"טייס הקרב מספר 1" נפטר: כל ההפלות של רן פקר
קרב אווירי ארוך במיוחד שנמשך 8 דקות, יירוט בשמי הגולן, הפלות במצרים: תא"ל במיל' פקר, "אלוף הפלות", הלך לעולמו בגיל 80. הוא ערך קרב אווירי גם מול החבר של בתו, ובכה כשנאלץ לפרוש מחיל האוויר. "רן הקנה השראה, מופת ודוגמה לדורות של טייסים"
גולת הכותרת בקריירה הצבאית המהוללת של פקר הייתה ללא ספק הפלות מטוסי האויב במהלך שנות השישים. הוא היה לטייס השני בתולדות צה"ל שזכה בתואר "אייס" או "אלוף הפלות", לאחר שהפיל יותר מחמישה מטוסי אויב. וההפלה הראשונה, ב-13 בנובמבר 1966, הייתה בסיומו של הקרב האווירי המתיש והדרמטי מכולם.
באמצע נובמבר 1966 פשט כוח קרקעי של צה"ל על הכפר סמוע, שבאזור הר חברון. לאזור הפשיטה הגיעו מטוסי האנטר ירדניים, ולעברם הוזנק זוג מטוסי מיראז' ישראליים. פקר, מוביל הזוג, החל במרדף אחרי אחד ממטוסי ההאנטר. קרב האוויר בין שני המטוסים נערך בגובה נמוך, כשהמיראז' מנסה להגיע לעמדת ירי, אך ההאנטר מצליח להתחמק שוב ושוב. בשלב מסוים נאלץ טייס ההאנטר למשוך לגובה, כדי לא לפגוע בקרקע. המיראז' פתח באש תותחים, וההאנטר נפגע והתרסק. הקרב נמשך יותר משמונה דקות - עידן ועידנים במושגי קרבות אוויר.
זו הייתה ההפלה הראשונה של פקר. שנה לאחר מכן הוא הפיל מיג 21 סורי בקרב אוויר המוני מעל רמת הגולן, וחודשיים אחר כך - ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים - הפיל שני מטוסי 19 מצריים. עוד חודש חלף, ועוד הפלה של פקר עם המיראז' 3 - מיג 21 מצרי היה הקורבן. ב-1969, במהלך מלחמת ההתשה, הפיל פקר שני מיג 21 מצריים, האחרון שבהם באמצעות טיל סיידווינדר.
קרב אוויר מול בחיר לבה של בתו
עשור לאחר אותם קרבות אוויר שבהם הפיל שבעה מטוסי אויב, ערך פקר קרב אוויר נוסף, מיוחד במינו. בתקופה שבה למד פקר לתואר שני באוניברסיטת הרווארד בארה"ב שירתה בתו, אורית, בחיל האוויר כסמלת מבצעים והכירה טייס קרב צעיר. כשדיווחה להוריה בבוסטון על החבר החדש, החליט פקר לעשות מעשה.
"בביקורי הבא בארץ", כתב פקר בספרו "נץ בשחקים", "תכננתי לטוס בטייסת שבה שירת באותו זמן החבר של אורית. כשהגעתי לטייסת נפגשתי עם מפקד הטייסת לשיחת עדכון קצרה. לקראת סיומה סקרתי את רשימת הטייסים התלויה על הקיר. 'שמע', אמרתי למפקד, 'אני רוצה לבצע קרב אוויר בודדים נגד אחד הבחורים הצעירים. למשל, נגד אבי".
וכך תיאר פקר את הפגישה הראשונה עם בחיר לבה של בתו, שלימים הפך לבעלה ואבי ילדיה: "מבערים מלאים, חליפה קרובה ותחילת קרב אוויר תוך תמרון חריף, מהירויות גבוהות וג'י על המגבלה. לאחר זמן מה הידרדרנו לגובה נמוך, מהירויות מגבלתיות, תרגילי מספריים וחליפות קרובות. ביצענו שלושה קרבות אוויר בודדים בזה אחרי זה. חשתי לאות-מה, לאחר שלא טסתי תקופה ממושכת והסרבל שלי היה רטוב מזיעה, אך הלב נמלא סיפוק. אבי הצעיר, טייס קרב בכל רמ"ח איבריו, לא ויתר".
נטש - והמטוס לא התרסק
פקר, יליד כפר ויתקין, התגייס לקורס טיס מספר 18 במרס 1954. את ימיו הראשונים כטייס קרב עשה עוד במטוס עידן הבוכנה, הספיטפייר, ומשם התקדם במהרה אל מטוסי מטאור ואוראגן. ב-1963, בטיסת מבחן על מטוס מיראז' 3, נדם המנוע של המיראז', ופקר נטש אותו בגובה 500 רגל, ליד מושב בני ראם. המטוס לא התרסק, אלא גלש בשדה סמוך - ופקר היה זה שביצע בהמשך את טיסת הניסוי לאחר שהמיראז' שופץ וחזר לכשירות.
ב-1965 מונה פקר למפקד טייסת המיראז'ים, ופיקד על טייסת זו גם במלחמת ששת הימים. במלחמה נחשבה אותה טייסת לטובה ביותר בחיל, לאחר שטייסיה הפילו במלחמה 19 מטוסי אויב, ואיש מאנשיה לא נהרג. במשך 27 שנות שירותו בחיל הוא נותר אחד הטייסים הבודדים בעולם שביצעו רק תפקיד מטה אחד - עת שימש שמונה חודשים בלבד כראש מחלקת הדרכה במטה חיל האוויר - והשאר תפקידים מבצעיים. בסך הכול צבר פקר כ-400 גיחות מבצעיות.
"אני זוכר שכאשר מפקד טייסת האחת, שמוליק חץ ז"ל, נפל בשלהי מלחמת ההתשה ונווטו נשבה בחזית המצרית, מפקד החיל דאז מוטי הוד ז"ל הקפיץ את רן לפקד על הטייסת", שחזר מפקד חיל האוויר לשעבר איתן בן אליהו. "רן, שבכלל לא היה בעל ניסיון טיסה על הפאנטום, התייצב תוך שעות בטייסת ותוך ימים למד לטוס על המטוס ויצא להוביל מבצעים".
לדברי בן אליהו, לאחר מלחמת יום הכיפורים נהפך פקר לגורם מרכזי בכתיבת תורות הלחימה ואסטרטגיית חיל האוויר, שבסיסה נותר עד היום. על ההפלות אמר: "הן היו גולת הכותרת של הלחימה וההתשה אז. הייתה לכך משמעות אסטרטגית ולכן הפלנו 104 מטוסים סוריים ומצריים במלחמת ההתשה. כמות ההפלות לא הייתה רק תחרות ספורטיבית, אלא גולת הכותרת של יכולות הטייסים ומרכיב חשוב בהתשת האויב. היינו מובילים בכך ברמה העולמית, ורן תרם לכך חלק מרכזי".
ב-1966 השתתף פקר במבצע של המוסד שבו ערק טייס עיראקי עם מטוס מיג 21 לישראל. פקר הוזנק ביחד עם טייסים אחרים אל מול המטוס העיראקי שחצה את הגבול, אך הוא וחבריו לא היו שותפים לסוד ההכנות לעריקה. הטייסים, שידעו רק שהם מעורבים במבצע סודי, קיבלו הוראה שלא לפתוח באש על מטוס האויב וליוו אותו עד לנחיתה. בסרטון הווידאו בתחילת הכתבה, מלפני שלוש שנים, תיאר פקר את המבצע.
פרשת השבוי הערבי
בשנת 1973 קיבל פקר את הפיקוד על בסיס תל נוף, הגדול בבסיסי חיל האוויר, ובתפקיד זה שימש בעת מלחמת יום הכיפורים. בשנת 1979 שב לישראל מלימודים בארה"ב, כשמובטח לו מינוי לתפקיד היוקרתי של ראש להק אוויר. אבל אז צצה פרשת "השבוי הערבי" - מיד לאחר מלחמת ששת הימים, כשסייר עם הטייסת בשטחים שזה עתה נכבשו, פגש בשטח קצין ישראלי שהוביל אותו לשבוי ירדני, שנתפס על ידי כוחות קרקע וסיפר כי הוא וחבריו הרגו טייס ישראלי שמטוסו הופל.
פקר, הקצין ומתורגמן נסעו עם השבוי לאזור נהר הירדן וביקשו לשמוע ממנו את הסיפור. בספר "נץ בשחקים" שהוציא פקר הוא כתב כי בשלב מסוים החל השבוי לרוץ לכיוון מזרח והישראלים פתחו במרדף אחריו. פקר, שהיה מצויד באקדח, ירה לעברו שישה כדורים.
לאחר מכן, סיפר פקר בראיון בעבר לביטאון חיל האוויר, לא הצליחו הישראלים למצוא את הירדני והניחו כי הוא הצליח לחצות את הנהר. שלוש חקירות התנהלו בעניין, ומסקנת כולן הייתה לסגור את התיק. אך בחקירה האחרונה הומלץ לשקול את קידומו - והוא נאלץ לוותר על הקידום לראש להק אוויר וזמן קצר לאחר מכן השתחרר מצה"ל, בדרגת תא"ל.
"סמל של מנהיגות, ציונות ואומץ לב"
"הפצע הזה דימם", אמר בראיון על נסיבות עזיבתו, "אחר כך הגליד. אבל הוא לא יבריא לעולם". כשנפרד פקר מחיל האוויר, במעמד הפרידה עצמו, הוא פרץ בבכי עז ובלתי נשלט. פקר, שהעיד באותו ראיון על עצמו כי מעולם לא בכה בהלוויות של חבריו ושתמיד שלט ברגשותיו, לא הצליח ברגע ההוא לעצור את הדמעות. פקר פרש מצה"ל בדרגת תת-אלוף. במבצע שלום הגליל, לאחר פרישתו, שימש יועץ בכיר של האלוף אביגדור (יאנוש) בן גל. לאחר מכן שימש בין היתר קונסול ישראל בלוס אנג'לס.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ספד לפקר: "אני מביע צער עמוק על פטירתו. פקר היה מבכירי טייסי הקרב של חיל האוויר, השתתף בקרבות אוויר רבים וניצח בהם. רן היה פטריוט ישראלי". הנשיא ראובן (רובי) ריבלין כתב: "תא"ל רן פקר, אגדת טיס, שומר ישראל במרום, לוחם אמיץ. לעד תהיה חקוק על לוח לבה של מדינת ישראל".
"אני מצדיע לאחד הלוחמים הנועזים בצה"ל, אלוף הפלות המטוסים, מטובי הטייסים של חיל האוויר בכל הזמנים", כתב בפייסבוק השר יואב גלנט. "רן פקר היה סמל של מנהיגות, ציונות ואומץ לב. רן ניחן בכריזמה ובמנהיגות סוחפת והיווה מודל ומופת לאלפי טייסים צעירים אשר המשיכו את דרכו. שמחת חיים ואופטימיות אפיינו אותו ואת התנהגותו בכל עת. גם אחרי שירות ממושך, הוא בחר להמשיך ולסייע לציבור והקים את פרויקט 'צהלה', שרתם בכירים מהצבא לעבודה חינוכית-ערכית עם בני נוער. חיל האוויר, צה"ל ומדינת ישראל איבדו את אחד מטובי הבנים שגדלו ולחמו בארץ הזו".
לפנייה לכתב/ת 
