"תקרית ילדותית". השגריר הטורקי מהכיסא הנמוך מדבר
לרגל חילופי השגרירים בין טורקיה לישראל, כותב ד"ר אואוז צ'ליקול על היחסים בין המדינות לאורך השנים שהושפעו במידה רבה ממדיניות ישראל כלפי הפלסטינים - וגם על שיחת הנזיפה שלו ב-2010 אצל סגן שר החוץ הישראלי: "תקרית מכוונת וחסרת תקדים שתוכננה על ידי דני איילון עצמו"
מאז כינונם של יחסים דיפלומטיים בין טורקיה לבין ישראל בשנת 1949, יחסי המדינות הושפעו מכך ששתיהן השתייכו לגוש המערבי והיו בעלות קשר מיוחד עם ארצות הברית. ואולם, גורם נוסף שהשפיע מאז ומעולם הוא הנושא הפלסטיני.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
בכל חלקי החברה הטורקית, החל מהימין הקיצוני ועד השמאל הקיצוני, אפשר למצוא, מסיבות שונות, סימפתיה לפלסטינים. הצהרותיהם לאורך השנים של מנהיגים טורקיים כגון סולימאן דמירל, בולנט אג'וויט, טורגוט אוזל ורג'פ טאיפ ארדואן בנושא זה, מבטאות כולן הזדהות עם סבלם של הפלסטינים. הציבור בטורקיה מתייחס לנושא הפלסטיני כשריד מצער של התקופה הקולוניאלית המערבית במזרח התיכון.
היחס לפלסטינים השפיע על יחסי ישראל-טורקיה
כל אימת שפרץ משבר בין ישראל לבין הפלסטינים, היו לכך השפעות מיידיות ובולטות על הקשרים הדיפלומטיים בין טורקיה לבין ישראל.
אנקרה הייתה בין הראשונות להגיב בחריפות להחלטה הישראלית לסיפוח מזרח ירושלים בשנת 1980. היא אף הורידה את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל לדרג של מזכיר שני. פריצת הדרך ביחסי ישראל והפלסטינים בעקבות הסכם אוסלו בשנת 1993 סללה את הדרך להפשרה מהירה ביחסים בין טורקיה לבין ישראל. היא גרמה לשתי המדינות לא רק לשפר במהרה את יחסיהן הדיפלומטיים, אלא אף לקדם שיתופי פעולה בכל התחומים, בהם גם התחום הצבאי.
טורקיה תומכת בכנות בהסדר מדיני שיכלול הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. כל עוד התנהל משא ומתן בין ישראל לפלסטינים על בסיס זה, לא עמד מבחינת טורקיה מכשול בפני הידוק קשריה עם ישראל.
שורש המשבר של השנים האחרונות בין טורקיה לבין ישראל נעוץ בביקורו של ראש ממשלת ישראל דאז, אהוד אולמרט, באנקרה ב-22 בדצמבר 2008. הביקור עצמו אמנם התנהל כמצופה והיה רב-אירועים, אך מבצע "עופרת יצוקה" שהתחיל כמה ימים לאחר מכן עורר כעס ותסכול באנקרה. ראש הממשלה אולמרט לא הזכיר את התקיפה הצבאית הקרובה בעזה במהלך שיחותיו עם מנהיגים טורקיים. מעבר להשלכות המבצע על תושבי עזה עצמם, בטורקיה היה כעס על כך שהמבצע הישראלי הביא לסיומו של המשא ומתן העקיף בין ישראל לבין סוריה שהתנהל בתיווך טורקי.
הבנייה בהתנחלויות הורסת כל תקווה להסכם
אחרי שבנימין נתניהו נבחר לראשות הממשלה בישראל, טורקיה השתכנעה שישראל נוטשת בהדרגה את פתרון שתי המדינות ושהבנייה בהתנחלויות הורסת כל תקווה שנותרה להגיע להסכם בין ישראל לבין הפלסטינים.
מתוקף תפקידיי במשרד החוץ הטורקי, ביקרתי פעמים רבות בישראל, בגדה המערבית וברצועת עזה. מוניתי כשגריר לישראל בשנת 2009, לאחר "תקרית דאבוס"בין ארדואן לבין שמעון פרס, כשהקשרים בין שתי המדינות היו בתקופה של משברים תכופים.
כשכיהנתי כשגריר בישראל עמדתי במרכז תקרית שלצערי תוכננה לפרטי פרטים על ידי סגן שר החוץ הישראלי דני איילון. תקרית מכוונת זו הייתה חסרת תקדים. למרות מכתב ההתנצלות החד-משמעי שנכתב על ידי סגן שר החוץ, כפי שנדרש, ולמרות העובדה שנשארתי בישראל, היכולת של השגרירים הישראלי והטורקי להתמודד ביעילות עם המשברים המתמשכים ביחסים בין המדינות צומצמה באופן דרמטי אחרי אותה תקרית בלתי-דיפלומטית.
תקרית הכיסא הנמוך - תקרית מכוונת וחסרת תקדים
תמיד האמנתי שאותה תקרית ילדותית תוכננה על ידי סגן השר עצמו, בשיתוף עם כמה אנשים בודדים וללא הסכמתם של גורמים בכירים יותר בהנהגה הישראלית. מכתב ההתנצלות הזריז שקיבלתי אושש את השערתי. פגישותיי עם בכירים במשרד החוץ הישראלי לאחר התקרית חשפו את הגועל שחשו מרבית הדיפלומטים הישראלים כלפי ההתנהגות הבלתי-דיפלומטית של סגן שר החוץ הישראלי. מעבר לכך, גיליתי כי רובם המוחץ של הישראלים, לפי סקרי דעת קהל, גינו אף הם את ההתנהגות הילדותית והבלתי-הכרחית הזאת.
כמעט שש שנים נדרשו לטורקיה ולישראל לצאת מהתקופה המשברית הקשה ולעבור תהליך של נרמול היחסים הדיפלומטיים ביניהן. הממשלות של שתי המדינות התנהגו באחריות בכך שלא נתנו לקשרים פוליטיים ודיפלומטיים חלשים להזיק לאינטרסים הכלכליים המשותפים של שתיהן. לאחר שישראל גילתה מרבצי גז טבעי לחופי הים התיכון, נושא האנרגיה הפך לתחום אטרקטיבי לשיתוף פעולה עתידי בין המדינות.
במהלך שש השנים האחרונות, השינויים במזרח התיכון הבהירו לטורקיה ולישראל ששיתוף הפעולה והדיאלוג ביניהן חיוני אף יותר. החלטתה של הממשלה החדשה בטורקיה שהוקמה לאחרונה לצבור יותר חברים בקרב המדינות השכנות, והיענותה של ישראל לשלושת התנאים שהציבה טורקיה, תרמו להחלטה לנרמל את היחסים ואפשרו את שיקום היחסים.
לטורקיה ולישראל יש עניין מיוחד בעתידה של סוריה
אף שישנם הבדלים באופן שבו טורקיה וישראל רואות את האירועים במזרח התיכון, ובראשם בסוריה ובעיראק, שתיהן מודאגות מהאי-יציבות באזור, מהתרבותם של הארגונים האלימים, ומהעלייה בטרור. לטורקיה וישראל יש עניין מיוחד בעתידה של סוריה מאחר ששתיהן חולקות עמה גבול יבשתי. שתי המדינות צופות בדאגה על מעורבותה הצבאית של רוסיה במלחמת האזרחים הסורית ובכוונותיה של מוסקבה להפוך את סוריה תחת שלטונו של בשאר אל-אסד למעין בסיס צבאי רוסי ולמדינת לוויין של רוסיה במזרח התיכון.
גם המעורבות האיראנית הישירה במלחמות האזרחים בסוריה, בעיראק ובתימן, לצד ההשפעה הפוליטית הגוברת של איראן באזור, היא מקור לדאגה עבור רוב מדינות האזור. מול כל זאת, טורקיה וישראל מרגישות את הצורך בקיומם של דיאלוג, ערוצים מדיניים, ושיתופי פעולה בדרגים הגבוהים ביותר.
בעקבות אישור הפרלמנט הטורקי את הסכם שיקום היחסים הישראלי-טורקי ואחרי המינוי המחודש של שגרירים, הקשרים בין שתי המדינות נכנסים לתקופה חדשה, בתקווה שתהיה מועילה לשתיהן.
המשבר של השנים האחרונות יצר משבר אמון בין הממשלות, והמשימה המאתגרת הראשונה בפרק החדש ביחסי ישראל-טורקיה תהיה להחזיר את האמון שאבד. אמנם האחריות להצלחה במשימה זו מוטלת בעיקר על כתפי הממשלות, אך גם ארגוני חברה אזרחית וכלי תקשורת בשתי המדינות יכולים לתרום לכך באופן משמעותי.
ד"ר אואוז צ'ליקול הוא דיפלומט טורקי לשעבר, שכיהן כשגריר בישראל ב-2010-2009. כיום הוא מרצה באוניברסיטת איסטנבול קולטור שבטורקיה. זוהי גרסה מקוצרת למאמר שכתב ד"ר צ'ליקול עבור סדרת פרסומים על יחסי ישראל-טורקיה של מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ו-GPoT Center , בשיתוף קרן פרידריך אברט . לקריאת המאמר המלא, לחץ/י כאן .
לפנייה לכתב/ת 
