להפריח את המדבר: פסטיבל סרטים בערבה
פסטיבל הסרטים בערבה משלב בין לוקאל פטריוטיזם לאהבת קולנוע, בין נופי המדבר להתרחשויות על המסך הענק, בין הסרטים לחווית הצפייה בהם. כך פיצחו המארגנים את האתגר של חשיפת תושבי הפריפריה ליצירות ארטהאוס מורכבות - כי הצהרות ותקציבים זה לא מספיק, צריך גם עניין של הקהל
להוציא את התרבות מהמרכז לפריפריה - זוהי המגמה המקובלת כיום במדינת ישראל, וכך גם בזירה הקולנועית שלה. יותר ויותר מפיקים ויזמים מתרחקים מתל אביב (אולי לא שמתם לב, אבל היא נטולת פסטיבל סרטים גדול משלה כמו אלו שירושלים וחיפה יכולות להתגאות בהם) כדי לקיים את אירועי הקולנוע שלהם בצפון הארץ ובדרומה, בעיקר כי שם נמצאים התקציבים.
כסף יש יותר, אבל עניין קצת פחות. בואו נודה על האמת, סרטי פסטיבלים פונים לבעלי טעם מעודן, לא פעם פלצני. ויותר מכך בורגני. אין להם קהל גדול מדי בעולם. חובבי היצירות הללו מכונסים בדרך כלל בתוך עצמם, ובתוך הערים הגדולים. ישראל אינה שונה מבחינה זו. ובכל זאת, אפשר גם אחרת, מסתבר.
פסטיבל הסרטים בערבה, הנערך ביישוב צוקים שבדרום הארץ, הוא תולדה של לוקאל-פטריוטיזם וגם אהבת קולנוע אמיתית וכנה. שתי תשוקות שדרות יחדיו בנשמתו של אייל שיראי, תושב המקום שהגה את האירוע וייסד אותו לפני חמש שנים. שיראי ידוע בתעשייה המקומית כאחד המפיקים הפעילים ביותר, כשמאחוריו הסרטים "מדורת השבט", "ההסדר", "חופשת קיץ", "דוקטור פומרנץ" ועוד. הוא גם חתום כבמאי על "ציפורים בניוטרל" ו"תיאום כוונות". בשנים האחרונות הוא מתגורר בישוב צוקים, לשם עזב עם משפחתו - רחוק רחוק, כשלוש שעות נסיעה מהמרכז. הוא התאהב במדבר, והוא מנסה להפריח אותו - עם סרטים טובים מכל העולם.
הריחוק של פסטיבל הסרטים בערבה ממרכז העשייה האמנותית והתקשורתית בישראל אולי מותירה אותו קצת בצל (והאמת שצל הוא משאב די מבוקש תחת השמש הקופחת בנגב), אולם הוא מצליח למשוך אליו אורחים נכבדים במיוחד מחו"ל - כאלו שבוודאי מעוררים קנאה גם אצל אחיו החורגים הגדולים והמבוגרים יותר מירושלים, חיפה ואפילו פסטיבל קולנוע דרום שבשדרות. כך למשל השנה מבקרים כאן באמצע שום מקום של ישראל, המאסטר הרומני כריסטיאן מונג'ו, וגם הבמאי הברזילאי קלבר מנדונשה פיליו עליו דובר רבות בתקשורת העולמית בעקבות סרטו הנוקב "אקווריוס" והשערוריה הפוליטית שהגיעה בעקבותיו.
בנוסף מבקרים בפסטיבל הבמאים האיסלנדים רונאר רונארסון (עם סרטו "דרורים" שייצג את ארצו באוסקר הזר) וגודמונדור אנאר גודמונדסון (שכיבד בנוכחותו את הקרנת סרטו "אבן בלב"). השניים ממשיכים מסורת שהתחילה בשנה שעברה עם הגעתם של במאי "לב רחב" דאגור קורי וראש קרן הקולנוע האיסלנדית לאופי גודמונדסדוטיר.
אפשר להגיד שהיישוב צוקים פרש חסותו על היחסים ההולכים ומתחממים בין תושבי האי הקפוא מהאוקיינוס האטלנטי לבין אזרחי ישראל. הקשרים הדיפלומטיים רופפים אולי, אבל אלו התרבותיים דווקא צומחים ופורחים במדבר. אולי בגלל שהנופים המרהיבים סביב, הכמעט עירומים מעצים וצמחיה, מזכירים את נופי איסלנד - רק בלי השלג. הם מרגישים פה בבית. כך הם מעידים.
האורחים החיוורים מהצפון, כמו גם אלו שהגיעו בשנים האחרונות מאירופה, דרום אמריקה ואפילו אוקיאניה נמשכים לשילוב המבריק בין טבע לקולנוע. אבל השילוב הזה אינו נובע מהמקום ממנו אתה מגיע, אלא איפה שאתה נמצא. הקהל הישראלי ההולך וגדל של הפסטיבל נהנה מהחוויה הייחודית: צפייה בסרטי איכות על מסך גדול תחת כיפת השמיים. תחושה מוזרה של התבוננות אל תוך חלון ענק שנפער בתוך הרקיע - צוהר לעולמות קסומים במקומות רחוקים. כשמסביב כוכבים. אולי אין כמעט ככוכבים בסרטים עצמם, אבל הם נוכחים שם למעלה. בוהקים.
היצירות שבתוכנית הפסטיבל אינם מוקרנות בתלת ממד או באיי-מקס, אך חווית הצפייה מרגשת. כשהם מכורבלים תחת שמיכה - לבד או עם מישהו - הצופים יכולים להתמסר לסרט אך גם לסביבתו. שילוב כל כך שונה מהקרנות שגרתיות בבית קולנוע או במתנ"ס, וזהו שילוב מנצח. הדרך בה פיצחו המארגנים את החוויה הכוללת הזו מאפשרת גם הכללתם של יצירות ארטהאוז מורכבות בתוכנית הפסטיבל, מכיוון שזה באמת לא רק הסרט. גם השעמום הגדול ביותר הופך להיות להתנסות חושנית מרגשת כשהיא מתרחשת בטבע והתחושה הרומנטית המלטפת שהוא משרה על הקהל. גם בשטח הפתוח יש אינטימיות, וזו נשמרת גם אחר כך במפגשים הבלתי אמצעיים עם היוצרים עצמם אחרי ההקרנות.
כמובן שהטבע גם מציב אתגרים למארגנים. הוא לא תמיד כל כך ממושמע, אפילו לא בערבה שלעתים מרגיש שהכל בה קופא על מקומו. את סוף השבוע הבינלאומי שחותם את הפסטיבל השנה קידם בברכה מזג אוויר חורפי. בצפון הארץ ובמרכזה מדווחים על סערה, גשמים בכל מקום ושלג בחרמון. בצוקים לעומת זאת היא באה לידי ביטוי ברוחות עזות, הולכות ומתעצמות לכדי סופת חול. כאילו שהטבע עצמו התרגש מהדרמות, הצחוקים והבכי שעל המסך הענק. רק סמלי שאת האירוע כולו ינעל במוצאי שבת מועמד ישראל לאוסקר, סרטה של עילית זקצר, הנקרא ברוח הזמן והמקום "סופת חול".
