המסר לחרדים - אל תתגייסו
שילוב בנות כלוחמות ביחידות השדה המרכזיות של צה"ל, ולא בשוליים כפי שהיה עד היום, משדר לחרדים ולדתיים מסר ברור - צה"ל לא רוצה אתכם
במשך קדנציה שלמה, גם אם קצרה, במהלך כל משך כהונת הכנסת ה-19, עסקה מדינת ישראל בסוגיה שזכתה לכינוי המכובס "שוויון בנטל". אם מסירים מעל הסוגיה את מעטה הפוליטיקלי-קורקט, ראוי לקרוא לה בשמה האמיתי: "גיוס חרדים". בין שהיה זה בג"ץ ובין שהפוליטיקאים, לכולם היה ברור שמדינת ישראל שואפת לצרף את הגברים החרדים למאגר כוח האדם הצבאי, ובשלב השני, החשוב יותר, למאגר כוח האדם הלוחם.
התזה שעמדה בבסיס העניין הייתה פשוטה: אין סיבה שלא תשרתו בצה"ל ותישארו חרדים. אנחנו לא רוצים להפוך אתכם ללא-חרדים, רק רוצים שתהיו חיילים טובים. חלק משופטי בית המשפט העליון אף הביאו את שילובם המוצלח לכאורה של תלמידי ישיבות ההסדר בצה"ל כהוכחה לכך שאין סתירה בין הדברים.
דווקא בגלל זה צריך להיות ברור לכל מי שעוסק בנושא: שילוב בנות כלוחמות ביחידות השדה המרכזיות של צה"ל, ולא בשוליים כפי שהיה עד היום, משדר לחרדים ולדתיים מסר ברור - צה"ל לא רוצה אתכם. זהו מסר חד וחריף, במיוחד מכיוון שבנושא הזה קיים קונצנזוס רבני גורף, שלא קיים כמעט בשום סוגיה אחרת. קיימת הסכמה מוחלטת בין כל הרבנים - מהשמרנים והחרדים ועד הרבנים שנחשבים בציבור לליברליים ביותר - ולפיה לא ניתן לשמור על ההלכה במצב של שירות לוחמים מעורב, בנים ובנות. זה פשוט בלתי אפשרי.
בשלב ראשון התוצאה תהיה סגירה של חלק נרחב מהחיילים הדתיים הלוחמים בצה"ל בגדודים ייחודיים, כמו שכבר קיים היום לחיילים החרדיים (הנח"ל החרדי). בשלב השני תהיה ירידה חדה במוטיבציה של החיילים הדתיים ללחימה ולמסלולי פיקוד וקצונה, שבהם לא ניתן יהיה מטבע הדברים להישאר באותן מסגרות ייחודיות. הלוחם הדתי יצטרך להכריע בין המחויבות להלכה לבין הרצון לתרום לצה"ל. יהיו מן הסתם לא מעט שיעדיפו את התרומה לצה"ל, אבל רבים אחרים יעדיפו את השמירה על ההלכה, ותחושת המרירות כתוצאה מהצורך לבחור בין הדברים תהיה משותפת לכולם.
לאור זאת ברור שהמחשבה שלפיה שילוב נשים בתפקידי לחימה יסייע לצה"ל להתמודד עם מצוקת כוח האדם ולהגיע למיצוי טוב יותר בלחימה עשויה להתברר כשגויה. הרי גם בתסריט האופטימי ביותר רק אחוז קטן מהחיילות יהיו לוחמות. מנגד, צריך להביא בחשבון שהמוטיבציה לשלב נשים בתפקידי לחימה לא מגיעה רק מהמקום של הרצון לחזק את עוצמתו של צה"ל. את המציאות הרי כולנו מכירים. כל עוד כל גנרל משוחרר נחשב כאן לראש ממשלה בפוטנציה (במיוחד אם הוא בשמאל, אבל לא רק) רק מתוקף עצם היותו גנרל משוחרר, יש כאן בעיה אמיתית.
העובדה שנשים לא משתלבות בתפקידי לחימה מהווה חסם משמעותי לקידומן בסולמות חברתיים אחרים, באופן לא מוצדק. אולם המפתח לפתרון חייב להיום שם, בניתוק הקשר שבין קריירה צבאית לקידום בפוליטיקה ובמאמץ מודע להפחית את עוצמת האתוס של "הלוחם הישראלי". אין מנוס מכך.