פלאשבקים מהעבר / "הכל מקצועי"
איבודי כדור ומחסור בשחקן יוצר ליד השער מצד אחד, חטיפות של קלטינס וגליצ'ים של איינבינדר מהצד האחר. דו"ח הסקאוטינג מהמשחק בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים מראה איך, לפחות לערב אחד, שתי הקבוצות הזכירו דווקא את מה שאפיין אותן בעונה שעברה
אוהד כדורגל חי על זיכרונות העבר. גם כשהקבוצה שלו מצליחה, מרגשת, יש לו איפשהו באחורי הראש תמונות מימים יפים פחות והן, לפעמים, מגבירות את התיאבון למצב הנוכחי. כשהסיפור הפוך, כשהעסק לא עובד, ודאי יש התרפקות על ימים טובים יותר. המשחק אתמול בו ניצחה בית"ר ירושלים את מכבי חיפה הוא דוגמא מצוינת לכך. לפחות לערב אחד שתי הקבוצות חוו פלשבקים מהעבר, מהעונה שעברה. כל אחת בדרכה שלה – לטוב או לרע.
אי אפשר לומר, כמובן, שכך ייראו גם המשחקים הבאים, הרי מדובר רק בערב אחד של שינוי, אבל לאותו ערב בסמי עופר אפשר לקרוא משחק הזיכרון של מכבי חיפה ובית"ר ירושלים. אצל הראשונה, המפסידה, היו יותר מדי קטעים דומים למה שראינו ממנה אצל רוני לוי, או אולי אפשר לומר בכלל בעונות הקודמות. השנייה הראתה כדורגל דומה למשחקים היפים שלה בעונה שעברה. דוח הסקאוטינג של חברת Instat, שמנתחת משחקים עבור הקבוצות הגדולות בעולם, מראה זאת היטב.
נתחיל עם המנצחת. החלק המוצלח של בית"ר בימי סלובודן דראפיץ' היה הקישור כשלבית"ר הייתה תכנית משחק ברורה: המשולש הקבוע, שכלל את דוד קלטינס, קלאודמיר פריירה ודן איינבינדר, שיחק באגרסיביות, חילץ כדורים, ומיהר לשלוח אותם לשחקני ההתקפה. רן בן-שמעון פירק את המשולש הזה וזו הייתה טעות, אבל אתמול בית"ר עלתה בהרכב הכי טוב שלה ועם חזרה ליסודות המוצלחים שלה.
לא עוד התקפות ארוכות ומשעממות, מספיק עם אינספור הגבהות. בית"ר חזרה לקישור אגרסיבי, מאיים, שקודם כל משבש ליריב ואז דואג ליציאה מהירה קדימה. הנה, שימו לב לשער השני באיור המצורף. קלטינס חטף כדור קרוב לקו מחצית המגרש ומיד יצא איתו קדימה. משם לז'והאן אודל ולידור כהן – 0:2, ונגמר המשחק. כמה פעמים ראינו את זה מבית"ר בעונה שעברה.
זאת לא הייתה החטיפה היחידה של קלטינס במשחק, גם לא השנייה או השלישית. הקשר הצעיר והמוכשר הלך קצת לאיבוד במשחקים מסוימים העונה והופיע בתפקידים שונים. אתמול הוא חטף לא פחות מ-11 כדורים, מספר נפלא ויותר משני הקשרים של חיפה, קמיל ואצק ונטע לביא, יחד. בשנה שעברה קלטינס היה מלך החטיפות של הליגה והתחום הזה, חטיפה ויציאה מהירה קדימה, הוא מה שעושה אותו שחקן טוב.
קלטינס לא היה שליט המגרש היחידי של בית"ר. הקישור היה אגרסיבי, לוחמני. קלאודמיר, שלא הציג העונה כדורגל טוב כבעבר, חזר לעצמו. הוא הוסיף 10 חטיפות משלו וקרא נכון את ההתקפות של חיפה. איינבינדר נכנס לתיקול מול שחקנים בירוק שש פעמים ובכל המקרים זכה בכדור. בכלל, לאיינבינדר היה משחק טוב. הוא דייק ב-95 אחוזים מהמסירות שלו, יותר מכל שחקן אחר.
לעבודת הקישור הבית"רי, שהזכירה נשכחות, אפשר להוסיף משחק טקטי נכון של עידן ורד, שסימן מספר פעמים לשחקנים אחרים איזה שטח צריך לסגור, וכמובן גם את לידור כהן, שלא רק השתחרר מטראומת אותו חילוף מוקדם עם צמד אלא גם הצליח להביך את איסמיאל ריאן מספר גדול של פעמים. זאת העמדה של לידור כהן, בצד שמאל של ההתקפה. בית"ר, אמרנו, עלתה אתמול עם ההרכב הכי נכון שלה.
דווקא ורמוט הפך לקריטי
בפעם הראשונה אצל רנה מולנסטיין הייתה תחושה שמכבי חיפה היא דווקא אותה קבוצה של אז, של רוני לוי. נכון, השער הראשון, שעזר לבית"ר לחדד יותר את הסגנון שלה, הגיע מטעות כפולה של עומרי גלזר, אבל גם שחקני ההגנה נראו חולמניים כבעבר באותה התקפה, ולא בפעם היחידה.
קיפאון ההגנה היה מאפיין רציני של חיפה בשנים הלא טובות שלה, וכך גם הנעת הכדור הסתמית. ברוב המשחקים העונה הנעת הכדור השתפרה והמסירות הלא רלוונטיות לאחור או לצדדים קוצצו, אבל אתמול זה נראה כמו בימים השחורים, והדבר לא נכתב בהקצנה. הנעת הכדור לא הובילה לכלום, אלא אם אתם קוראים להגבהות של איסמאיל ריאן אפקטיביות. היו לו לא פחות משמונה כאלה, רק שתיים קרובות להגיע לשחקן מהקבוצה שלו. וכך חיפה לא הצליחה להגיע למצבים. שימו לב למפת הבעיטות שלה לשער. רק שתיים היו מתוך הרחבה (לבית"ר היו שבע כאלה). לביא הוא היחיד שהצליח לשלוח בעיטה למסגרת וגם היא הייתה מרחוק ולא מסוכנת.
המשחק הזה חשף בעיה שלא דובר עליה מספיק בעקבות תוצאות קודמות, טובות יותר, והיא שלחיפה אין מספיק שחקנים יצירתיים שיכולים לקחת כדור ולעבור שחקן. בטח לא בהרכב שעלתה איתו אתמול. מדהים לראות שגילי ורמוט, מי שלא נספר על-ידי מולנסטיין בהתחלה, הוא השחקן עליו נשענת היצירתיות של הקבוצה. מי משחקני ההרכב יכול לעבור את היריב באחד על אחד באופן קבוע? רק שני שחקנים, ורמוט ואלירן עטר.
ורמוט הוא שחקן פציע, קשה לסמוך על עקביות בתפוקה שלו. בלעדיו חסר שחקן שישבור הגנה והאמת, גם איתו חסר עוד שחקן שיכול לשבור הגנה. תעיפו מבט למפה המצורפת שמראה את ניסיונות הדריבלים, ריצה עם הכדור, של שחקני חיפה במחצית השנייה (עיגול מלא מסמן דריבל מוצלח, עיגול ריק דריבל שנכשל). אין סכנה ליד השער של בוריס קליימן. יותר מזה, הפועל היוצא הוא שסאן מנחם הופך להיות השחקן שמכדרר הכי הרבה בקבוצה. למנחם היו תשעה ניסיונות כדרור, שזה יותר מהכמות של עטר, פלט, קהת, ורמוט ורוקאביצה יחד. בשלושה מקרים בלבד הוא יצא מהסיטואציה כשהכדור עדיין ברגל שלו. מנחם הוא לא השחקן שאמור להיות היוצר המוביל.
בנוסף, גם מרכז המגרש של חיפה לא נראה טוב. הנושא הזה פחות מדאיג, כי לביא בעונה מצוינת וגם ואצק הראה שיש לו כדורגל, אבל לפחות אתמול ואצק היה נוראי. מפת העימותים שלו מהמשחק, כלומר כל הפעמים שביצע פעולה, הגנתית או התקפית, מול שחקן יריב, מראה כמה כדורים הוא הפסיד. גם אתמול הקשר הצ'כי רץ ללא הפסקה, אבל אם הוא כל כך לא מדויק, גם במסירה וגם בהנעת כדור, אז מה המשמעות?
"זה היה יום רע במשרד", אמר מולנסטיין בסיום והוא צודק, מדובר במשחק אחד. אצל שתי הקבוצות אי אפשר לומר שכך ייראה השבוע הבא, או המשך העונה בכלל, אבל ערב אחד היה עבורן תזכורת למה כבר עבר עליהן בעבר ואפילו יותר חשוב - למה עוד יכול להיות, גם אם רק מפעם לפעם, בעתיד.
רוצים לקרוא עוד ניתוחי כדורגל? היכנס לדף הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר.
לפנייה לכתב/ת 
