הפרעת קשב וריכוז: סימנים מקדימים
קושי להתרכז בדבר אחד לאורך זמן הוא רק סימפטום אחד של הפרעות קשב בילדים. חושדים שהילד שלכם סובל מהליקוי? נוכחות של שני סימנים או יותר מהבאים, אמורה להדליק לכם נורה אדומה
הפרעת קשב וריכוז קיבלה את שמה הנוכחי ב-1980 ב-DSM-III, ספר ההפרעות הנפשיות של האיגוד האמריקני לפסיכיאטריה. עד אז, היא כונתה "חוסר מנוחה מנטלי" (קריצ'טון, 1798), "קשיים בשליטה מוסרית" (סטיל, 1902), "נזק מוחי מזערי" או "הפרעה היפרקינטית של הילדות".
מגוון השמות הרב מסמן בעיקר מבוכה אל מול לקות רב ממדית ומורכבת, שגם שמה הנוכחי - הפרעת קשב, עושה עוול למורכבות שלה. למרבה הצער, אותו בלבול גורם לעתים גם לפתרונות פשטניים מדי מצד המערכות השונות.
לכתבות נוספות היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
הקושי להתרכז הוא רק סימפטום אחד: סימנים נוספים להפרעת קשב וריכוז
שיחה אופיינית עם הורים ל"ילדי קשב": "אין לו שום הפרעת קשב. כשמשהו מעניין אותו כמו בנייה בלגו, משחק במחשב או ספר - אי אפשר להזיז אותו במשך שעות. אפילו לאוכל הוא לא מגיע!"
ילדים עם הפרעות קשב נוטים להיות מרותקים לסיפור או משחק, וכשהם מרוכזים במשהו קשה להם להפסיק יותר מאשר לשאר הילדים. הקושי להתרכז הוא רק אחד מהסימפטומים של הפרעת קשב. במקרים רבים זהו אחד מהסימפטומים הקלים שלה.
אז הנה מספר מאפיינים לילדים עם קשיי קשב וריכוז. כמובן שלא כל הקשיים צריכים להופיע אצל כל מי שיש לו הפרעת קשו"ר, ולא כל מי שיש לו קשיי וויסות - זה אומר יש לו גם בעיית קשו"ר, אבל קיום של שני סימנים או יותר אמור להדליק נורה.
סירבול וקושי בתיאום תנועה. כיתה צפופה. כל פעם שדן עובר ליד שולחן בדרך לשירותים - כל השולחן זז. המחנכת מנסה להסביר לו שזה פוגע בחברים. החברים לא רוצים לשבת לידו כי הוא נתקע בכל דבר. אבל זה לא עוזר. ובבית - אירוע משפחתי. כל המשפחה מתיישבת ליד השולחן. אף אחד לא רוצה לשבת ליד יריב. הוא שופך הכל. הבגדים שלו תמיד מתלכלכים, השולחן והרצפה סביב הצלחת שלו מלאים בפירורי אוכל. כשהוא רוצה למזוג לעצמו מיץ, יש סיכוי גדול שמישהו יקבל מרפק בפנים ושהכוס תעלה על גדותיה.
פיזור ונטייה לשכחנות. רון בכיתה ב'. אמא שלו מורה והיא מודעת לחשיבות הכנת שיעורי הבית. היא גם שמחה להקדיש מזמנה ולעזור לרון בשיעורי הבית, אלא שבמקרים רבים רון שוכח את התיק בכיתה, בהסעה או אצל חבר. כשהתיק מגיע - מתברר שהמחברת הרלוונטית נותרה בכיתה. השיעורים אף פעם לא כתובים ביומן, כי כשהיה צריך לכתוב הוא לא מצא את העיפרון. כשהוא נזכר שיש שאלות בעברית, אמא פותחת את המחברת ולא מוצאת. לבסוף מגלים שהשאלות נכתבו בדף האחרון של מחברת טבע.
קשיי תכנון וארגון, פער גדול בין הערכת היכולות לביצוע בפועל וקושי בהתמדה. שי מתכנן קייטנה לילדים של השכונה. אמא שואלת: "אתה בטוח, תיקח אחריות?" אבל הוא מאוד אוהב ילדים ותכנן עם חבר והוא כבר רץ בכל השכונה לתלות מודעות בכניסה לבניינים. למחרת, כשאמא שואלת, מתברר שאחרי 3 בניינים הם התעייפו ובכלל הוא כבר לא בקטע. אותו דבר קרה גם בחוג הקראטה שהוא לא הפסיק לדבר עליו, אבל אחרי 3 שבועות פשוט הפסיק ללכת.
אגוצנטריות ואימפולסיביות בין אישית: רק אני קיים בעולם. את מה שאני רוצה אני חייב לקבל ומיד!
המשפחה מתכוננת לחופשה בצפון. המכונית הקטנה צפופה והתיקים נערמים בין הילדים. חם. אבל רועי החליט שהוא רוצה לקחת גם את האופניים לטיול. מסבירים לו: "אבל אין מקום לאופניים". יש לו פתרון: "אם נוציא את התיקים ונשכיב את האופניים בתא המטען הם ייכנסו". "אבל הכידון ייתקע במי שיושב במושב האחורי". "לא נורא. הם יתכופפו". בפני אבא ואמא עומדת הברירה: להתחיל להתווכח עם רועי - או להוריד את כל התיקים, להכניס את האופניים ולארוז מחדש תוך גרימת אי נוחות ליושבים בספסל האחורי. מתוך היכרות עם רועי, הם מעדיפים לארוז מחדש. התהליך מתחיל. כולם עצבניים.
התהליך הסתיים ורועי עולה לרכב. הוא לא מוכן לשבת מאחור במקום שבו מזדקר הכידון כי יש לו רגליים ארוכות. שאחד הקטנים יישב שם. הנסיעה מתחילה והוא שואל: "למה כולם עצבניים במשפחה הזאת? אי אפשר לצאת פעם לחופש בנחת?! לזרום בכיף?!" והוא באמת אכפתי וטוב לב, אבל למרות זאת, הוא פשוט לא שם לב שהוא לא רואה אף אחד מסביבו.
חיפוש ריגושים. כל הילדים משחקים בחצר בית-הספר. שיבי שוער. בקצה השני יש קבוצת ילדים. משהו קורה שם. יש מכות בין שני ילדים מכיתה ז'. שיבי מסתכל מהופנט, ותוך רגע הוא עוזב את השער ורץ לשם. הוא מתחיל לעודד את עמית: "עמית, תן לו! גמור אותו במכות!" המורה התורן בא להפריד ומברר את העניין. שיבי לא יכול לעזוב את האזור. הוא מסביר, מתערב, נדחף ובסוף מקבל מכה מאחד הילדים. כשהוא חוזר הביתה הוא מתלונן: "הגדולים תמיד מרביצים לי". גם בבית, ברגע שקורה משהו מסוכן הוא שם - מסתובב, מתעניין, מסתבך תמיד במריבות לא לו.
איטיות וחולמניות. דוד ילד חכם. כל מי שמשוחח איתו מתרשם מהתבונה, היכולות ואוצר המלים שלו. כשדוד התחיל ללמוד בכיתה א' כולם היו בטוחים שהוא יהיה תלמיד מבריק, אבל למרבה ההפתעה, הוא תלמיד חלש ביותר. נראה שהוא לא מרוכז בנעשה בשיעור וחולם כל הזמן. עד שהוא זוכר להוציא עיפרון, כל הכיתה סיימה להעתיק את השאלות ולענות עליהן. רק אז הוא מגלה שאין לו מחברת. הוא איטי מאוד ולכן לא משתפים אותו במשחקי כדורגל. גם בהפסקות הוא יושב לבד. מכיוון שדוד לא מפריע בכיתה, המורים לא מתעסקים איתו יותר מדי, אבל כולם רואים ואומרים שחבל על הילד החכם הזה שלא לומד כלום.
קשיי תחושה. דן הוא ילד עדין. הוא יושב ומקשיב, נבון וחכם. אבל לקנות לו בגדים זה סיוט. הוא קונה נעליים, מתלהב נורא ועוד לפני שהוא נכנס לאוטו הן כבר לא נוחות לו. הוא יכול להחליף בבוקר 3 חולצות כי כולן מגרדות לו. על גרביים או על התווית בחולצה אפשר לכתוב סאגה שלמה, וכל בוקר הוא אתגר אמיתי.
אלו דוגמאות מעולם רחב של קשיי ויסות שונים. בשפה המקצועית יש להם שמות רבים - קושי בתפקודים ניהוליים, בהבנת סיטואציות בין אישיות או בקבלת סמכות, רגישות סנסורית ואימפולסיביות. רק פרופיל מתאים ומענה מכוון ייתן פתרון משמעותי לקשיים.
הכותב הוא פסיכולוג חינוכי ומנהל את תוכנית מרכז מרחב לשילוב ילדים עם הפרעות קשב וריכוז במערכת החינוך
צפו: מה שצריך לדעת על הפרעות קשב וריכוז, ב-60 שניות
לפנייה לכתב/ת 
