עמנואל הלפרין: "ביטול האגרה - טיפשי"

במשך 40 שנה עמנואל הלפרין ראה כמעט הכל ברשות השידור - מהתקופות הטובות ביותר של הערוץ הראשון ועד לנפילה הגדולה ובריחת הצופים. ולמרות הכל, המנחה הוותיק סבור שההחלטה לסגור את הרשות הייתה טעות. "חשבתי תמיד, ואפילו נתתי לזה ביטוי - שצריך לתקן את רשות השידור. לא צריך לבטל אותה", הוא אומר בראיון, "לא הייתה סיבה לסגור את רשות השידור, ובאמת לא הבנתי את הלהיטות לסגור ולפתוח משהו חדש. אפשר היה לתקן, אני משוכנע בזה".

אבל ראית שהצופים ברחו ושהערוץ התחיל לקרוס.

"מה שאני יכול לומר זה שגם היום הטלוויזיה הישראלית והערוץ הראשון משדרים תוכניות תעודה יוצאות מהכלל, יש דברים ממש מוצלחים. אולי אחת הטעויות שעשו קברניטי רשות השידור הייתה לנסות להתחרות בערוצים המסחריים. אני לא אומר שהמחשבה הזאת הייתה מוטעית מעיקרה, אבל אני יכול לומר שהלכו רחוק מדי בעניין זה. הערוץ עשה סוג של יצירות שלא התאימו לו ושאולי התאימו לערוצים מסחריים, זאת על חשבון דברים שיותר מתאימים לשידור ציבורי. אני מאוד מקווה שהשידור הציבורי שיבוא, יחזור לרוח השידור הציבורי, כלומר להביא דברים שהם הרחבת דעת - להביא איכות".

עמנואל הלפרין. "חיים של פנסיונר"(צילום: דוד וינוקור)

בימים אלה נראה שעדיין מוקדם להספיד את הרשות. תאגיד השידור הציבורי החדש "כאן" הוקם במסגרת רפורמה במטרה להחליף אותה, אך ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש לעצור את התהליך, ולהקים ועדה שתבחון את העניין. הלפרין מעדיף שלא להתייחס לנושא: "כרגע העניין הפך לשאלה פוליטית ואני לא בקיא במה שקורה בעניין התאגיד, ברור שאם תהיה החלטה לסגור את התאגיד - זו החלטה קשה".

על החלטה אחרת שהתקבלה באותה רפורמה, הוא לא מהסס לומר את דעתו: "אחד הדברים הטיפשיים שנעשו היו לבטל את האגרה".

רבים יחלקו עליך בעניין הזה.

"ביטול תשלום האגרה יוצר זיקה בין בעל המאה לבין מי שעושה את הטלוויזיה. כשעוד הייתה אגרה, לפחות הייתה תחושה שאנחנו מקבלים את התקציב שלנו בזיקה לשירות שאנחנו נותנים לציבור. בסך הכל האגרה זה כמה מאות שקלים, ונראה לי שזו לא בעיה לרוב אזרחי ישראל לשלם את הסכומים האלה כדי לקבל את קול ישראל והטלוויזיה הישראלית. זה נתן הרגשה של חירות ומרחק מסוים בין הקופה הציבורית לבין הרשות הציבורית".

במשך השנים הטענה הייתה, וכך העידו גם עובדי רשות השידור, כי השלטון מתערב בתכנים. אתה לא הרגשת את זה?

"לא הרגשתי אף פעם שהשלטון ניסה להתערב באייטמים שלי או בתוכניות שלי, הייתי מנהל חדשות ברדיו במשך שנה, שזה אמנם לא הרבה זמן - אבל אף אחד לא לחץ עליי בשום עניין. היו כמובן פוליטיקאים שהתקשרו באופן לגיטימי למחות על משהו או להביע עמדה, וזה אף פעם לא הפריע ולא השפיע על ההחלטות שקיבלנו. תמיד הרגשתי חופשי לעשות מה שאני רוצה.

"הביקורת על השלטון ועל הממשלה הייתה עניין שבשגרה, לא נמנענו מזה, כל העניין זה לשקף את כל הדעות הרווחות בציבור. אחד הדברים העיקריים במהותו של השידור הציבורי הוא להרחיב השכלה ולהפיץ דעת - אני יודע שלא כולם אוהבים את זה, אולי כי יש בזה תפקיד חינוכי, אבל זה בהחלט מה שהערוצים המסחריים לא עושים. זו לא מטרתם, זוהי אחת המטרות של הערוץ הציבורי".

הלפרין וחברים. מתוך "איזו דרמה"(צילום: דוד וינוקור)

לפני כ-13 שנה פרש הלפרין מרשות השידור, אולם שב אליה כעבור פחות משנה - להגשת תוכניות שונות. בימים אלה הוא מנחה בערוץ הראשון את "איזו דרמה", תוכנית חדשה שסוקרת את 48 שנות פעילותו של הערוץ בכל הקשור לתחום הדרמה.

"מדובר בסדרה של חמש תוכניות שבאה לסכם 48 שנות פעילות בתחום הדרמה של הטלוויזיה הישראלית, ובעיקר להראות לעצמנו כמה דברים נהדרים עשו במשך כמעט 50 שנה", הוא מספר. "במידה מסוימת מדובר בגילוי, כי אתה לא זוכר את הדברים שנעשו בדרך כלל. אתה פונה אל העתיד, ואז כשאתה נובר בדברים שנעשו, אתה מגלה כמה נעשה ברמת הכמות וגם ברמת האיכות". 

למרות הנוכחות על המסך, הלפרין (74) מגדיר עצמו כפנסיונר. "אני חי חיים של פנסיונרים היום - מלמד ספרות והיסטוריה צרפתית באוניברסיטת תל אביב".

הסטודנטים הצעירים מזהים אותך?

"כשמישהו בן 40 אומר לך 'הלפרין, אנחנו גדלנו עליך', זה קצת גורם לך לחשוב - רגע, בן כמה אני? הצעירים ממש לא מכירים אותי מהתוכניות השונות בערוץ הראשון, אלא יותר מתפקידי המשחק שהיו לי כמו 'חשופים' וכדומה".

הלפרין אמנם השתתף בטלנובלה ההיא, אבל הוא מזוהה בעיקר עם תרבות גבוהה בזכות פינות שהגיש ותוכניות שהנחה. ובכל זאת הוא מתעקש שלא לסווג אותו כאליטיסטי. "אף פעם לא פניתי לקהל איכותי. בתוכניות כמו 'רואים עולם', שהתחלנו באמצע שנות ה-80, לא הייתה שום כוונה לעשות תכנים אליטיסטיים. פנינו ממש לכולם, אף פעם לא חשבתי שאני פונה לציבור מסוים ואסור לחשוב בצורה כזאת, אין דבר כזה לעשות תוכניות לאליטה. כשאני מסתכל למצלמה, אני מסתכל אל כולם".