רופא אמר: 'הכל בסדר', הדסה ישלם 300 אלף

חולה שבשפתו נמצא נגע ממאיר שמע מרופא בית החולים שאין צורך בטיפול נוסף. כעבור זמן מה התפרץ סרטן בגופו, וביהמ"ש קבע שמדובר ברשלנות

עו"ד אייל בן ישיפורסם: 11.12.16 , 23:05

בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה שבית החולים הדסה יפצה בכ-310 אלף שקל חולה שנמסר שאינו זקוק לטיפול נוסף בנגע ממאיר בשפתו, אך כעבור זמן מה התפרץ בגופו סרטן אלים. השופטת יעל הניג קבעה שמדובר ב"מתן עצה רשלנית".

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ב-2001 פנה התובע לרופא עור של קופת חולים מאוחדת עם פצע בשפתו התחתונה. בביופסיה נמצא נגע טרום סרטני והוא הופנה לבית החולים הדסה לכריתה מלאה ושחזור השפה. זמן קצר לאחר מכן הוא ניגש לבדיקה במרפאת חוץ בבית החולים ונלקחו ממנו ארבע דגימות ביופסיה. על פי תשובת המעבדה, שלוש מהדגימות נמצאו שפירות אך ברביעית נמצא נגע ממאיר.

תביעה

עקב רשלנות רופאת משפחה: הסרטן לא אובחן

עו"ד אייל בן ישי

מטופל של הכללית לא עודכן בתוצאות בדיקה, והאבחון התעכב בשנה וחצי. תביעת הרשלנות שהגיש התקבלה. הרופאים מעריכים שנותרו לו שנים ספורות

עקב רשלנות רופאת משפחה: הסרטן לא אובחן

לטענת התובע, הוא נפגש עם רופא של הדסה שמסר לו ש"הכול בסדר" ואין צורך בטיפול נוסף, אולם כעבור שנתיים התפרץ בשפתו התחתונה פצע גדול ובבדיקות נמצא כי מדובר בסרטן נרחב. התובע אושפז למשך כמעט חודש ועבר כריתה של חלק מרכזי מהשפה. בסיום ההליכים הרפואיים שעבר קבע לו הביטוח הלאומי נכות של 65% בשל הצלקת שנותרה בפניו ועל רקע הדיכאון שממנו הוא סובל מאז.

בתביעה שהגיש נגד הדסה הוא טען שלנוכח תוצאות הביופסיה בית החולים התרשל כשלא זימן אותו לניתוח לכריתת הנגע. לדבריו היה על בית החולים להסביר לו את הסכנות הטמונות במצבו הרפואי, את חשיבות הטיפול והאבחון המוקדם, והיה עליו לוודא כי הניתוח מבוצע.

הדסה טען מנגד שבביקורו האחרון במרפאת החוץ קיבל התובע זימון לניתוח אך לא התייצב אליו. לטענתו, אין להטיל עליו לוודא הגעת חולים לניתוח מאחר שמדובר בדרישה בלתי סבירה. כמו כן, יש לייחס לתובע אשם תורם מלא שכן חרף בעיותיו הרפואיות ונגעים חוזרים ונשנים בפיו הוא המשיך בעישון כבד.

אין אשם תורם

אבל השופטת יעל הניג קבעה שבשבועות הספורים שחלפו מאז הבדיקה אצל רופא העור בקופת החולים ועד לביקורו האחרון בהדסה, הוא ביצע "בצייתנות ובזריזות" את הוראות הרופאים. בנסיבות אלה על הדסה להוכיח שהזימון לניתוח נמסר לתובע אך הוא בחר שלא הגיע.

אלא שלדבריה, הדסה לא הגישה ראיה כלשהי המוכיחה שהתובע הוזמן לניתוח או נרשם בספר הניתוחים של בית החולים. נקבע שמאחר שהמומחים הרפואיים של שני הצדדים הסכימו כי ככל שהניתוח היה מתבצע בשלב מוקדם יותר, התפשטות הסרטן הייתה קטנה יותר, אין להטיל אשם תורם על התובע, על אף העישון הכבד.

השופטת הניג קבעה שהדסה אחראי לפצות את התובע על נזקיו בשל "מתן עצה רשלנית". היא פסקה לטובת התובע 250 אלף שקל על עוגמת נפש, 50 אלף שקל על עזרת הזולת ו-10,000 שקל עבור הוצאות רפואיות.

בסך הכול חויב בית החולים לשלם לתובע 310 אלף שקל בתוספת 20% שכר טרחת עו"ד ובניכוי תגמולי הנכות הכללית מביטוח לאומי.