שתף קטע נבחר

בוכריס, שקרים ווידאו-טייפ

"הגבורה האמיתית לא שייכת לבוכריס. הגבורה האמיתית שייכת למתלוננות נגדו. לעמוד מול קירות הבטון של הנאצות, ההאשמות, המילים הקשות ולהמשיך לפסוע בדרך הצדק - זו גבורה". שני שטלריד, מסייעת לנפגעי תקיפה מינית, משתפת

בשנתיים וקצת האחרונות, בכל בוקר שאני מתעוררת ליום חדש, זה זמן הכנסת רעל לגוף. כל יום כל היום. עוד כאב, עוד פציעות של עוד אנשים, עוד בחורות מקסימות רועדות ודומעות אצלי במשרד, עוד הרצאות ושאלות לא קלות, עוד פוסטים בנושא ברשת ועוד משמעויות לא פשוטות של העיסוק שלי.

 

לא מזמן קראתי תגובה שכבר קראתי כמה פעמים על עצמי- "עושה קריירה מקורבנות". וזה הצחיק אותי. הקורבן היחידי שעשיתי ממנו "קריירה" זו אני. היחידה שמשלמת מחירים כבדים על הפעילות שלי, זו אני. בלבד. וזה אכן לא פשוט. ואכן גובה מחירים כבדים. אבל זה מה שבחרתי לעצמי והאור חזק הרבה יותר מהחושך. זו השליחות שלי. זו הלימונדה מהלימונים החמוצים הכבדים מלאי המיץ שנזרקו עליי, שהוחדרו לוריד שלי בגיל כל-כך צעיר.

 

לטורים הקודמים של שני:

אדוני המפכ"ל, יודע למה כ"כ מעט מתלוננות?

אונס אפור

אונס - מיתוסים ועובדות

אנשים עם אהבת חינם נטו. זה הכל

אות הזדהות למען נפגעי תקיפה מינית

"לא היתה לי שליטה על מה שנעשה בגופי "

 

ואולי מתוך זה - אני רואה אותם. את נפגעי התקיפה המינית. רואה אותם קצת אחרת. ממקום מבין. ממקום מזדהה. ממקום שמזהה שלבים בהחלמה. אני רואה את הרעידות, הדמעות. אני שומעת את המשפטים המזעזעים. אני מסתכלת על סימני החתכים בזרועות. אני קוראת את המרשמים שלהם. אני, ועוד לא מעט אנשים טובים שזה תחום העיסוק שלהם. אנשים שעוסקים ביעוץ משפטי, טיפול, ליווי, יעוץ לנפגעי תקיפה מינית או אקטיביסטים בתחום. אנחנו, יודעים את הכמויות. אנחנו יודעים את האמת מאחורי כל מה שמפורסם. אנחנו יודעים את המשמעות של כל מילה מפורסמת בתחום. אנחנו יודעים כמה התגובות החשוכות רחוקות מהמציאות.

 


"את רב"טית, הוא סרן בצנחנים, יאמינו לו, או שהוא יצא גג עם נזיפה, אני מציע שתשתקי"

 

ואז זה מגיע. רביעי בלילה ידיעה ראשונה. בוכריס הודה ביחסים אינטימיים. בוכריס הודה ששיקר. לא רק הודה, אלא התקרבן קצב-סטייל. דף התומכים שלו שקט בזמן שהרשת גועשת. ועוברות כמה שעות והוא שוקל התנצלות. הוא לא מוותר על זכויות הפנסיה השמנה שלו. הוא לא הולך לשבת יום אחד בכלא. הוא לא ישלם קנסות.

 

אני כותבת פוסט על בוכריס ומקבלת עוד הודעה ממנה. הבחורה החביבה שביקשה את עצתי כי הבוס שלה נצמד אליה ולוחש לה דברים גסים באוזן. היא מתלבטת. והיא מחליטה. והולכת לבחורה שאחראית על הטרדות מיניות במקום עבודתה. אני משתפת עוד פוסט על בוכריס כשהיא כותבת לי שהם בדקו במצלמות. ויש תיעוד שלו מנסה לגעת בה ושלה אומרת לו - לא. יש וידאו, היא כותבת לי בהתרגשות. הציעו שאגיש גם תלונה במשטרה.

 

מה שהיא לא יודעת

ואני מעודדת, מברכת על האומץ שלה ויודעת. יודעת שאולי, רק אולי, בזכות הוידאו, ימשיכו משפטית. ואולי היא תראה צדק בסוף תהליך כל-כך ארוך. היא לא יודעת שבדרך היא תואשם שהיא שקרנית וממציאנית. היא לא יודעת שהיא הולכת "לחטוף". היא לא יודעת שאולי אפילו היא תקבל איומים ולו רק שתסגור את הפה שלה. היא לא יודעת שינסו לצייר אותה כזולה או מתירנית.

 

היא לא יודעת אפילו שהפרקליטה שאמונה כבר על כל התיק שלה תוחלף באחרת, ולמרות המעמד הזה בבית המשפט, בעימות מול הבוס שלה, שלא תהיה לה פשוטה בכלל, היא תגלה שאין ברירה וחייבים לדחות את העימות לפעם אחרת, כדי שהפרקליטה תקרא את התיק. היא לא יודעת שזה עלול לקרות 3 פעמים בדרך. היא לא יודעת שהוא כנראה יקבל עונש על תנאי. היא לא יודעת את כל זה. אני יודעת. אנחנו יודעים.

 

אין תיעוד של מעשיו של בוכריס. זו הבעיה בפשעים האלה. כמו אינספור תיקים שנסגרים מחוסר ראיות. בדרך כלל כשפשע מיני מתרחש אין עדים. קורבן ופושע. המילה שלו נגד המילה שלך. אני זוכרת שהקב"ן אמר לי בבוקר של אחרי האונס שלי - "את רב"טית, הוא סרן בצנחנים, יאמינו לו, או שהוא יצא גג עם נזיפה, אני מציע שתשתקי".

 

ואני חושבת על המתלוננות מול תת אלוף. והן הרבה יותר אמיצות ממני. אני שתקתי. המון שנים. ובזכות האומץ שלהן - מדינה שלמה למדה שיעור חשוב מאד. זה שאדם הוא גיבור מלחמה, לא עושה אותו גבר מול אשה. היכרות עם אדם בתפקיד, חבר, שכן, בוס, מפקד - לא מעידה על חפותו או אשמתו המינית. אף אחד לא באמת מכיר אף אחד שלא חולק איתו חיים ובית.

 

הגבורה האמיתית לא שייכת לבוכריס. הגבורה האמיתית שייכת למתלוננות נגדו. לעמוד מול קירות הבטון של הנאצות, ההאשמות, המילים הקשות ולהמשיך לפסוע בדרך הצדק - זו גבורה. וזה אפשר להן לפחות לקבל טעימה של צדק. הוא הודה ששיקר. הוא עומד להתנצל. אולי הן לפחות נושמות לרווחה כי סופסוף יפסיקו לקרוא להן שקרניות. אולי הן לפחות קיבלו איזושהי חותמת שהדרך אינה לשווא.

 

באנו חושך לגרש.

 

  • שני שטלריד, אמא של עמית וטל. לאחר שחשפה בתקשורת את סיפור האונס האישי שלה והשיקה את ״קמפיין האותיות״ , ו״לא לבושה״, היא הקימה את עמותת ״אות הזדהות למען נפגעי תקיפה מינית״ ומאז היא פעילה במאבק נגד תקיפות מיניות, תוך ליווי מאות נפגעים והעברת הרצאות בנושא.

 

 

  • מעבר לקווי הטלפון של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ממתינות מתנדבות לנשים ומתנדבים לגברים, להקשיב ולשוחח באנונימיות מוחלטת. אתם לא לבד. התקשרו 1202 לקווי סיוע לנפגעות תקיפה מינית ו-1203 לנפגעי תקיפה מינית.  

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מוטי קמחי
אופק בוכריס על ספסל הנאשמים
צילום: מוטי קמחי
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים