ריבלין: לתת לרשות מקומית להחליט על תחבורה ציבורית בשבת
הנשיא אמר בכנס כי הוא תומך בהעברת החלטות גם בנושאי דת מהרמה הארצית לרמה המקומית: "כאשר תחבורה ציבורית בשבת היא שאלה לאומית, אנו נגררים למשחק סכום אפס בין 'מדינת ת"א' ל'מדינת בני ברק'"
"אינני מבקש לפתור את כל מה שלא פתיר, רק מבקש לתהות שמא ייתכן ובאה העת להעתיק את הויכוח בנושאי דת ומדינה מן המישור הממלכתי אל המישור האזורי והקהילתי. אולי, רק אולי, נצליח לייצר פשרות טובות יותר לכל הצדדים ולכל השבטים, אם ניתן לכמה שיותר מהמגזרים את מבוקשם הכמעט מלא". כך אמר היום (ד') הנשיא ראובן ריבלין, אשר אמר גם כי ההחלטה האם להפעיל תחבורה ציבורית - צריכה להתקבל ברמה המקומית ולא ברמה הלאומית. הנשיא אמר את הדברים בפורום הבינלאומי שדן ב"גורלו של עידן החילון" ונערך על ידי הספרייה הלאומית.
"הרי ממילא ברור שכאשר תחבורה ציבורית בשבת היא שאלה לאומית, אנו נגררים למשחק סכום אפס ידוע מראש בין 'מדינת תל אביב' ל'מדינת בני ברק'", אמר הנשיא ריבלין. "זאת בעוד שכולנו יודעים ומבינים ששתי ערים חשובות אלו בישראל יודעות ויכולות לקיים ביניהן יחסי שכנות מצוינים כשרק ניתן להן המנדט לקבל החלטות נכונות ומותאמות עבורן, הרחק מאור הזרקורים, הספינים והאילוצים הפוליטיים. ואמנם, חלק מהסדרי התנועה ביום השבת כבר מגלמים להלכה היגיון לוקאלי זה".
הנשיא הוסיף כי "המציאות השבטית בישראל מחייבת אותנו לתת מקום לפתרונות אזוריים, שאינם מושגים בדרך של כפיית כוחו של הרוב על המיעוט, שבהגדרה מאפשרים גמישות ורגישות תרבותיים, ואשר מחלצים אותנו מאותו מסלול התנגשות פוליטי ידוע מראש המתקיים ברמה הלאומית. ייתכן שבאה העת להעניק לכל הצדדים את מבוקשם, אולם לא בכל רחבי ישראל, אלא בריכוזי מגוריהם המובהקים. ייתכן שאופי ומידת הביטוי של הצביון היהודי בספירה הציבורית - כשרות, חמץ ושבת ועד הפרדה מגדרית - צריך להיקבע בעיקר ברמה המקומית, העירונית ואף השכונתית, ולא רק ברמה הלאומית. כך למשל, מדוע שהסדרי התחבורה הציבורית בשבת יידונו ברמה הלאומית, ולא יוסדרו באמצעות חברות ופתרונות אזוריים?"
הנשיא הבהיר כי אין בדברים אלה כדי לוותר על המוסכמות הדתיות הנהוגות
בזירה הלאומית, והדגיש כי הפרדת דת ומדינה לא תתרחש במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. בדבריו עודד הנשיא את הנושאים באחריות לשיח בנושאים אלה ברמה האזורית ואמר: "באתי להביע תקווה כי בין הדחיקה המוחלטת של הדת מן הפרהסיה, לבין הכפפתה המלאה של המדינה לסמכותה של הרשות הדתית, ישנה דרך שלישית. עד היום התמקדו ניסיונות הפשרה הישראליים בניסיון להעניק לשני הצדדים - הדתי והחילוני - מידה חלקית של שליטה בפרהסיה הציבורית. למעט במקרים מסוימים, הפשרות הללו הוחלו על הרמה הלאומית כולה, ללא הבחנה בין מרחבים מקומיים שונים. כתוצאה מכך, יצאו לא פעם שני הצדדים וחצי תאוותם בידם. אלו וגם אלו חשו כי הפשרה היא הפסד מלא - הפסד על מהות אופייה של המדינה, הפסד על נשמת אפה".
הנשיא נאם בפני כ-80 מנהיגים, חוקרים, יוצרים ואנשי רוח בולטים בארץ והעולם שהתכנסו בפורום הבינלאומי השני של הספרייה הלאומית, העוסק השנה ביחסים בין דתיות וחילוניות.
לפנייה לכתב/ת 
