מדל פוטרו ועד מארי: סיכום 2016 בטניס

הנה משפט שעד לפני כמה חודשים היה מוזר לסכם דרכו את 2016 בטניס העולמי: זו הייתה עונה בסימן חילופי שלטון. רוג'ר פדרר ורפאל נדאל לא היו בפורמה מסיבות שונות, אז הזרקור הואר בעוצמה על מאבק ראש בראש בין שני טיטאנים – נובאק ג'וקוביץ' ואנדי מארי - והם בכלל לא תיארו לעצמם שיכול באמת להתפתח אחד כזה.

זה כמובן לא אומר שעם תום העונה, שהגיעה לסיומה עם גמר גביע הדייויס המופרע בסוף השבוע, אנחנו מוכרחים לעסוק רק בהם. עם יציאת סבב ה-ATP לפגרה בחרנו לעשות כבוד גם לאחד מהשניים, אבל גם לעוד ארבעה שמות בולטים שישמחו למסגר את העונה הזאת על הקיר שלהם וזכו להיכנס בעזרתה אל הסיירת המובחרת של "נקודות משחק".

אנדי מארי בטורניר גמר הסבב(צילום: AFP)

במקום החמישי: גאל מונפיס

מאזן: 15:44

תארים: 1

הוא לא כאן בשביל לזכות בתואר, אלא בעיקר בשביל להרוס לפייבוריטים את החגיגה ולהוות פקטור אמיתי במאבק על הכרטיסים לשלבים המאוחרים. זאת הייתה הנחת העבודה הפופולרית לגבי גאל מונפיס כמעט לפני כל טורניר העונה. הוא הרוויח את התדמית הזאת ביושר ועשה ממנה קריירה נפלאה, שעכשיו נמצאת באחת משתי תקופות השיא שלה.

במובן מסוים גם הוא סבל מתסמונת פוסט אליפות ארה"ב המצוינת שלו, עם שתי הדחות מוקדמות מהטורנירים בשנגחאי ובשטוקהולם. סיבה אפשרית לכך: הם לא מספיק עניינו אותו, לפחות לא ברמה שמצריכה ממנו ריכוז שנוטה להתרופף.

חיה פצועה שיודעת לשלב בין ביזנס לפלז'ר. מונפיס(צילום: רויטרס)

גם אם בישורת האחרונה הוא קצת דעך, היום כבר אפשר לומר: מונפיס החדש-ישן מודל 2016 הוא שחקן שלם יותר שכבר יודע איך לשלב בין ביזנס לפלז'ר, בין שואו-טיים לאחריות, בין ליצנות לרצינות, בין משטח קשה לחימר, בין חבטות של "וואו" למהלכים של "מה אתה עושה?!".

ואחרי שהתבגר והתעצב מחדש כשחקן טופ 10, מונפיס הוא עדיין פוטנציאל גדול לעשות משהו מפתיע או מסוכן כמעט בכל תחרות שבה ישתתף. זו ההצהרה שאיתה ייכנס בשערי 2017, ונדמה שזו, מעבר לסוגיות מיקום יבש ונקודות דירוג, ה-בשורה מבחינתו עם תום העונה הנוכחית.

במקום הרביעי: מילוש ראוניץ'

מאזן: 15:50

תארים: 1

למרות שהפסיד בו, ודווקא בגלל שהיה כל-כך קרוב לנצח בו, מילוש ראוניץ' בוודאי היה מדרג את המשחק האחרון שלו ב-2016 מול מארי בלונדון כאחד מחמשת המשחקים הטובים שבהם לקח חלק בשנים המעולות האחרונות שלו.

לא רק בגלל המעמד, אולי גם, אלא בעיקר בגלל ההדגמות הקטנות שהוא סיפק במהלכו באשר ליכולת של מילוש ראוניץ' המשודרג להסתכל למחסומים עמוק בתוך העיניים שאין להם – ולצעוק לעולם בקול רם שהוא לא מפחד מהם יותר.

התקרב לצמרת. ראוניץ'(צילום: AP)

אז נכון, הוא עדיין לא שם מול מארי וג'וקוביץ' (מאזן 9:0 מצטבר מול שניהם העונה), אבל הוא כבר קרוב יותר. וטוב יותר. וכבר לא מרים ידיים בקלות, בטח לא לעצמו. גם סיום העונה שלו היה יחסית חלש, אבל ההישג בלונדון שיפר את הטעם המריר מעט לגביו והזכיר לו איזו כברת דרך עשה בחודשים האחרונים.

בגיל 25, עם דירוג שיא חדש בקריירה (הבן אדם אחד משלושת השחקנים הטובים בעולם, אם עדיין לא התרגלתם לרעיון), הוא יכול להיזכר בערגה בהעפלה מדהימה לגמר גראנד-סלאם וניצחון עוצר-מומנטום ובעל יוקרה מיוחדת על רוג'ר פדרר (וההילה שלו) בווימבלדון.

ראוניץ' עם מארי בגמר ווימבלדון(צילום: AP)

והיו לו גם ביקורים בגמרים באינדיאן וולס וקווינס, וזכייה בטורניר הראשון של העונה בבריסביין (רמז לבאות), והופעה נפלאה באוסטרליה שכמעט והסתיימה בגמר נוסף. הרשימה הזאת לא שמה אותו בספירה שבה רצה להיות (לפחות מבחינה מעשית, מבלי להתייחס למה שקורה על הנייר), אבל היא צריכה להזריק לו מאסות גדולות של אמונה וביטחון לקראת העתיד לבוא.

במקום השלישי: סטניסלאס ואוורינקה

מאזן: 16:45

תארים: 4

בדיוק כמו שקרה למקבילה הנשית שלו, גם רגעי הנחת של אלוף ארצות הברית הטרי הצטמצמו לימים שאחרי הגביע בניו יורק. מאז הוא חזר להיות, איך נאמר, קצת ואוורינקה. אי של חוסר יציבות.

בטורניר סנט פטרסבורג לא ניצל את העליונות המשמעותית על אלכסנדר זברב בגמר והפסיד לו בשלוש מערכות. בשנגחאי הודח כבר בשמינית הגמר על-ידי ז'יל סימון, ובבאזל נפל קורבן לקוטל הכוכבים מישה זברב. ככה לא אמור להיראות שחקן שהיכה את נולה בקלאץ', אבל זה גם מה שחשבנו אחרי תקופת ההכנה הצולעת שלו לפלאשינג מדו, ואתם זוכרים איך זה נגמר.

חסר יציבות. ואוורינקה(צילום: AFP)

אסור לבטל אותו באירוע כזה, אמרנו לעצמנו לפני טורניר גמר הסבב בלונדון, אירוע שבו החושים שלו מתחדדים כבדרך קבע ומאיימים להדיח רודנים, לחסל תחזיות ולהפריך הערכות. ואוורינקה לא התלבט בו במיוחד, אבל גם הטורניר הצולע ב-O-2 לא יכול להשכיח מאיתנו או ממנו עונת טניס שבין נפילת מתח אחת לשנייה סיפקה פיקים שרק ואוורינקה, עם חבטת גב היד הסקסית בעולם, מסוגל לספק.

עם תואר גראנד-סלאם שלישי בקריירה שהגיע אחרי נוקאאוט מנטאלי בגמר, והמחשבה שהוא היה רחוק רק שתי מערכות משחזור גמר הרולאן גארוס מול ג'וקוביץ', הוא סוגר בשקט קמפיין שהפך אותו לחלק בלתי נפרד מהחמישייה המובילה. אז מה אם אקורד הסיום (כמו עוד כמה חברים ברשימה) היה מבאס? מבחינת ואוורינקה, זה רק טריגר קלאסי לאליפות אוסטרליה.

במקום השני: חואן מרטין דל פוטרו

מאזן: 12:30

תארים: 1

הנציג היחיד במצעד שלא נמנה על הטופ 10 התחיל את 2016 במקום ה-1,041 בעולם. הקאמבק אז היה נראה כמו מחשבה רחוקה ורומנטית מדי, אפילו קצת נואשת.

רק שאצל דל פוטרו, גם בגיל 28 ואחרי תלאות ופציעות שארבעה שחקנים לא עוברים בארבעה מסלולי קריירה שונים, המנטרה הדומיננטית הייתה: חבוט כל עוד אתה יכול, נסה כל עוד יש לך סיכוי. עם ארגז של קלישאות ספורטיביות שחוקות, המטרה שלו הייתה לנצח כל משחק בפני עצמו. זה הצליח.

נחלץ מהבור. דל פוטרו(צילום: רויטרס)

אבל כאן צריך לומר ביושר: זה הצליח לא רק בגלל הגישה הבריאה ואהבת המשחק. קל להתאהב בסיפור הסינדרלה של דל פוטרו ולחנך עליו ילדים שמתחילים לשחק טניס וחווים קשיים, אבל כשאתם מספרים להם אותו, תגידו להם בפשטות: גם אם תנסו, גם אם תעשו כל מה שאתם יכולים, כנראה שלא תצאו מהבור שדל פוטרו היה בו.

דל פוטרו נחלץ ממנו כמו מלוע של תותח כבד, שינס מותניים, הרים את הראש ועכשיו, מהמקום ה-38, הוא סוגר עונת פריצה-מחודשת חלומית שבה חילק נכון את הכוחות ונגע בפסגות שכבר חשב שלא ידרוך עליהן. או שהוא בעצם כן חשב ולא ממש טרח לספר לנו על זה?

ככה מסיימים עונה(צילום: רויטרס)

אחרי הדמעות בניצחון המרגש על דומיניק תים במדריד והמופע מול וואורינקה בווימבלדון, הוא סיפק עוד שלושה רגעים מכוננים לאוסף הפרטי והמתרחב שלו. הראשון הגיע באולימפיאדה, עם שני קרבות השוורים מול רפאל נדאל בחצי הגמר ומארי בגמר, אחד מהמפגשים הגדולים בתולדות המשחקים.

בארצות הברית הוא המשיך מאיפה שהפסיק בברזיל עם העפלה לרבע הגמר, כשרגע לפני סיום המשחק מול וואורינקה הוא זוכה לתשואות "דלפו" מהיציעים ומרשה לעצמו, שוב, להוציא הכל החוצה. וזה עוד בלי שדיברנו על הזכייה בטורניר ATP ראשון מאז ינואר 2014 (בשטוקהולם) – ויותר מהכל על גביע הדייויס ההיסטורי, שהגיע רק אחרי ניצחון בלתי נשכח על מארין צ'יליץ' בזאגרב. אנחנו יודעים שהוא עוד מעט יחזור, שהוא רק יצא לחופשה קצרה, אבל זה לא מונע מאיתנו להתחיל להתגעגע כבר עכשיו.

ובמקום הראשון (תרתי משמע): אנדי מארי

תארים: 9

מאזן: 9:78

את העונה הטובה בקריירה של אנדי מארי אפשר לחלק לשתי תקופות לא שוות: עד האכזבה המרה עם ההפסד לקיי נישיקורי באליפות ארה"ב, והחל ממנו. הדיכוטומיה הזאת קשורה בין היתר גם

לאיכות היריבים שפגש: במהלך ארבעת הטורנירים בהם זכה עד הגביע האחרון שהניף בלונדון מארי לא נתקל אפילו ביריב טופ 10 אחד. חודש מאומץ מאוד של טניס, במהלכו שיחק כמעט בלי הפסקה, לא זימן לו אפילו דייט אחד עם יריב בליגה שלו, או לפחות כזה שיכול לדגדג אותו באמת. והוא ניצל את זה בצורה מושלמת.

מארי כבר הוכיח שהוא יכול לנצח יריבים איכותיים (גם אם אחרי הסתבכויות רציניות), כן? הכוונה היא בטח לא להוריד מגודל ההישג המיוחד שלו - אלא רק להדגיש את החשיבות העצומה בהצלחה שלו בלונדון מבחינה תודעתית-מקצועית. הוא לא רק זכה בטורניר הזה לראשונה בהיסטוריה, ולא רק שעשה את זה מול הקהל הביתי הדוחף והמכביד גם יחד, אלא גם הצליח לשרוד בדרך שני מותחנים מרתקים שנתנו עוד שתי מנות הגונות של לגיטימציה למיקומו הנוכחי.

הטוב בעולם. אנדי מארי(צילום: AP)

ולא רק שהוא עשה את כל זה - בסוף בסוף, הוא הצליח לחתום את התקופה המשוגעת הזאת עם הניצחון הכי חשוב שלו על ג'וקוביץ' מאז הגמר ההוא מווימבלדון לפני שלוש שנים. קצת קשה לתפוס את זה, אבל זה היה הניצחון השלישי של מארי על ג'וקוביץ' בשלוש השנים האחרונות. מתוך 15 מפגשים.

זה היה כל-כך טבעי וסמלי מבחינת מארי לתקוע יתד ככה, דווקא בצורה הזו, במקום הראשון בעולם. בדרך הכי משכנעת והכי מסירת ספקות, עם הצהרת כוונות משמעותית במסגרת יריבות שהקטינה אותו, מול שחקן שתיסכל אותו כל-כך הרבה פעמים בכל-כך הרבה מצבים. אם כבר להישאר על הפסגה, אז בדיוק ככה. במילים אחרות, אתם יכולים פשוט להתחיל להתרגל לעובדה די פשוטה: גם כשהוא פוגש את ג'וקוביץ', אנדי מארי הוא השחקן הכי טוב בעולם. לפחות כרגע.