כיצד ביישנות עלולה לפגוע בילד שלכם
קשיים חברתיים וביישנות בתקופת הילדות מובילים פעמים רבות להתפתחותם של קשיים נוספים בבגרות. אז מה עושים כדי לעזור לילדים להתמודד, ובעיקר מה לא עושים?
מדוע יש ילדים שנראה שמטבעם הם ביישנים יותר או קשה להם יותר בחברה ואחרים לא?
ראשית, אכן יש את הטמפרמנט המולד - יש ילדים שנולדים ביישנים יותר, נוטים להימנעות, לחשש מהשינויים ובעלי קשיים בוויסות. שנית, הורים הם המודל המשמעותי ביותר ליכולת החברתית של הילדים. ילד רואה את ההורה שלו מדגים את מיומנויותיו החברתיות יום יום, ובוחן כיצד ההורה מתנהג עם בני משפחה, עם חבריו או כשפוגש הורים זרים בגינה.
פעמים רבות ילד להורה שמתקשה חברתית יחווה גם הוא קשיים חברתיים. כמו כן, קשיים חברתיים או ביישנות יתר קשורים גם ברגישות גבוהה ולנטייה של ילדים להיעלב או להיפגע בקלות. חשש מביקורת עלול למנוע מאותם ילדים להתנסות במצבים חברתיים.
אם ביישנות למשל היא תכונה מולדת - למה לשנות אותה?
צריך לשקול ולבחון היטב את הדברים. קשיים חברתיים בילדות אינם מתמתנים. פעמים רבות הם מובילים להתפתחותם של קשיים נוספים בגיל ההתבגרות ובבגרות. בבגרותם ילדים כאלה עלולים לפתח חרדה חברתית משמעותית, וכמובן להפסיד הרבה כתוצאה מכך.
מעבר לכך, לאורך זמן קשיים אלה יובילו לפגיעה בערך העצמי של הילד ויגרמו לו לחשוב שהוא לא מספיק מעניין או אטרקטיבי. ישנם אף ילדים שלומדים שיש להם רווח משני מהביישנות שלהם או הקשיים החברתיים שלהם והם משתמשים בה שוב ושוב, על מנת להשיג את אותו רווח (בדרך כלל רחמים, יחס או תשומת לב מהסביבה) ואף משתמשים בהתנהלות הזו במקומות אחרים, ובכך מרחיבים עוד ועוד את מעגלי ההפסד שלהם.
איך כדאי להורים להתייחס לנושא בבית?
הדבר החשוב ביותר הוא לא לשפוט את הילד או להעביר עליו ביקורת ולא לנסות לכפות עליו סוגים שונים של אינטראקציות חברתיות בניגוד לרצונו. הורים רבים נוטים לשאול באופן ישיר (ושאינו מקדם או מסייע לילד) - "למה אתה לא מזמין חברים הביתה?", "אולי תתקשר לחבר ותשאל אם אפשר לבוא אליו?", "למה אתה אף פעם לא מוכן לוותר?", כשבפועל הם יודעים כי אין לילד חברים שירצו לבוא אליו או שהוא מתקשה מאוד לעשות צעד זה.
חשוב להתייחס ברגישות לקושי של הילד ולשוחח איתו על הרגשות שהקושי החברתי מעורר. במקרים רבים מומלץ לפנות לאיש מקצוע שיסייע בהכוונה או טיפול מומקד, מאחר ומיומנויות חברתיות קשורות קשר אדוק להתפתחותן של מיומנויות וכישורים רבים, וכן ערך עצמי חיובי.
ד"ר אילן טל הוא פסיכיאטר מומחה