כשהמוזות ערומות: הנשים של ברטולוצ'י
צעירות מאוד, יפהפיות אבל בעיקר בלי בגדים - ככה ברטולוצ'י אהב את הכוכבות שלו. מריה שניידר, אווה גרין, ליב טיילור ועוד רבות ויפות הסתנוורו מהילתו של הבמאי המהולל שהואשם לאחרונה בניצול מיני של כוכבת "הטנגו האחרון בפריז". על יחסי ההערצה והשנאה לאמן הוותיק שבשם האמנות גרם למוזות שלו להגיע לקצה גבול היכולות
גם אחרי שעבר את גיל 70, כשהוא זקן ונכה, ברנרדו ברטולוצ'י עדיין מאוהב באמנות הקולנוע, מאוהב בשחקניו, ובעיקר בשחקניותיו - הצעירות. מאד צעירות. מכסא הגלגלים שלו ביים המאסטר האיטלקי את סרטו הארוך האחרון "Me and You", שהוקרן בבכורה בפסטיבל קאן 2012. במרכז הדרמה עומד נער שחומק מלפיתת הוריו אל מרתף הבית, שם הוא חי במשך שבוע בבידוד מוחלט מן העולם. מי שמערערת מנוחתו היא אחותו למחצה, נרקומנית פראית בגילומה של השחקנית תיאה פאלקו. הנוכחות שלה מציפה מתחים שבעבעו מתחת לפני השטח. חושפת יצרים, וגם את קצת מגופה.
על הופעתה זכתה פאלקו לשבחים, ויש כבר מי שהשווה אותה למריה שניידר שהייתה שם ארבעים שנה לפניה ב"הטנגו האחרון בפריז". מדובר בסרט מעודן ומתון יחסית ליצירה הסנסציונית של ברטולוצ'י מ-1972, שצפה מחדש בשבוע האחרון כתזכורת לפרשת החמאה מסצנת האונס הבלתי נשכחת ההיא. אבל פאלקו שהייתה בת 25 במהלך צילומי הסרט משתלבת במסלול עליו צעדו לאורך השנים יפהפיות צעירות בנות 20 פלוס, ובעיקר מינוס. זהו המסלול של ברטולוצ'י. אין מדובר בבית אופנה איטלקי, במקום להלביש את המוזות שלו, הוא הפשיט אותן. ובדרך כלל דרש מהן לעשות דברים לא הכי נעימים - בשם האמנות. מאז ומתמיד הבמאי הראה עניין בנעורים, במיניות, וגם פוליטיקה. כולם השתלבו בסרטיו.
פאלקו הייתה האחרונה לצעוד על המסלול של ברטולוצ'י, שניידר הייתה בין הראשונות. לפניה אפשר למצוא את סטפניה סנדרלי האיטלקיה שהייתה בת 23 כשהצטלמה לסרטו "הקונפורמיסט" (1970), ולצדה דומיניק סנדה הצרפתיה - בת 18 סך הכל במהלך הצילומים. שתיהן הופיעו בסצנות מין פרובוקטיביות ביצירה שנחשבת פורצת דרך בקולנוע העולמי. בהמשך התייצבו לרשות הבמאי המהולל ליב טיילר שחגגה את יום הולדתה ה-18 במהלך צילומי "לגעת ביופי" (1996) וכמובן אווה גרין שהתגלתה לראשונה כשהיא בת 22 בדרמה התקופתית "החולמים" (2003). כולן כאמור צעירות, יפות, וגם ערומות.
במיוחד היום יש בוודאי מי שרואה בברטולוצ'י אשמאי זקן, ששומר על תדר חרמנות גבוה מאז צילומי "הטנגו האחרון בפריז" - אז היה במאי בן 31 בלבד. הוא מבחינתו תמיד נמשך לסקס, אבל עם משמעות. והוא זיהה אותו באופן המזוקק ביותר בצעירים ובעיקר צעירות. "אני אוהב את זה שמתאפשר לי לראות תמימות באנשים. אני רואה המון יופי בנעורים", הסביר ברטולוצ'י בראיון, "אנשים צעירים נמצאים בעיצומו של תהליך, וזה מרגש לקלוט את זה בסרט". רק חבל שכדי לקלוט את זה בסרט, הוא עושה רוקח תחבולות מפוקפקות כמו זו של החמאה שמרח מרלון ברנדו בהפתעה על אחורי שניידר.
ברטולוצ'י עבד עם יפהפיות צעירות ונועזות כבר בסרטו הראשון "The Grim Reaper" מ-1962, בו מתוארת תעלומת רציחתה של זונה מכמה נקודות מבט. עם זאת, המוזה הראשונה שלו הייתה טינה אומון - שבגיל 22 הופיעה בתפקיד נשי ראשי ב"שותף" (1968) - עיבוד לרומן "הכפיל" של פיודור דוסטויבסקי. בין השאר היא חולקת ומחליקה בסצנת סקס שובבה עם פייר קלמנטי, שמגלם את הגיבור האידיאליסט. במקום חמאה, יש כאן קצף ממכונת הכביסה בתוכו הם מתפלשים.
אומון הגיעה לעסקי השעשועים עם הכנה. היא נולדה בהוליווד לאביה השחקן היהודי צרפתי ז'אן פייר אומנט ואמה השחקנית מריה מונטז. בגיל 17 כבר הייתה נשואה לבמאי כריסטיאן מרקאן. היא התנסתה כבר בעבודה עם קולנוענים ותיקים כמו ג'וזף לוזי ורוז'ה ואדים. אם נשארה בה מעט תמימות, היא נעלמה אחרי העבודה עם ברטולוצ'י. היא הופיעה במגזין פלייבוי ב-1969 וסומנה כדמות חושנית להפקות שונות ומשונות באיטליה על הספקטרום שבין "קזנובה" של פדריקו פליני (1976) ל"סלון קיטי" הסנסציוני של טינטו בראס. ב-2006 היא הלכה לעולמה בגיל 60.
ב"שותף" הופיעה גם סטפניה סנדרלי כשהיא בת 22, ומאחוריה רזומה של שחקנית צעירה, אבל מוכחת (הופיעה ב"גירושין נוסח איטליה" כבר בגיל 14). פסגת הקריירה הגיעה שנתיים לאחר מכן ב"הקונפורמיסט" בו הופיעה לצד ז'אן לואי טרנטיניאן. זכורה במיוחד סצנת ההתעלסות שלהם ברכבת. סנדרלי שהפכה להיות אחת מהכוכבות הגדולות של הקולנוע האיטלקי. היא אף שבה להופעת אורח בשירות ברטולוצ'י בשנות התשעים ב"לגעת ביופי" - אלא ששם היא הותירה את הבמה כולה לטיילר הצעירה.
ב"הקונפורמיסט" סנדרלי חלקה סצנה טעונת אירוטיות עם דומיניק סנדה, אז בת 19. הדוגמנית הצרפתיה הבלונדינית הייתה מועמדת לתפקיד של ז'אן ב"הטנגו האחרון בפריז". היא נכנסה להריון ו-ויתרה עליו לטובת חברתה שניידר, כנראה למזלה, אבל חזרה לחיק ברטולוצ'י ב-1976 - הפעם בתפקיד גדול יותר, נועז ותובעני, באפוס ההיסטורי הארוך והמשגע לעיתים "1900" בכיכובם של רוברט דה-נירו, ז'ראר דפרדיה ודונלד סאת'רלנד.
כשברטולוצ'י הציע לסנדה את התפקיד הנשי הראשי בדרמה האירוטית "הטנגו האחרון בפריז", היא כאמור הפנתה לו את גבה. הבמאי הלך לרעות בשדות זרים ומצא תחליף בדמות מריה שניידר. כשהיא הפנתה גב למרלון ברנדו בסצנת האונס המדוברת, היא הופתעה לגלות שהכוכב הוותיק מורח חמאה על עכוזה - לא משהו שהיה כתוב בתסריט. האירוע חזר לכותרות לאחרונה בעקבות קטע וידאו שצולם ב-2013 בו משחזר ברטולוצ'י את שהתרחש מאחורי גבה של שניידר. הקנוניה שרקם ביחד עם ברנדו על מנת להפתיע אותה וליצור תגובה אותנטית של אישה במצוקה.
אין ספק ששניידר בת ה-19 לא ידעה למה היא נכנסה כשהסכימה להופיע ב"הטנגו האחרון בפריז" לצדו של ברנדו בן ה-48. הוא היה אחד מהכוכבים הגדולים של הוליווד, היא שחקנית מתחילה עם חלומות גדולים ונכונות לעשות הרבה כדי להגשימם - לצורך כך הגיעה לבדה לפריז בגיל 15, הרחק מאמה, איתה רבה. אביה השחקן דניאל גלין התכחש לה, ויש בוודאי מי שייצור הקשרים מאולצים או לא מאולצים בין קורות חייה לתפקיד של צעירה בצל הגבר המבוגר שפורש חסותו עליה. אחרי ששרדה את המניפולציות של ברטולוצ'י בצילומים, הייתה צריכה להתמודד עם סערה ציבורית שליוותה את הפצת הסרט.
יציאתו של הסרט באוקטובר 1972 לוותה בחרם שהוטל עליו בברזיל, צ'ילה, ספרד, פורטוגל ודרום קוריאה. באיטליה ברטולוצ'י והמפיק אלברטו גרימלדי נמצאו אשמים בהתנהגות שאינה הולמת ונגזר עליהם עונש מאסר על תנאי של ארבעה חודשים בנוסף לשלילת זכויותיהם כאזרחים למשך חמש שנים. במקביל תביעה אזרחית נגד ברנדו ושניידר על פעילות פורנוגרפית, נדחתה על ידי בית המשפט. השניים אגב שמרו על ידידות לאורך השנים עד למות ברנדו ב-2004. לעומת זאת, על שנאתה לברטולוצ'י הצהירה לא פעם.
למרות השערוריה סביבו, "הטנגו האחרון בפריז" היה לסנסציה עולמית והצליח מאוד בקופות. התגמול של שניידר הגיע בדמות הכרה בינלאומית. שלוש שנים לאחר מכן, לוהקה על ידי ענק איטלקי נוסף, מיכלאנג'לו אנטוניוני, לסרטו "The Passanger". היא פגשה שם בג'ק ניקולסון, שלימים יככב ב"הניצוץ" (1980) של סטנלי קובריק לצד שלי דובאל שבעצמה סבלה מהתעללות קשה על הסט מצד הבמאי. קידום הקריירה לא סייע ליציבות הנפשית של שניידר, שנודעה כחיית לילה פרועה וצרכנית סמים תאוותנית. ב-1976 פרשה מצילומי "קליגולה" של טינטו בראס ואישפזה עצמה במוסד לבריאות הנפש.
לפני מותה בגיל 58 מסרטן ב-2011 הספיקה לשחזר את שהתרחש באותו אירוע החמאה, שהיה שונה מהתסריט שהוצג בפניה ושלל סצנות הסקס ששובצו בתוכו. "הייתי צריכה להזמין את הסוכן או העורך דין שלי לסט הצילומים כי אתה לא יכול להכריח מישהו לעשות משהו שאינו בתסריט", סיפרה לדיילי מייל ב-2007, "מרלון אמר לי 'אל תדאגי, זה רק סרט', אבל במהלך הסצנה, למרות שמה שמרלון עשה לא היה מציאותי, בכיתי באמת. חשתי מושפלת. הרגשתי קצת כאילו נאנסתי, על ידי מרלון וברטולוצ'י. אחרי הסצנה מרלון לא ניחם אותי או התנצל בפני. למזלי, היה רק טייק אחד".
מאז הסקנדל של "הטנגו האחרון בפריז", הספיק ברטולוצ'י לעשות גדולות ונצורות באיטליה, באסיה, באפריקה ובארצות הברית. הוא זכה באוסקר על יצירת המופת המרהיבה "הקיסר האחרון" (1987) והמשיך בהתמכרות שלו למזרח הרחוק ב"בודהה קטן" עם קיאנו ריבס ובריג'יט פונדה (1993). את האנרגיות הליבידינאליות שלו הקדיש לנשים בוגרות יותר: ג'יל קלייברג שכיכבה ב"לונה" (1979) כאם במערכת יחסים מעוותת עם בנה הנער, ודברה ווינגר ב"שמיים מגנים מעל" (1990) כאשה הרפתקנית במסע חושני בסהרה בין בן זוגה האמריקני לשייח' בדואי.
יצירות מופת, אוסקרים, כל אלה לא מחקו מהתודעה את סיפורה העגום של שניידר. הוא היה אמור להרתיע את ליב טיילר, כשלוהקה ל"לגעת ביופי" כמוזה של ג'רמי איירונס בסרט, ושל ברטולוצ'י על סט הצילומים. למרות זאת, היפהפיה האמריקנית טסה לטוסקנה יומיים אחרי שסיימה את לימודי התיכון, כדי להוביל את דרמת ההתבגרות שהייתה לפריצת הדרך הקולנועית שלה. כמובן שלעובדה שנחשפה במערומיה ביצירה, הייתה תרומה לשבחים שקיבלה.
כמו אומנט ושניידר לפניה, גם טיילר הגיעה ממשפחת ידוענים. אביה הוא סולן אירוסמית' סטיבן טיילר ואמה הדוגמנית ביבי ביואל. למרות היכרותה עם עולם השואו-ביז, היא הודתה בראיון שהייתה מבוהלת כשפגשה לראשונה את ברטולוצ'י, אך זה הרגיע אותה. "לא הייתי מודאגת בכלל, לא עם ברנרדו", אמרה, "שום דבר לא ישווה ללעבוד איתו".
על העבודה הנעימה והמספקת של ברטולוצ'י מדווחת גם אווה גרין, שהתגלתה ב"החולמים" שלו מ-2003 כשהיא בעירום מלא ובסצנות סקס בוטות. "אם זה היה מישהו אחר, הייתי יותר מפוחדת", סיפרה גרין על נסיבות ליהוקה לתפקיד החושפני, "ראיתי את 'הטנגו האחרון בפריז' וזה אחד הסרטים האהובים עלי, אז הסכמתי". כמובן שמי שהזדעקה נוכח ההצעה שקיבלה גרין הצעירה, הייתה אמה השחקנית הצרפתיה-יהודיה מרלן ז'ובר, שהזהירה אותה מפני הבמאי.
"אמי והסוכן שלי סיפרו לי על המקרה של שניידר, אבל כשאת מקבלת הזדמנות כזו, את לא חושבת פעמיים", הסבירה, "לדעתי מה שקרה למריה שניידר, זה לא בגלל ברנרדו. היא שונאת את ברנרדו. היא לא הייתה מוכנה לעשות את התפקיד הזה בזמנו. גם אני מאוד פחדתי מזה, אנשים אמרו לי שזה יהיה סרט קשה מאוד בשבילי. הייתי מאוד מופתעת מאיך זה באמת הרגיש לעבוד עם ברנרדו".
גרין, שמאז הפכה לכוכבת הוליוודית מבוקשת, לא התרגשה מהתגובות על העירום ב"החולמים", וגם לא מהופעותיה נטולות הבגדים בסרטים מאוחרים יותר. "אני כל כך ביישנית, ובו בעת אני נחשפת בפני אלפי אנשים. אני לא מבינה למה אני עושה את זה. זה פרדוקס גדול. אני צריכה לעבור טיפול פסיכולוגי", סיפרה בדיעבד לראיון למגזין W.
ב"החולמים", שמשחזר את מהומות הסטודנטים בפריז של 1968, גרין נדרשה להופיע בסצנות מין חושפניות ביחד עם השחקנים לואי גארל ומייקל פיט, שהחליף ברגע האחרון את ג'ייק ג'ילנהול. האחרון אמנם פרש מההפקה במפתיע, אך יש מי שהעלה חשד כי שינוי הליהוק הוא עוד תחבולה של ברטולוצ'י - כזו שמנעה מגרין את המשך העבודה עם השותף אותו למדה להכיר בחזרות, וגם מנעה מאיתנו הצופים הופעה של ג'ילנהול הנחשק בעירום פרונטלי. תעלול מכוון או לא, גרין מדווחת שככה זה לעבוד עם הבמאי האיטלקי הערמומי.
"הוא כל הזמן בחן אותנו, ואנחנו רצינו לרצות אותו. הוא אמנם עושה לך מניפולציות, אבל באותו הזמן אתה מאוד חופשי. לפעמים חשתי שהוא כישף אותנו. זה ממש מוזר", דיווחה וסיפרה על נטייתו לעשות שינויים בתסריט, "בבוקר הוא היה שואל אותנו שאלות בנוגע לסצנה, והתנהגות של הדמויות. למשל התסריט המקורי התרכז יותר בבחורים שעשו אהבה וזה היה חזק מדי. הוא החליט למתן את זה. ויום אחד הוא שינה את דעתו, והוא לא רצה שאהיה בתולה יותר. לא הבנתי למה, אבל הוא באמת מתעניין בדעת השחקן, הוא מסביר מה הוא רוצה במילה או במחווה קטנה". מישהו אמר חמאה?
