"מצחיקונת": משעשעת אך מוגזמת
מיה דגן, כוכבת ההפקה החדשה של הקאמרי, מספקת הופעה מלאת אנרגיה - אבל עמוסה בהומור שעובר את גבול הטעם הטוב. התוצאה: "מצחיקונת" היא הצגה משעשעת שסובלת מלא מעט בעיות
"אם היית סוס הייתי מהמר עלייך", אומר ניק ארנשטיין, המהמר הכריזמטי, לשחקנית פאני ברייס. ללא ספק המחמאה הגדולה ביותר שאישה יכולה לבקש. אז ברייס עוד הייתה שחקנית מתחילה - הרגליים היו רזות מדי, כך סבר מנהל התיאטרון, ותנועותיה מגושמות. אבל ארנשטיין הימר נכון, ועד מהרה הצליחה פאני, שחקנית יהודייה מברוקלין שניחנה בכישרון קומי, להגיע עד לפסגת עולם הבידור בניו יורק.
לאור זאת, נטל ההוכחה על מיה דגן הוא גדול, אפילו גדול מאוד. זה לא סוד שדגן הקריבה הרבה בשביל התפקיד, בעיקר את יחסיה עם תיאטרון בית ליסין בו שיחקה לפני כן, ובפרט עם המנכ"לית והמנהלת האמנותית ציפי פינס. ואכן, הערגה של דגן לתפקיד מובנת לאור קווי הדמיון הרבים בינה לבין הדמות. ההזדהות שלה עם ברייס, כוכבת-העל הקומית שנוטה לפטפט הרבה (כך היא מעידה על עצמה), ניכרת ברגעים רבים במהלך ההצגה. "אני בייגל בצלחת מלאה לחם קימל", אומרת ברייס ברגע נפלא של תסכול כדי להסביר מה מיוחד בה, "אף אחד לא רואה את זה".
דגן ניחנה ברבות מתכונותיו של אותו בייגל - היא קומיקאית למהדרין - כל מחווה שלה, כל תנועת גוף וכל אינטונציה מלמדות על כך - מהאופן בו היא לוחצת יד ועד משחק עם הטונים בקול, ורמת האנרגיה שלה מרקיעת שחקים. היא אכן מצחיקה עד כדי פרצי צחוק קולניים מהקהל. יתרה מכך - דגן התמודדה בגבורה ובהומור עם לא מעט שיבושים במהלך ההצגה - אם כשנפל השפם המודבק שלה או כשהתפזרו אביזרים על הבמה - כיאה למצחיקונת, היא אלתרה שורות מחץ הומוריסטיות או הדביקה את השפם הסורר במרכז המצח.
ועדיין, ניואנסים קטנים יצרו תחושת חוסר דיוק, כמו למשל חזרה על אותה מילה או פאוזות בטקסט. באופן כללי - קשה לדייק את התפקיד הזה, להלך בדיוק על מידת הקומיות הראויה, כך שלא תהיה מוגזמת. דגן לא תמיד שמרה על המינון הנכון, ולעתים ההיפראקטיביות שלה עברה את אותו גבול. התוצאה היא שימוש מופרז באלמנטים של הומור, עד שובע מוחלט. זה הפך את האפקט הקומי לעמוס ומעייף, ולעתים קלישאתי - וחבל שכך. בסופו של דבר, דגן בהחלט שחקנית מוכשרת, אבל היא לא קלה לעיכול, ולא כולם יכולים להתחבר אל האינטנסיביות שלה.
אם כן, טון אחד למטה היה יכול להיות צורם פחות ונעים יותר - ואותו גודש לא מתבטא רק בדמותה של ברייס, אלא גם בשירים הרבים מדי שנשזרו לאורך ההפקה ועל חלקם היה אפשר בשמחה לוותר, שכן לא לכולם היה תפקיד חיוני בקידום העלילה.
מי ששמר על הופעה מרשימה לאורך כל הערב היה עמוס תמם בתפקיד ניק ארנשטיין, אהובה של פאני ברייס, שהגיש דמות יציבה ומלאת קסם אישי. חשובה מאוד תחושת הביטחון ששחקן מקנה לקהל, הידיעה שהדמות נמצאת בידיים טובות, שיש שליטה בטקסט, כמו גם באחרונת המחוות הגופניות. תמם עשה זאת בצורה נהדרת, ויש לציין שהדינמיקה הטובה בין תמם לדגן מורגשת לאורך כל הדרך.
עוד ראוי לציין את שלמה וישינסקי שהיה ליהוק מוצלח כמר קיני בעל התיאטרון השמרן, אבי טרמין בעל הקול הייחודי והנוכחות הנפלאה בתפקיד זיגפלד מנהל התיאטרון הגדול, אורנה רוטברג שהייתה נעימה ומדויקת כאמה היהודייה של פאני, עמית רייס שנתן הופעה קומית כאדי ראיין הג'ינג'י, ושהם שיינר שהחליף כמה דמויות והגיש אותן ברעננות ובכישרון. המוזיקה, בניהולו של טל בלכרוביץ', הייתה משובחת, וקטעי הסטפס שיצר הכוריאוגרף עוז מורג, ובעיקר זה האחרון בזמן ההשתחוות – נפלאים ממש.
אל תטעו, "מצחיקונת" מספקת ערב בידורי משעשע, אבל היא רחוקה משלמות. לעתים הפגמים הקטנים דווקא חינניים, אך דרושים עוד גיבוש והידוק כדי שההפקה תהיה נקייה יותר ומבולגנת פחות. פאני ברייס של מיה דגן לא חפה מביקורת, אבל בסופו של דבר, צריך לשים לב להנאה הצרופה שניכרה על פניה לאורך כל הערב, ולמחויבות לתפקיד - שהשתקפה גם בסוף ההצגה - כשלא עצרה את הדמעות בעת ההשתחוות. מרגש לראות את זה אצל שחקנית, את השבירות הזו לרגע, השמחה הטהורה, שמעבר לכל אומרת - "אני בייגלה, והצלחתי".
