחרים סיננו תהיות כמו "כבר?" ו"למה לא הארכת?" אבל שיא השיאים התבטא כשאדם בתפקיד בכיר קרא לעברי באמצע מזנון הומה אדם: "מה עם להיות קצת אמא ולהשקיע בבית?" מודה שבניגוד מוחלט לאופיי קפאתי, חייכתי ויתכן שאפילו צחקתי, כאילו שזו היתה בדיחה משעשעת ולא הערה שהצמיתה את דמי.
מאוחר יותר רק מצאתי זמן להרהר בכך ולתהות מה עלול לקרות אילו אותו אדם או אדם אחר יעיר הערה שכזו לאמא שעוברת משבר או דיכאון מחזרתה לעבודה. לאותה אישה שבכתה לילות כשהבינה שחופשת הלידה בתשלום מגיעה אל סיומה בקרוב ושמחשבותיה, גם עתה כשחזרה לעבודה, נמצאים עם עוללה בבית ולא במשרד.
תהיתי כיצד הערה זו תשפיע על אותה אמא שהחזרה לא היתה עבורה בחירה, אלא אילוץ במציאות כלכלית וידעתי שעליי להעביר את המסר. לשמחתי סטאטוס ויראלי שפרסמתי בפייסבוק הגיע אל אותו אדם. הוא התנצל ושמנו זאת מאחורינו. אני בטוחה שכל אחד שנחשף לסיפורי ישקול פעם הבאה האם ומה להגיד לאמא שחוזרת לעבודה לאחר חופשת לידה.
ואם אתם עדיין מתחבטים, נשים וגברים כאחד, אשמח להשיא עצה - תשאלו איך היא מרגישה, תחבקו, תחמיאו או שפשוט תתאפקו. כל אמא יודעת הכי טוב מה מתאים לה ויותר נכון מה מתאים לילד שלה והיא ממש לא זקוקה לציונים שלכם.
ומה עם חופשת לידה לאבות? צפו בראיון עם תמר זנדברג:
לפנייה לכתב/ת 
