כדורים, טיפות ותרסיסים: כך התמכרנו לתרופות הזמינות

בהתחלה הכל נראה נפלא: התרופה החדשה שרשם לכם הרופא מחוללת פלאים ומעלימה תסמינים שהטרידו אתכם. אתם מתלהבים, שוכחים לעצור ומגיעים למדרון חלקלק שבו הגוף כבר אינו מסתפק במועט ודורש כמויות הולכות וגדלות של התרופה.

בלעדיה, כך אתם מגלים, אתם לא מצליחים להירדם, קשה לכם לנשום, כאבי הראש הופכים בלתי נסבלים והיציאות לא סדירות. חשוב להכיר את התרופות הנפוצות לטיפול בבעיות שכיחות, שקל להתרגל לשימוש בהן - ואת השיטות להיגמל.

1. כדורי שינה

לפי ההערכות, כ-30% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל סובלים בשלב כלשהו מהפרעות שינה. נדודי שינה מוגדרים כמצב שבו פעמיים-שלוש בשבוע יש קשיים בהירדמות (כאשר זו אורכת יותר מ-45 דקות), או כאשר ישנן יקיצות בוקר מוקדמות או התעוררויות באמצע הלילה במשך חודש לפחות.

כ־300 אלף אנשים בישראל, כך מעריכים המומחים, צורכים תרופות שינה - הן תרופות שניתנות רק במרשם רופא והן תכשירים טבעיים הנמכרים בבתי המרקחת ללא מרשם. תרופות השינה נחלקות לדור הישן (דוגמת אסיוול, וואבן ונומבון) מקבוצת הבנזודיאזפינים והדור החדש (דוגמת סטילנוקס, זודורם ובונדורמין).

זמן ההשפעה של תרופות מהדור הישן ארוך יותר וגולש לבוקר, כך שנגרמת ישנוניות בתחילת היום. התרופות החדשות, לעומת זאת, מתאפיינות בפינוי מהיר יותר מהגוף ולפיכך השפעתן קצרה יותר.

קשיים בהירדמות, יקיצות מוקדמות או התעוררויות ליליות(צילום: shutterstock)

מומלץ להשתמש בתרופות להשראת שינה במשך שבועות ספורים בלבד, משום שמתמכרים אליהן. הסיבה לכך נעוצה במנגנון הפעולה של התרופות הללו, המשפיע על קולטנים (רצפטורים) מוחיים שנקראים גאבא. ככל שהשימוש בתרופות השינה מתמשך, מעלה הגוף את מספר הקולטנים ונדרשת כמות גדולה יותר של כימיקלים מהתרופה כדי שיתקשרו לרצפטורים. המשמעות היא שכדי להשיג אותה השפעה, נאלצים להשתמש באופן תכוף יותר בתרופות.

אחד הגורמים המרכזיים להתמכרות קשור דווקא ברופא שלכם. אדם החווה אירוע מלחיץ כמו פיטורים מהעבודה, גירושים או מוות במשפחה מתקשה להירדם בשל המתח, והרופא רושם לו כדורי שינה אך אינו מנחה אותו להפסיק את נטילת התרופה כעבור כמה שבועות. המטופל נוטל עוד ועוד כדורים, עד שהוא חושש להפסיק את הטיפול ומתרגל לתרופה. לכן, חשוב לדעת שהתרופות נועדו לפרק זמן מוגבל.

איך נגמלים?

אנשים הזקוקים לטיפול ממושך בתרופות שינה צריכים לשנות את סוג הטיפול ואת אופיו תחת פיקוח של רופא מומחה, כדי למנוע התמכרות. גמילה מתרופות שינה מתאפשרת באמצעות חשיפה לסוגי תרופות שונים ובתוך כך מעבר מדורג לתחליפים שמפחיתים את כמות הקולטנים במוח לתרופות השינה - ובכך נמנע הצורך להגדיל את מינון התרופות.

אחד התחליפים היעילים הוא ההורמון מלטונין, המוכר כשעון הביולוגי של הגוף. מדובר בחומר טבעי המסדיר את שעות הערות והיקיצה בגוף, שנמכר בבתי מרקחת בודדים בישראל במרשם רופא. תרופות נוספות שנמצאו יעילות להשראת שינה הן ממשפחת האנטיהיסטמינים, בתרופות לטיפול באלרגיה בעלות תופעת לוואי של ישנוניות קלה. תרופה אחרת ממשפחת הטריציקליים שימשה בעבר לטיפול בדיכאון וכיום משמשת גם להשראת שינה.

טיפול גמילה חדש עושה שימוש בתרופה המיועדת לאפילפסיה. התרופה מופיעה בצורת טיפות והיא בעלת אפקט מרדים. היתרון הוא האפשרות להקטין את המינון באופן שמערים על המוח: למשל, מחליפים את הטיפול בגלולת שינה בכ-30 טיפות של התרופה החלופית, ומדי יום מפחיתים בטיפה אחת - עד למינון אפסי. המוח מתרגל להפחתה המזערית במינון, עד לגמילה מוחלטת.

פרט לתרופות המרשם ניתן לנסות שימוש בתחליפים צמחיים דוגמת ולריאן, או בדיקור סיני שנמצא יעיל אף הוא בהסדרת השינה.

2. תרסיסי אף

אלפי אנשים בישראל משתמשים בתרסיסי אף המכילים את החומר אוקסימטאזולין, הנמצא במותגים אלרין, אוטריווין, רינוקליר וסינאף. החומר מפחית גודש באף באמצעות הפעלת קולטנים מסוג אלפא-אדרגנים, הגורמים לשחרור אדרנלין ולכיווץ כלי הדם - ובכך מסייע לפתוח אף "סתום".

העובדה הפחות ידועה היא שאסור לעשות שימוש בתרסיס יותר משלושה ימים רצופים. שימוש ארוך יותר גורם לפיתוח תלות קשה בתרסיס ולאפקט שנקרא "ריבאונד": יותר ויותר קולטנים נוצרים ברירית האף ודורשים כמויות גדולות יותר של התרסיס, עד שהפסקת השימוש בו גוררת החמרה ניכרת בגודש וחסימה מוחלטת של כניסת האוויר דרך הנחיריים אל הריאות.

אסור להשתמש בתרסיס יותר משלושה ימים ברציפות(צילום: shutterstock)

הפסקת השימוש גוררת תסמיני גמילה נוספים, כגון כאבי ראש, קשיי הירדמות וקשיי נשימה בשינה. בסופו של דבר, נזקקים המטופלים לשלושה בקבוקי תרסיס ביום במקום שלוש טיפות ביום.

התופעה חמורה מאוד ושכיחה, ורופאי אף אוזן גרון מדווחים על מטופלים רבים המגיעים למרפאות עם התמכרות קשה לתרסיסים. מטופלים שהתרגלו להשתמש בטיפות אף אינם מאמינים שיוכלו בלעדיהן: לאחר שהם מנסים להפסיק במשך יום או יומיים, האף הופך כאמור חסום עוד יותר, הם סובלים מקשיי נשימה ומתוך ייאוש חוזרים לתרסיס.

איך נגמלים?

ההמלצה החד-משמעית היא להפסיק כליל את השימוש בתרסיסי אף. הגמילה, בסופו של דבר, משתלמת: החודש הראשון קשה מאוד לגמילה, אולם ברוב המקרים כבר לאחר שלושה שבועות חוזר האף למצבו הקודם.

במקרים נדירים מבוצע ניתוח של כריתת קונכות - בליטות מצופות רירית המצויות בחלל האף ושדרכן עובר האוויר חימום וצינון. הקונכות נוטות להתנפח במצבם מסוימים ולחסום את מעבר האוויר, בין השאר לאחר שימוש בתרסיסי אף . הניתוח, שנקרא קונכוטומי, מצמצם את נפח הקונכות אך יש בו לא מעט סיכונים, ובהם דימומים ויובש כרוני באף. לדברי רופאי אף אוזן גרון, פעמים רבות – הקונכות "חוזרות וצומחות תוך כשנתיים, ומצריכות ניתוחים חוזרים שוב ושוב.

3. משלשלים

עצירות היא אחת הבעיות הרפואיות השכיחות ביותר. פעם הוגדרה עצירות כמתן צואה אחת לשלושה ימים או יותר, אולם כיום מקובל לכנות בשם זה כל קושי במתן צואה, גם אם ישנה יציאה מדי יום. עצירות נפוצה יותר אצל נשים, והיא שכיחה אצל כ-10% מהאנשים בישראל.

במקרים כאלה ינסה הרופא טיפול תמיכתי הכולל סיבים תזונתיים, פעילות גופנית, שתייה מרובה או תרופות טבעיות, אלא שפעמים רבות גם טיפול זה אינו מועיל והרופאים מפנים לטיפול בתרופות משלשלות המגבירות את תנועתיות המעיים.

תרופות אלה גורמות לסבילות של מערכת העיכול, כך שנדרשות כמויות הולכות וגדלות של התרופות כדי להשיג אותה השפעה. ללא הגדלת המינון, חוזרת העצירות להטריד את המטופל.

איך נגמלים?

אם אינכם סובלים ממחלה ידועה שעלולה לגרום לעצירות, מומלץ להעדיף תזונה עתירת סיבים תזונתיים, שתייה מרובה ופעילות גופנית - המסייעות לפעילות מעיים תקינה.

בעיה רפואית שכיחה ביותר. עצירות(צילום: shutterstock)

אם העצירות אינה מוקלת, מומלץ לפנות לרופא לשם ניסוי חלופות לתרופות משלשלות, ובהן נרות גליצרין, שמן פראפין, צמחי מרפא או חוקנים.

אחד הטיפולים היעילים הוא שימוש בתרופות הפועלות בעקרון האוסמוזה: מדובר בחומרים מרוכזים המושכים אליהם נוזלים ומגדילים בכך את נפח הצואה. אחד מאלה הוא לקטולוז, סוכר שהגוף אינו סופג, הגורם לריכוך הצואה ולהגדלת נפחה, ובכך מגורים המעיים לפעילות גבוהה ולפליטת הצואה.

4. משחות סטרואידיות

כ-70 אלף אנשים בישראל לוקים בפסוריאזיס, מחלת עור כרונית ללא מרפא הגורמת להתחלקות מהירה של תאי העור, למראה קשקשי ולאדמומיות מגרדת. רוב החולים "חיים ממשחה למשחה", ומשתמשים במשחות המכילות קורטיקוסטרואיד. מרכיב זה מפחית את התהליך הדלקתי הנלווה למחלה ומביא להקלה מסוימת בגירוד ובהתחלקות המהירה של תאי העור.

אלא ששימוש רב בתרופות סטרואידיות הוא בבחינת חרב פיפיות: הן אינן מביאות לריפוי, והפסקה שלהן גורמת ל"ריבאונד" – חזרה אגרסיבית יותר של המחלה. כך מוצאים עצמם החולים נמרחים בכמויות הולכות וגדלות של המשחות הסטרואידיות, שנמרחות על הבגדים, משאירות כתמי שומן והופכות את העור דק יותר.

איך נגמלים?

אחת הדרכים היעילות לטיפול בפסוריאזיס היא חשיפה לגלי אור (פוטותרפיה) או לקרני השמש בים המלח, כאשר במקביל יש להפחית בהדרגה את השימוש במשחות הסטרואידיות. טיפולים אלה, המצויים בסל הבריאות, מביאים להפוגה ניכרת בתסמינים העוריים למשך מספר חודשים עד שנה.

לסל התרופות הוכנסו גם תרופות ביולוגיות, נוגדנים החוסמים קולטנים על גבי מערכת החיסון. הנוגדן מעכב תהליכי מפתח בשרשרת האירועים הגורמים לצמיחה חריגה של תאי עור ולנגעים הקשקשיים על העור, ומחקרים הראו כי בעקבות השימוש בתרופה חלה בשיעור ניכר מהחולים נסיגה עד היעלמות מוחלטת של הנגעים העוריים למשך שלוש שנים ויותר.

הטיפול ניתן בזריקה, שאותה ניתן להשיג באמצעות מרשם רופא מומחה. לעת עתה הטיפול מאושר רק כקו טיפולי אחרון, לאלה שלא השיגו מזור בשיטות הטיפול האחרות.

5. טיפות עיניים

אף שהעלון לצרכן מזהיר שאין לעשות שימוש ממושך בטיפות לאדמומיות בעיניים, רבים ממשיכים לטפטף מדי בוקר לעיניהם טיפות כמו סטילה, ויזין ודומותיהן. כמו בשאר התרופות, גם כאן גורמות הטיפות, המכווצות את כלי הדם, לסבילות ולהתפתחות של אודם כרוני בעיניים.

ברוב המקרים נגרמת האדמומיות הממושכת מיובש בעיניים, בשל תנאים של לחות נמוכה (כמו בחדרים ממוזגים) ובשל תדירות מצמוץ נמוכה של העפעפיים. יובש בעיניים שכיח מאוד גם אצל המשתמשים בעדשות מגע, אצל קצרי רואי וגם אצל חלק מהסובלים ממחלות כרוניות.

על אף האזהרות בעלון לצרכן, רבים ממשיכים לטפטף. טיפות עיניים(צילום: shutterstock)

איך נגמלים?

חשוב להקפיד לא לעשות שימוש בטיפות עיניים מעל שלושה ימים ברצף. אם האדמומיות בעיניים נמשכת, יש לגשת לבדיקה אצל רופא עיניים.

אם נשללת בבדיקה בעיה רפואית כמו דלקת או מחלה כרונית, יש לדאוג להרטבת העיניים במי ברז או לעשות שימוש בתחליפי דמעות מלאכותיים.

6. משככי כאבים

כאבי ראש הם התלונה השכיחה ביותר בעולם המערבי. מבחר התרופות ללא מרשם שמבטיחות להעלים את הכאב עצום, אלא שרבים מפתחים תלות במשככי הכאבים וחלקם אף נאלצים לעבור גמילה במסגרת אשפוז.

לא רק ההתמכרות עצמה מסוכנת: תרופות מקבוצת נוגדי הדלקת הלא-סטרואידיים מעלות את החומציות בקיבה ובכך גם את הסיכון ללקות בכיב קיבה. כשנוטלים דיפירון (אופטלגין, פנלגין) לאורך תקופה ממושכת ובמינונים גבוהים, עולה הסיכון לירידה בכדוריות הדם הלבנות מסוג גרנולוציטים, האחראיות על השמדת חיידקים. קבוצת תרופות נוספת (דוגמת ויוקס שירדה מהמדפים וחלופותיה), מעלה על פי מחקרים אחרונים את הסיכון למחלות לב וכלי דם.

תרופות אחרות כוללות את החומר קודאין, ממשפחת האופיאטים, הגורם להחרפה בכאבים במנגנון שטיבו עדיין אינו ברור לגמרי. כך, ככל שעולה תדירות השימוש בתרופות המכילות קודאין, מופיע אפקט "ריבאונד" וכאב הראש חוזר אף בעוצמה גבוהה יותר. בתוך כך, בהיותו ממשפחת האופיאטים, עלול הקודאין במינונים גבוהים לגרום להתמכרות של ממש.

איך נגמלים?

במקרים שבהם מדווח החולה על שימוש תדיר במיוחד במשככי כאב, הוא יוזמן לאשפוז קצר שבו יינתן לו עירוי סטרואידים לווריד. טיפול זה מפחית את התהליך הדלקתי המתלווה לכאב הראש, תוך הפסקה מוחלטת של נטילת משככי הכאב.

לאחר תהליך הגמילה ישוחרר המטופל לביתו עם טיפול מניעתי בתרופות מקבוצת חסמי בטא או חסמי סידן (המשמשים גם לטיפול ביתר לחץ דם), תרופות נוגדות דיכאון בעלות אפקט משכך כאב, או תרופות הניתנות לאפילפסיה אך שבמינונים נמוכים מונעות גם כאבי ראש ומיגרנות.

הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים והכתב הרפואי של ynet; הכתבה מתפרסמת במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"