האישה בעלת הלב הגדול

בשיתוף יד ושם

למרבה הצער, הזיכרונות הממשיים מתקופת השואה, כגון חפצים, מסמכים ותצלומים - הולכים ומתמעטים.

לכן, שיתוף התמונות והחומרים של ניצולת השואה חוה אונגר ז"ל, שניהלה מעון והבריחה מאות ילדים יהודים מגרמניה הנאצית, הוא חלק שלא יסולא בפז בהתחקות אחר קורות העם היהודי בשואה. אונגר נפטרה לאחרונה, בגיל 104, ממש במהלך הכנת הכתבה, והותירה לנו את סיפורה המרגש.

מתוך פרויקט התיעוד(צילום באדיבות יד ושם)

הכל מתחיל בדור שני של גננות באירופה

חוה (אווה) אונגר לבית ורבורג, נולדה בשנת 1912 בהמבורג, גרמניה. משפחת ורבורג היהודית היתה משפחה אמידה, שהקפידה על מסורת של פילנתרופיה. המשפחה, שהיתה חילונית אך בעלת זיקה למסורת היהודית, היתה מעורבת בחברה הגרמנית סביבה. בני המשפחה גרו בבית גדול בהמבורג, ובנוסף, היה להם גם בית קיט מחוץ לעיר.

אביה של חוה, פריץ ורבורג (יליד 1878) היה בנקאי, ואמה, אנה ורבורג (ילידת 1881) היתה גננת שהגיעה לגרמניה משבדיה. חוה סיפרה בעדותה על ימי ילדותה, בה נשמר קשר הדוק עם המשפחה המורחבת: עם הוריו של אביה, שגרו אף הם בהמבורג, ועם הוריה של אמה שגרו בשבדיה והיו באים לביקורים שנתיים בכל קיץ.

אביה של חוה- פריץ ורבורג(צילום באדיבות יד ושם)

בתקופת מלחמת העולם הראשונה שהתה המשפחה במשך ארבע שנים וחצי בשטוקהולם שבשבדיה, שם אביה שימש בתור הנספח המסחרי של גרמניה בשגרירות בשבדיה. עם סיום המלחמה שבה המשפחה להמבורג.

לאחר סיום לימודיה בתיכון, למדה חוה בסמינר לגננות בברלין, השלימה את ההתמחות שלה בהמבורג, עיר הולדתה, והפכה לדור שני של גננות במשפחתה. על סבתה השבדית, מצד אמה, סיפרה אונגר שהיתה "השורש של כל הגננות במשפחה". גם אחותה הצעירה של חוה המשיכה את המסורת והייתה גננת.

אופטימיות זהירה שהפכה להתדרדרות מהירה במצב

בתחילה לא השפיעה עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה על המשפחה: חוה סיפרה כי אביה, שהיה מאוד מעורב בקהילה, האמין שהרעה תחלוף והתייחס בביטול להמלצת חבריו הלא יהודים לעזוב את גרמניה. אולם בהמשך, במסגרת תהליך ה'אריזציה' שעברה גרמניה, הבנק שהיה בבעלות המשפחה ונוהל על ידי אביה ודודה של חוה, נלקח מהם, והושאר בידי השותף הגרמני.

אמה של חוה- אנה ורבורג(צילום באדיבות יד ושם)

בשנת 1933 הקימה חוה מעון עבור ילדים יהודים שמשפחותיהם נקלעו למצב קשה ושנזקקו למסגרת חינוכית-טיפולית. המעון החל את דרכו עם שבעה ילדים והתרחב לכ-60 ילדים. בסך הכל, למדו במהלך השנים במעון כ-250 ילדים עד להפסקת פעילותו ב-1938. את הוצאות המעון שילמו הוריה האמידים של חוה. חוה סיפרה כי "הילדים היו מגיעים אחרי בית הספר, מקבלים ארוחת צהריים, מכינים שיעורי בית, ואחר-כך משחקים". על מנת להתאים את עצמה לתפקידה כמחנכת לילדים יהודים, החליטה חוה להעמיק את הידע שלה ביהדות ופנתה למורה מה'תלמוד תורה' בבקשה ללמוד על חגי ישראל, עברית, תנ"ך והיסטוריה יהודית.

באותה תקופה החלה השפעה ציונית על חוה, בדמותם של שליחים ארצישראלים שהגיעו להמבורג, לימדו שירים וסיפרו על הארץ. ביניהם היה גם נפתלי אונגר, בעלה לעתיד של חוה.

בעקבות המצב הפוליטי בגרמניה באותן שנים, חוה וצוות המעון לא יכלו לצאת לטייל עם הילדים בעיר: בפארק שליד המעון הוצבו שלטים האוסרים על היהודים לשבת על הספסלים, ולמקומות רבים בעיר לא התאפשרה כניסה של יהודים. חוה הנחושה בדעתה לאפשר לילדים לחוות בילוי בטבע ולהתאוורר מהמציאות הקשה, ארגנה עם משפחתה קייטנות מחוץ לגרמניה. הקייטנות, שמומנו על ידי המשפחה ובכספי תרומות, התקיימו בדנמרק ובהולנד. חוה סיפרה בעדותה כי "בשביל הילדים זה היה דבר גדול מאוד. עבורם זו היתה אחת החוויות המרכזיות, כי שם היינו חופשיים".

ליל הבדולח - נקודת מפנה

בספטמבר 1938 היגרה חוה מגרמניה לשטוקהולם שבשבדיה. הוריה, שנסעו לשם לפניה על-מנת לארגן דירה עבור המשפחה, חזרו לגרמניה בכוונה להשלים את סידורי העזיבה ולחזור לשטוקהולם, אולם אביה של חוה נאסר במהלך אירועי ליל הבדולח ודרכונו הוחרם. בסופו של דבר הצליחו הוריה של חוה לחזור לשטוקהולם במאי 1939.

תצלום הפספורט של חוה אונגר (אוה ורבורג)(צילום באדיבות יד ושם)

חוה תכננה לשהות זמן קצר בשבדיה ומשם לעלות לישראל, אך בעקבות אירועי ליל הבדולח גמלה בלבה החלטה לעזור: "כשמצב היהודים בגרמניה הפך מסוכן יותר ויותר, התערבה אווה ורבורג באומץ. אחרי משא ומתן נוקשה, הצליחה לאפשר ל-500 ילדים יהודים את היציאה מגרמניה ולאכסנם אצל משפחות שבדיות. רבים מילדים אלה לא ראו יותר את הוריהם. עבורם נשארה אווה ורבורג במשך שנים רבות ממלאת מקום האם בארץ זרה". (מתוך מכתב-ברכה שנכתב והוקרא על-ידי נציגי 'ילדי' המעון, לכבוד יום הולדתה ה-90 של חוה אונגר בשנת 2002).

משימת ההצלה למען הילדים

כך סיפרה חוה בעדותה: "התחלנו (הקהילה) להביא ילדים מגרמניה, אוסטריה וצ'כיה לשבדיה, ולחלק אותם בין המשפחות היהודיות, כל זמן שזה התאפשר, וכשכבר לא היו משפחות של יהודים, חילקנו אותם בין משפחות של נוצרים.....באו גם שתי קבוצות של עליית הנוער... עבור הילדים האלה הקמנו הכשרה. שכרנו בית והילדים עבדו אצל איכרים שגרו סביב. זו היתה הכשרה ממש, והיו מדריכים... בזה הייתי מאוד מעורבת. אחר-כך היה לנו מקום קצת יותר קטן עבור ילדים דתיים. היו לנו סך-הכל כחמישה מוסדות עבור ילדים שלא היו לנו משפחות שיכלו לקבל אותם".

רשימות הילדים שהכינה חוה אונגר בשבדיה (צילום באדיבות יד ושם)

חוה היתה מעורבת בהצלת הילדים ולאחר מכן בגידולם. עד 1941 הצליחה להנפיק ויזות עבור נערים ונערות רבים שעלו לישראל. ב-1943 היתה מעורבת בהצלתם של למעלה מ-200 יהודים מדנמרק, באמצעות איסוף כסף בשבדיה ומימון סירת דיג קטנה שהפליגה הלוך ושוב והעבירה את הנערים מדנמרק לחופה של שבדיה.

סיומה של המלחמה והעלייה לארץ ישראל

במשך כל שנות פעילותה בתקופת המלחמה, שאפה חוה לעלות לישראל, ואף היה לה סרטיפיקט, אך בסופו של דבר נשארה בשבדיה עד סוף 1945. במשך כל השנים האלו, שמרה על קשר של מכתבים עם בעלה לעתיד, נפתלי, ששירת בבריגדה היהודית. עם עלייתה לישראל, התאחדה עם בן זוגה בקיבוץ גבעת ברנר עשר שנים לאחר שנפרדו.

דוגמא לאחד המכתבים שקיבלה חוה אונגר מהילדים(צילום באדיבות יד ושם)

שלושה חודשים לאחר מכן התחתנו ובהמשך עברו לקיבוץ נצר סירני והביאו לעולם בן ובת. בישראל עסקה חוה בחינוך ובטיפול בילדים, והמשיכה להיות 'האישה בעלת הלב הגדול', זו שהתחילה בהקמת מעון לילדים יהודים בעיר הולדתה, טיפלה בהם בדאגה גדולה לאורך כל הדרך, והצילה באומץ ובתושייה רבה מאות ילדים מידי השלטון הנאצי. הקשר עם ילדי המעון בהמבורג ועם הנערים והנערות שהצליחה חוה להביא לשבדיה נשמר לאורך שנים רבות, ועם חלקם היתה בקשר עד יומה האחרון.

כריכת עבודת הגמר של חוה אונגר בנושא מעמד האישה(צילום באדיבות יד ושם)

ילדי המעון של חוה אונגר בשבדיה(צילום באדיבות יד ושם)

תצלום מבית הילדים בהמבורג(צילום באדיבות יד ושם)

בית הילדים בשבדיה(צילום באדיבות יד ושם)

'לאסוף את השברים'

במסגרת פרויקט 'לאסוף את השברים' של יד ושם, מסרה חוה תצלומים, מסמכים ומכתבים למשמרת ביד ושם. בין הפריטים שמסרה היו רשימת שמות הילדים שהועברו לשבדיה, רשימות שערכה חוה לתיעוד הקשר בין הילדים להוריהם ותיעוד גורל הוריהם, מכתבים וציורים שהכינו ילדי בית הילדים לחוה, תצלומים שצולמו במעון בהמבורג ובשבדיה, תצלומי משפחה, עבודת גמר בנושא מעמד האישה שכתבה חוה ב-1928 במסגרת לימודיה, ועוד.

חוה אונגר. 'האישה בעלת הלב הגדול'(צילום באדיבות יד ושם)

המבצע הלאומי 'לאסוף את השברים' הושק בסמוך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"א (אפריל 2011) ונמשך מאז בהיקף נרחב. מאז תחילתו של המבצע, נאספו מעל 202,000 פריטים שנתרמו ליד ושם על ידי למעלה מ-9,300 ניצולי שואה ובני משפחותיהם, ובהם 115,000 מסמכים, 80,600 תצלומים, 3,900 חפצים, 615 יצירות אומנות, 176 סרטי מקור, ועוד. הפרויקט מבוצע בשיתוף ובתמיכה של פרויקט 'ציוני דרך' של אגף מורשת במשרד הקליטה וירושלים, וכן בתמיכת המשרד לשוויון חברתי ומשרד החינוך, ותורמים נוספים.

אולי תוכלו לזהות את עצמכם או את קרוביכם בתמונות שהותירה אחריה ולעזור לשחזר את שמות הילדים שהיא הבריחה? 

אם יש בידכם מכתבים, מסמכים, חפצים, יומנים, תצלומים, עדויות, שמות, סרטי מקור, יצירות אמנות ועוד - הקשורים לחיים באירופה, לפני השואה או במהלכה, אתם מוזמנים להביא אותם אל יד ושם, ולשתף את הסיפור שמאחוריהם. ביד ושם ערוכים לקלוט, לשמר, לקטלג ולהפוך את החומרים לנגישים, על מנת לאפשר לציבור החוקרים, אוצרי התערוכות, אנשי חינוך, תלמידים ולקהל הרחב ללמוד מהם על קורות העם היהודי סביב תקופת השואה.

לתיאום ביקור ומסירה צרו קשר: 02-6443888, collect@yadvashem.org.il

בשיתוף יד ושם