המדינה לאלמנת סמל המאבק בימית: "לא נשלם"
מרינה, אלמנתו הערירית של מישע משכן ז"ל, סמל המאבק נגד פינוי ימית, ביקשה לקבל את כספי הפיצויים שבעלה סירב לקחת ממניעים אידאולוגיים. המדינה דחתה את בקשתה: "אני מאוד כועסת, זה הכסף של בעלי ששייך לי"
"בעלי לא לקח את כספי הפיצויים בגלל אידיאולוגיה, אבל בשום אופן לא ויתר עליהם". כך אומרת מרינה משכן, אלמנתו של מישע משכן ז"ל, המתנחל שהיה סמל ההתנגדות לפינוי ימית ומי שהחזיק את השלט "אני מתבייש" לאחר רצח יצחק רבין. כפי שפורסם ב"ידיעות אחרונות" בחודש ספטמבר, מרינה פנתה למשרד ראש הממשלה בבקשה לקבלת הפיצויים להם היה זכאי המנוח בעת הפינוי, ואותם סירב לקבל. לפני כמה ימים נענתה כי בקשתה נדחתה מאחר שחלה התיישנות על הזכאות לפיצויים מכוח חוק פיצוי מפוני סיני.
"גם אם המנוח היה זכאי בעבר לפיצויים, דבר שלא נבדק על ידינו, על זכאות זו חלה התיישנות. בנסיבות אלה לא נוכל להיענות בחיוב לפנייתך", כתב עו"ד אריאל שמואל לעו"ד בעז קראוס, פרקליטה של מרינה משכן. קראוס כתב לו בתשובה: "אין לי אלא להביע פליאה כי המדינה עומדת אחר טענה פרוצדוראלית של התיישנות. העובדה שהמנוח, מטעמים דתיים לטעמו, לא יכול היה לקבל את הפיצויים, אינה צריכה לפגוע באלמנתו".
"מדובר באישה ערירית ומבוגרת אשר זקוקה לכספים באופן אמיתי. ידוע למרשתי כי מפונים אחרים מימית וממקורות אחרים קיבלו פיצוי בחלוף תקופת ההתיישנות, כך שאין להפלות את מרשתי בעניין זה", הוסיף עו"ד קראוס.
לאחרונה כאמור נקלעה מרינה למצוקה כלכלית, והיא זקוקה לכסף הזה מאוד. "אני מאוד כועסת. זה כסף של בעלי - ואם זה של בעלי, זה גם שייך לי. צריך לעשות פה צדק", היא טוענת. "בעלי היה חולה מאוד ואני טיפלתי בו 12 שנה. הכסף מגיע לי ואני מאוד מופתעת ומצטערת שהם דחו את הבקשה שלי", טענה.
כעת האלמנה שוקלת לתבוע את המדינה כדי לקבל את כספי הפיצויים. ח"כ נאוה בוקר (ליכוד), שהמקרה נגע לליבה אמרה כי היא תגיש הצעת חוק לפיה מדינת ישראל לא תוכל להיתלות בהתיישנות באם יהודים סירבו לקבל כספי פיצוי על פינוי. במקרה שכזה, הכספים יישמרו בקרן מיוחדת והם יימסרו בכל עת שיחפצו. לדבריה, יש מספר משפחות מימית וגם מגוש קטיף שסירבו לקבל פיצוי מטעמים אידיאולוגיים או דתיים, או שניהם גם יחד.
משכן, תושב קריית ארבע, הלך לעולמו לפני שמונה שנים. הוא היה ממפוני ימית והיה אחד הלוחמים הגדולים נגד הפינוי כאשר שבת רעב במשך 67 ימים והסכים להפסיק רק לאחר שהרב עובדיה יוסף ז"ל, אז הרב הראשי לישראל, הגיע אליו במיוחד והזהיר אותו ש"אם תמות, עלולה חס וחלילה לפרוץ מלחמת אחים, יבצעו פה מעשי רצח פוליטיים".
גם נשיא המדינה דאז יצחק נבון התערב והפציר במשכן להפסיק את שביתת הרעב. לאחר שאיבד 44 ק"ג ממשקלו - נכנע משכן ללחצים והסכים לאכול.
14 שנים לאחר מכן הופיע שוב על הבמה, כשהגיע להלוויית יצחק רבין כשעל צווארו תלוי שלט ועליו המלים ''אני מתבייש''. הוא הסביר אז את המעשה שלו: "לא הסכמתי עם דעותיו ומהלכיו האחרונים של רבין, אך בוודאי שהערכתי אותו אישית. השלט הזה נכתב אחרי ששלט גדול עם אותן המילים נקרע על ידי כהניסטים. כן, יש אנשים כאלה גם אחרי רצח רבין".
בצעירותו משכן נמנה על הבוהמה התל-אביבית ואף היה שחקן ששיחק בתיאטרון אוהל, בתיאטרון זווית ובתיאטרון חיפה. לאחר מכן למד באוניברסיטה העברית, התמחה בשפה האוגריתית ועשה דוקטורט באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה. מאוחר יותר חזר בתשובה, התיישב בימית, פונה משם ב-1982 ועבר לקריית ארבע. בשנת 1996 אובחן כחולה סרטן הריאה. למרות התהום שהיתה פעורה ביניהם – משכן היה מחבריו של פעיל השמאל אמיל גרינצוויג שנרצח בהפגנת שלום עכשיו בשנת 1983.
לפנייה לכתב/ת 
