"בעיית הנדל"ן - עיוות של החברה האנושית"
הדרמה "אקווריוס" של קלבר מנדונשה פיליו זכתה לשבחים בכל העולם, אולם דווקא במולדתו ברזיל היא הוחרמה. הסיבה אינה נובעת מהביקורת של הסרט נגד כרישי הנדל"ן, אלא בגלל מחאתו בפסטיבל קאן נגד המהפך הפוליטי במדינה. "אצלנו אומרים שאין התערבות, אבל מערימים קשיים. בישראל לפחות מדובר באג'נדה מוצהרת", הוא טוען בראיון כאורח פסטיבל סרטים בערבה
כשם שעבור אנשים רבים ברחבי הגלובוס ישראל מסתכמת במדבר ובמלחמות, כך נוטה ברזיל להצטייר בעולם מצד אחד כארץ הביקיני, הסמבה והכדורגל. יוצרי קולנוע מקומיים אתגרו את התפיסה הזו בהצגתם את החצר האחורית של המדינה הדרום אמריקנית כארץ הפאבלות מוכות הפשע מ"עיר האלוהים" של פרננדו מיירלס מ-2002 או "יחידת עילית" של ז'וזה פאדיליה מ-2008. מולם הבמאי קלבר מנדונשה פיליו חושף בסרטיו דווקא את ברזיל הפרברית והבורגנית. המסואבת. למרות הגוון המקומי הייחודי - הדמויות, הסיטואציות האנושיות והדיאלוגים בסרטיו מצליחים לעורר הזדהות חוצה גבולות.
"אני אוהב לספר את הסיפורים הקטנים והיומיומיים של אנשים, שמהם מורכבים החיים. פחות מעניין אותי לספר את הדרמות הגדולות שכל כך הרבה סרטים כבר נעשו עליהם", מספר הבמאי, שהגיע לישראל כאורח פסטיבל הסרטים בערבה, במהלכו יוקרן סרטו המדובר "אקווריוס", שזכה לשבחים בפסטיבל קאן, "אם הייתי עושה סרט על הפאבלות הייתי עושה זאת כמו תייר, כי זה עולם שאני לא באמת מכיר. העדפתי לספר על הסביבה בה אני חי ובה גדלתי. זו המגמה של הדור הצעיר של אנשי הקולנוע בברזיל".
"אקווריוס" - סרטו הארוך השני של פיליו, אשר כתב גם את התסריט - מלווה את קלרה (סוניה בראגה הזכורה מ"נשיקת אשת העכביש" ומ"דונה פלור נשואה לשניים"), אלמנה מתבגרת עם המון שמחת חיים. שגרת יומה השלווה מופרת כשחברת בנייה בבעלות יזם צעיר ושאפתן מחליטה להרוס את בית הדירות בו בילתה את מרבית חייה ולהפוך אותו לפרויקט נדל"ן נוצץ.
קלרה נאלצת להיסחף אל קרב מוחות אפל, מטריד ולפעמים משעשע אל מול מנהל החברה החלקלק הנחוש לפנותה. במקביל, נחשפים בפנינו חייה של האישה האצילית בכובעיה השונים כאם, כחברה וכאישה ייצרית ופגיעה. לצד הביקורת על הקפיטליזם הדורסני, נוגע הסרט בנושאים מגוונים כגון הבדלי מעמדות, מיניות, נשיות על שלל גווניה ומשמעותו של הזמן החולף והמתעתע.
נהוג לומר על סרטים שהם מעוררי מחשבה. למרות ואולי בגלל ריבוי סצנות יומיומיות לכאורה, סרטיו של פיליו מעוררים לא רק מחשבה, כי אם גם איזה רגש קמאי של הזדהות. "הסצנות בהן לכאורה אין התרחשות הן מקור לביקורת על הסרטים שלי, אבל עבורי הן סצנות חשובות שעוזרות להבין טוב יותר את הדמויות. החיים של כולנו מורכבים מאותם רגעים".
זוהי אחת מטביעות האצבע הייחודיות של הבמאי אשר ניכרה היטב גם בסרטו הקודם מ-2013 "Neighboring Sounds". שני הסרטים חולקים את אותו צוות שחקנים, וגם קשורים זה בזה באלמנטים נוספים כגון חלוקה לפרקים, פתיחה המציגה תמונות ארכיון של השכונה בה מתרחש הסיפור, וקווי עלילה דומים. "לא היה כאן איזשהו קונספט או מחשבה מראש לייצר סרטים דומים", מבהיר הבמאי, "שניהם מתרחשים ברסיפה, העיר ממנה אני בא ומהווה לי השראה. אפשר לומר שהדמיון הסגנוני הוא אולי מעין חתימה שלי".
נראה כי פיליו מעדיף שלא להשתמש במילה קפיטליזם בדברו על העלילה המניעה את הסרט. "אם משתמשים במילה הזו, אני ישר מצטייר כמרקסיסט", הוא מציין, "בכוונה הדמות של קלרה היא בורגנית. יש לה כסף וכמה דירות שהיא משכירה. רציתי להראות שלא הכל שחור או לבן. שזה לא סיפור מובהק של דוד מול גוליית, אבל כן להצביע על תהליך מעוות שעובר על החברה האנושית. חברת הנדל"ן קונה את כל הדירות בבניין של קלרה ומרוקנת אותו למעשה מדיירים - כמו פרח שמונעים ממנו מים ואוויר. זה לא תהליך טבעי של חילופי אוכלוסין".
עבור פיליו לא מדובר רק בענייני נדל"ן אלא השפעת התיעוש על תרבות הפנאי: "היום ילדים מבלים בקניונים במקום לשחק בחוץ, וצריך לחשוב מדוע זה כך. הגענו לרמה שאנשים מסביבי מתפלאים כשאני מספר להם שביליתי על חוף הים".
אין ספק כי היוצר כתב את הדמות הראשית עם הרבה כבוד, חמלה והערצה. עובדה זו מקבלת משמעות חדשה לאור העובדה שפיליו ביסס את הדמות על אמו, אשר נפטרה כשהיה צעיר. "הרבה אנשים משתאים מהעובדה שגבר יכול לכתוב דמות נשית באופן כזה, אבל זה לא היה לי קשה כי אני הכרתי אותה. ואז כמובן הגיעה סוניה והפכה את הדמות לשלה".
בראגה בת ה-66 גרפה שבחים ופרסים על הופעתה בסרט ודמותה נותרת עם הצופים זמן רב לאחר הצפיה. "סוניה לא הייתה במוחי כשכתבתי את הדמות", הוא מודה, "בכוונה לא רציתי שהיא תהיה מישהי מאוד יפה או זוהרת. למעשה, השתעשעתי ברעיון לקחת מישהי ממש לא מוכרת לגלם אותה, אפילו אישה שאפגוש בסופר. אבל בסוף יצא שהלכתי דווקא על ההיפך - השחקנית הכי מוכרת בקולנוע הברזילאי".
מיניות היא אחד הנושאים הבולטים בסרט, אם כי לבמאי חשוב לחדד שאין מדובר בסרט על סקס. "פשוט הראיתי דברים כמו שהם קורים במציאות, ואנשים מופתעים כי הם רגילים לקונוונציות מסויימות. בקולנוע המסחרי המערבי סקס תמיד יהיה קשור בהומור או בסטייה או בבושה או במוות. למשל בסרטי האימה, מי שעושה סקס בדרך כלל יקרה לו משהו איום". במקרה של "אקווריוס" נחשף נושא שלא מרבים לטפל בו בטבעיות כזו - מיניות של אישה בשנות השישים לחייה. "אנשים רגילים לראות נשים בגיל הזה כסבתות שמכינות עוגות לנכדים", הוא אומר, "בכוונה לא הראיתי את קלרה באופן הזה".
"אקווריוס" הוקרן בבכורה בפסטיבל קאן במסגרת התחרות הרשמית, והוא סחף את הצופים והמבקרים (שתמהו על ההתעלמות ממנו בטקס פרסי דקל הזהב). אבל את תשומת הלב העולמית הוא משך בעקבות אירוע שהתרחש מחוץ לאולם הקולנוע בריביירה הצרפתית. בדרכם לפרמיירה החגיגית, על השטיח האדום, התייצבו פיליו ושחקניו עם שלטים שקראו נגד ההתרחשויות בארצם באותה העת: הליך הדחתה של נשיאת ברזיל דילמה רוסף - אירוע שנתפס כהפיכה כנגד מפלגת הפועלים.
האירוע, אשר תועד באמצעי תקשורת רבים, גרר תגובות נסערות בברזיל וקולות אשר קראו מראש להחרמת הסרט, לצד הבעות תמיכה. העובדה שלא זכה לייצג את ברזיל באוסקר הזר למרות שנחשב לסרט הטוב והמצליח שהופק השנה במדינה, עורר תהיות רבות לגבי התערבות הממשל החדש בבחירה. על פי ההערכות, הנשיא החדש מישל טמר, דאג למנוע מהסרט לייצג את ברזיל באוסקר כנקמה על ההפגנה נגדו.
לקוראים הישראלים, מן הסתם, פרשיה זו מהדהדת צלילים מוכרים. "אצלכם לפחות שמים את הדברים על השולחן כאג'נדה מוצהרת, בעוד שאצלנו לא", אומר פיליו, "בברזיל יגידו שאין צנזורה ואין התערבות של הממשל בענייני תרבות, אבל בפועל יערימו את כל הקשיים האפשריים". לאחר ששאר הבמאים משכו את התמודדותם על ייצוג ברזיל באוסקר כאות סולידריות עם פיליו, בחרה הוועדה בדרמה הקומית "Little Secret" של דויד שורמן. "סרט שאף אחד בברזיל לא ראה", על פי פיליו.
השערוריה האחרונה בעניין התרחשה לפני ימים אחדים, עם הגשת התפטרותו של של התרבות הברזילאי מרסלו קלרו, אשר היה בין הראשונים לתמוך בחרם על "אקווריוס". קלרו חשף שהתפטרותו הגיעה בעקבות לחצים שהופעלו עליו מגורם בכיר בממשלה לאשר פרוייקט נדל"ן יוקרתי מאינטרסים אישיים. בנוסף, חשף קלרו שברשותו נמצאות הקלטות שלו מדבר עם הנשיא הברזילאי הלוחץ עליו גם הוא לאשר את הפרויקט. כך הפך שר התרבות למעשה לדמות הראשית בסרט אליו התנגד, מה שגרם לכלי התקשורת לכנותו בשם "קלרה" - צירוף מקרים או שפשוט כך הדברים קורים במציאות. בברזיל, כמו בכל העולם.
