פחדנים בצהוב / טור

אחד הדברים המכוערים בכדורגל ובכלל הוא המגיבים בעילום שם. הם יוצאים מהחורים בעת כישלון, מקבלים הגנה ויורים לכל עבר בהשמצות בלי מסננת, רק כי איש לעולם לא יידע מי הם.

• לטבלת ליגת העל
  

אותם פחדנים שעכשיו יוצאים נגד שוטה ארבלדזה או ג'ורדי קרויף במכבי תל אביב, הם בטח המתוסכלים שבחבורה, אלה שרואים מהיציע או מהספסל איך החברים שלהם על כר הדשא לא מצליחים ומרשים לעצמם ללכלך, כי מה נשאר להם לתרום חוץ מאיזו כותרת שלא מיוחסת לאף אחד? ואני חשבתי שזה משחק של גברים.

ארבלדזה. תחת ביקורת אנונימית תמידית(צילום: אורן אהרוני)

מכבי תל אביב נתנה בשנה שעברה עונה מעולה שהסתיימה ללא תואר. ההילה סביב ג'ורדי קרויף החלה להיסדק וכל המי ומי שרצו לנגח אותו החלו במסע נגדו, ויש על מה: תחלופת המאמנים בכל עונה שלא מייצרת המשכיות, הזרים הכושלים שנוחתים כאן, חוסר היכולת לראות את הבעיות בהגנה, הכסף הגדול שנשפך על שחקנים שלא שווים אותו, חוסר היכולת להבין (והנה זה מוכח) שהקבוצה הייתה בנויה כולה על ערן זהבי ועוד.

רק מה, יש עדיין פחדנים שמתחבאים תחת "גורם במועדון" בעילום שם, במקרה אחר זה "שחקן בכיר", "מקורב למועדון", "אדם המעורה בפרטים" וכדומה, שמשחירים ללא צנזורה וללא בושה.

שחקני מכבי ת"א(צילום: אורן אהרוני)

מעניין איך אותם אנשים מתנהלים ביום יום ומחייכים באימון כאילו כלום, אחרי שהשמיצו את המנהלים שלה, החברים לקבוצה ואת המאמן. שחקנים גדולים נמדדים גם ביכולת שלהם לשים הכל על השולחן גם אם זה צורם.

זהבי אמר את הדברים שלו בבירור בנאום העכברים, ניר דוידוביץ' לא חסך ביקורת אחרי הפרישה וכנ"ל יניב קטן ויוסי בניון, עם כל העיתוי הגרוע שלו לדברים - ויהיה המחיר אשר יהיה. מנגד, חבורת פחדנים מעבירה ביקורת על ג'ורדי במקום להסתכל במראה ולהגיד לעצמה "אנחנו לא שווים כלום בלי ערן זהבי".

אומר את הדברים בבירור. זהבי(צילום: ראובן שוורץ)

אז כן, קרויף עסוק במסע הזיכרון של אביו ופחות נמצא כאן, מה שבשנה שעברה עלה כנראה למכבי ת"א באליפות אחרי ההתפרקות בחודש שלא היה כאן, אבל מערכת כזאת צריכה להיות מספיק משומנת כדי להסתדר בלעדיו. שמונה נקודות פער זה לא בשמיים, הצהובים במרחק ניצחון אפשרי מעלייה לשלב הבא בליגה האירופית, והכל עוד פתוח.

מי שמחרחר ריב או מעביר ביקורת בלי לקחת עליה אחריות כנראה לא צריך להיות במכבי ת"א. הוא נתקע בישראליות שלו, בפחדנות, ובעיקר לא מסוגל להביט על עצמו במראה ולהבין שאם יש כישלון זה הוא בעצמו, עד כדי כך שהוא לא מסוגל אפילו לעמוד מאחורי המילים שלו.