התגובות שהורסות לכם את הקשר עם הילדים
מתייחסים רק לדברים שהם לא עושים, יוצרים הכללות על ההתנהגות שלהם, קובעים דברים מבלי להסביר ולא מרוכזים במהלך שיחה איתם. רוצים לשפר את הקשר עם הילדים? תתחילו לשים לב להתנהגות שלכם
אינטראקציות פשוטות ויומיומיות בין הורים לילדים - מה מאפיין אותן? כיצד הן נשמעות בביתכם? האם חשבתם פעם כיצד ניתן לשפר אותן על מנת ליצור מערכת יחסים יותר מכבדת? התגובות שלכם לפעולות שהילדים עושים והדברים שהם אומרים, משפיעות על הקשר והיחסים ביניכם, לכן חשוב לשים לב.
מהן התגובות המעכבות בשיח בין הורים לילדים?
1. ביטול או שלילת רצונות/רגשות הילד
ילד הוא אדם בפני עצמו עם מחשבות, רגשות, צרכים וחלומות. זוהי נקודת הבסיס. חשוב להבין את זה ולא לייחס כל רצון או רגש של ילד כמי שעושה "דווקא". התייחסות מבטלת לרצונותיו/רגשותיו של ילד מעבירה לו את המסר שאין לו זכות לרצונות עצמיים ועליו להתאים את עצמו תמיד לאחרים. מותר לילד לרצות, אך לא תמיד יוכל לקבל את רצונו. ייתכן וייקח זמן עד שיוכל לקבל את רצונו, לעיתים בכלל לא, אך חשוב שלכל ילד יהיו רצונות ומשאלות משל עצמו. באמצעות שלילת רגשותיו של ילד עובר אליו המסר שעליו להדחיק את רגשותיו, לא להישמע להם ובכך גדל ילד מנותק רגשית שלא לומד להקשיב לעצמו ולתחושותיו.
2. העברת ביקורת
"למה לא אספת את הבגדים מהרצפה?", "למה לא פינית את הכלים מהשולחן?", "למה אתה בכוונה מושך זמן?" - משפטים שמתייחסים ל"חצי הכוס הריקה" ומייחסים לעיתים להתנהלות מסוימת כוונת זדון, אלו משפטים שמביעים ביקורת, מקטינים ומתייחסים ל"אין". נסו לדמיין כיצד אתם מרגישים כשמעבירים עליכם ביקורת. האם זה מעודד אתכם לשתף פעולה? האם אתם מרגישים חיוביים כלפי האדם שפנה אליכם?
3. יצירת הכללות
"למה אתה אף פעם לא...?!" - מכירים את המשפט הזה? יצירת הכללות בהתנהגויות של ילד מקטלגות אותו כמי שאף פעם לא יכול לעשות משהו כמצופה ממנו. זה תמיד שם את הילד בעמדת נחיתות, התגוננות, מוריד את הביטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות שלו.
אולי יעניין אותך גם:
- התארגנות בוקר - אפשר גם אחרת
- הפרעת קשב וריכוז: סימנים מקדימים
- רוצים שהילדים יעזרו בבית? תנו להם תפקידים
4. העדר נימוק או הסבר הגיוני
מכירים את המשפט "כי ככה אמרתי ואני קובעת"? פעמים רבות ההורים קובעים משהו מבלי לתת נימוק הגיוני ומבלי להסביר מה עומד מאחורי ההחלטה. לילדים חשוב לדעת מה עומד בבסיס ההחלטה של ההורה, על מנת לצמצם את אפשרות הכניסה למאבקי כוח.
5. אי יצירת קשר עין
פעמים רבות, הורים נוהגים לעשות מספר פעולות במקביל ומוצאים את עצמם מדברים עם ילדיהם כשגבם מופנה אליהם. כך הם גם עונים להם, כך גם מקשיבים לחוויות שהם מספרים, תוך כדי עשיית מטלות אחרות. המסר שעובר לילדים שההורים לא באמת מקשיבים ושייתכן ודבריהם לא באמת חשובים להם.
אם כן, מהן התגובות המקדמות שיח בין הורים לילדים?
1. מתן לגיטימציה לרצונות ותחושות הילד
גם אם אינכם יכולים או רוצים לאפשר לילד את מה שביקש, חשובה מאד הדרך בה אתם אומרים את הדברים (זה לא רק ה"מה", זה בעיקר ה"איך") . אם מיד תשללו את רצון הילד, תעבירו לו את המסר שאינכם רואים אותו ואת הצרכים שלו. חשוב לתת לילד תחושה שאתם שומעים/רואים/יודעים/מבינים את הרצון שלו, לפני שתאמרו אם תוכלו להיענות לו.
2. בקשות ספציפיות וממוקדות
רוצים לבקש משהו מילדכם? היו ממוקדים. שכחו מהעבר, הימנעו מהכללות ובקשו בדרך החיוב. בקשו באדיבות. קחו בחשבון שייתכן שלא תהיה היענות. מדובר בילד ולא במכונה. כבדו את הזמן שלו. אם הוא עסוק במשהו ויש באפשרותכם להמתין, תנו לו לסיים. אף אחד לא אוהב כשמפריעים לו באמצע פעילות שהוא אוהב.
3. התייחסות לתוכן
לעיתים הבקשה מלווה בטונים צורמים או בהתבכיינות. לפעמים כדאי להתייחס לתוכן בלבד ולא לתת תשומת לב להתנהגויות לא רצויות על מנת שלא תמשכנה.
4. מתן נימוק או הסבר הגיוני
הסבירו את החלטתכם או בקשתכם מהילד, על מנת שיבין מה עומד בבסיסה. ילדים רוצים להבין את ההיגיון, גם אם לעיתים קשה להם לקבל את תשובתכם. ציינו מתי כן יתאפשר לתת לילד את מה שביקש או הציעו חלופה אחרת. אם מדובר בבקשה שעליכם לשקול או להתייעץ עם בן/בת הזוג, אמרו שתחזירו תשובה וציינו באיזה מועד. השהיית תשובה מחזקת את היכולת לדחות סיפוקים וההבנה שלא תמיד מקבלים תשובה כאן ועכשיו.
5. יצירת קשר עין
חשוב לעצור אפילו לרגע, על מנת לבקש בקשה מילד ולהסביר לו את הרציונל העומד מאחוריה. להישיר מבט, לגעת בכתף או בלחי, להתרכז לרגע בילד. אם ילד מספר חוויה ואינכם פנויים להקשיב, עדיף שתאמרו לילד מתי תתפנו ותשמחו להקשיב לדבריו מאשר תתנו לו את ההרגשה שאתם לא באמת מקשיבים.
הכותבת היא יועצת משפחתית, מדריכת הורים ומרצה, בעלת העסק "להורות דרך" ומשתייכת לצוות היועצות של מרכז מיכל דליות
איך הופכים להורים משמעותיים לילדים שלנו? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
