שוטה והשוטים / המשקיף

בואו נתחיל דווקא מתוספת הזמן, דקה 92. בלם של אשקלון מעיף כדור, שעושה דרכו החוצה ליד דגל הקרן הימני. אלי דסה רץ יחד עם ירדן אבוחצירה, אבל במקום לתת לכדור לצאת, נותן לו דחיפה. כדור חופשי לקבוצה האורחת, עוד כמה שניות הלכו לאיבוד. שוטה ארבלדזה דופק בשתי ידיים על הראש, והפנטומימה לא צריכה שום תרגום. שיא הטמטום.

לטבלת ליגת העל

דקה 94. הכדור מגיע לעומרי בן־הרוש בעיגול האמצע. לצידו שני שחקנים מקבוצתו, אבל הוא מנסה דווקא לעבור את נבו מזרחי, מאבד את הכדור וגם תופס אותו מאחור ומקבל צהוב. עכשיו המאמן הגאורגי כבר בקריז, דופק על הגגון שמעל הספסל. אילו היה ברשותו מכשיר חד, ייתכן שהיה מנסה לחתוך את ורידיו. כמה לא חכמים יכולים להיות שחקנים? שחקני נבחרת!

לא הכל עליו. ארבלדזה(צילום: ראובן שוורץ)

לשוטה ארבלדזה יש כמובן חלק גדול בקריסה. מאמן שמאבד יתרון של 3:0 בדקה ה־70 ומפסיד 4:3 הוא מאמן גרוע, בלי קשר לאיכות היריבה. אבל אם תזכרו, גם הביזיון ההוא החל בקבלת החלטות שערורייתית של דסה. קבוצה שלא מסוגלת להפעיל את המוח, נכנסת שוב ושוב בקיר.

ברור, יש גם בעיות של יכולת וגיל, עם כמה ותיקים שמשחקים מצוין לרוחב, אבל הבעיה העיקרית של מכבי ת"א מתמצה במגן הימני ובמגן השמאלי שלה. וכמה טבעי וסמלי שהקפטן של הקבוצה נטולת המחשבה הזו הוא החלוץ טל בן חיים. השחקן עם הכי הרבה פוטנציאל בליגה כל כך מהיר, שאפילו הראש לא מסוגל להדביק את קצב הפקודות מהרגליים. כמה מתסכל.

טל בן חיים(צילום: ראובן שוורץ)

אז מה הלאה? מי שחושב שהחלפת המאמן תפתור את הבעיות טועה ומטעה. ארבלדזה אמנם איבד לא רק את

חדר ההלבשה אלא גם את הראש, מה שגורם לו לתזז בהרכבים בלי הכרה. אבל מי שאיבד את היציעים זהו ג'ורדי קרויף, ומכך אמור הבעלים הקנדי להיות מודאג יותר מהכל.

רק 6,200 אוהדים הגיעו למשחק הבית בנתניה, כלומר אלפי בעלי מינויים ויתרו על התענוג. אפשר להחליף כמה שחקנים בינואר, בטח שאפשר להחליף מאמן, אך כדי להחיות מחדש את העסק צריך להחליף את מי שהביא גם אותו וגם אותם. הגיע הזמן לומר לג'ורדי קרויף תודה על כל מה שנתת ולבנות מחדש. הכל מתחיל מהראש.