בסרט הזה כבר היינו / אריה מליניאק
תכנית המשחק של מכבי ת"א השתבשה בגלל בעיית עבירות ובסוף הלך רמי הדר להרכב נמוך שצריך לרדוף עם ויקטור ראד בעמדה מספר 5. ניצחונות על אולימפיאקוס ופנרבחצ'ה הפכו למובן מאליו והפסד לאנדולו שהיא קבוצה לא פחות טובה, נהיה אכזבה
אנאדולו אפס באה אתמול (ה') מוכנה, על אף שהרבע הראשון נראה כמו מטווח ללא אבחנה. מי שפנוי זורק. לפעמים נדמה שזורקים בשביל לקחת ריבאונד, או שהמדיניות היא לזרוק כמה שיותר כי בסוף המספרים יסתדרו. והמספרים הסתדרו.
- לטבלת היורוליג
- מכבי ת"א הפסידה 86:77 לאנדולו אפס
- כספי: "מתבייש בהתנהגות של הדר למקל"
- הדר: "הפסדנו בכל הפרמטרים"
נכון ששני הפורוורדים, טיילר האניקאט ודרק בראון, עשו את ההבדל. אבל קבוצה מתחילים לבנות בעמדות 1 ו־5. תומא הורטל, אחד מחמשת הרכזים הטובים באירופה, הוא שחקן לבנות סביבו קבוצה.
אצל פראסוביץ', הורטל עולה מהספסל, משאיר לאחרים לבזבז אנרגיה בהובלת הכדור, מתחיל את ההתקפות בפינה ומקבל כדור לתת את המסירה האחרונה. אתמול ביום חלש (4 איבודים, קרדיט לשמירה של סילי), הוא חזר לשתי הדקות האחרונות כדי להכריע את המשחק (11 נקודות, 6 אסיסטים).
למכבי ת"א היו 21 אסיסטים (12 לווימס ולגאודלוק!) אבל גם 21 איבודים. גבוהים צריכים שיפעילו אותם. מאיק צירבס חופר עם הגב לסל וחלק מאיבודי הכדור של הצהובים באו במסירות פנימה. קולטון אייברסון רגיל להתחיל את המהלך בחסימה לפיק־אנד־רול ולהתגלגל פנימה. המסירות כל כך שקופות, שהוא מקבל את הכדור עם שני שומרים.
בראיינט דאנסטון, לעומת זאת, משחק עם הפנים לסל ונע ללא הפסקה. הוא יודע שכאשר יהיה פנוי לחצי שנייה, יקבל את הכדור כדי להניח אותו בטבעת. מעניין איך אנחנו מתרגלים להצלחות, ומה שנראה כבלתי אפשרי להשגה – ניצחונות על פנרבחצ'ה ואולימפיאקוס (ותצוגות שיא של אייברסון), הופך למובן מאליו, עד שהפסד בית לאנאדולו, קבוצה לא פחות טובה ממכבי ת"א, הופך לאכזבה.
די.ג'יי סילי הוא היום שחקן המפתח של רמי הדר ושתי עבירות מוקדמות שלו ושל יוגב אוחיון שיבשו את תכנית המשחק. ווימס וגאודלוק פתחו בחמישייה, אבל ברוב הדקות רק אחד מהם היה במגרש. בסוף חזרנו לרדיפה בהרכב נמוך, עם ויקטור ראד בעמדה מספר 5, ובסרט הזה כבר היינו.
לפנייה לכתב/ת 
