אחרי השגשוג: קריסתה של כלכלת זימבבואה יוצרת מטבע חדש
למרות הפוטנציאל הענק שגלום במדינה האפריקנית מבחינת חקלאות, מכרות ותיירות, כלכלת "אסם התבואה של אפריקה" נמצאת על פי תהום. רודן אכזר ושחיתות שלטונית מונעים כל ניסיון לשינוי. האם ישנם פתרונות ריאליים לשיקום? תמונת מצב
אומרים שככל שרמתה הכלכלית של מדינה נמוכה יותר, כך הסבירות שהיא תצמח גבוהה יותר, הרי קל יותר להתפתח כלכלית כאשר יש לך דרך ארוכה לפניך. אילו זה היה כל כך פשוט, זימבבואה היתה נחשבת היום ליעד ההשקעה מספר אחד בעולם. אבל לצערם של תושביה, זה לא המצב.
טורים נוספים מאת טל רשף
המדינה שמצויה מצפון לדרום אפריקה וחולקת גבול עם זמביה, בוטסואנה ומוזמביק, נחשבה בימים בהם נקראה רודזיה ונשלטה בידי המיעוט אירופאי, כ"אסם התבואה של אפריקה". היא הייתה זרועה בחוות משגשגות, ייצאה דגנים וכותנה לאירופה ופיתחה את ענפי התיירות והמכרות בצורה מרשימה. אך בניגוד לעבר, היום לא נותר מכל אלה כמעט דבר, הכלכלה כבר לא מתמוטטת אלא הרוסה, וקשה לראות כיצד היא תצליח לצאת מכך.
כדי להבין עד כמה קשה מצבה של זימבבואה, אפשר לראות את טלטלות המטבע הלאומי שלה, הדולר הזימבבואי. מזה שנים שהשלטון לא מצליח לייצר הכנסות משמעותיות. חלק גדול ממימון פעילויותיו מגיע מהדפסת כסף, מה שהביא לאינפלציה אסטרונומית שהגיעה בשנה אחת למעל מיליון אחוז - שיא עולמי היסטורי ולא מחמיא. אותה אינפלציה גררה את ערכו של המטבע להדפסת שטרות בני מאה מיליארד דולר, שערכם היה כערכו של דולר אמריקני יחיד.
חוסר האמון במטבע המקומי הביא את השלטון להתיר שימוש עם מטבעות זרים, בהם האירו, הדולר האמריקאי, היואן הסיני והראנד הדרום אפריקאי. סין, שמקדמת את החדירה שלה אל היבשת, התגייסה לסייע ושלחה מלאי שטרות לשימוש המדינה. באותה הזדמנות, סין דאגה לרכוש שליטה במכרות ופרוייקטים ממשלתיים. למרות הסיוע הסיני לא היה בידי המדינה מספיק מטבע זר על מנת לקיים את התשלומים הפנימיים, ובמהרה היא לא הצליחה לשלם משכורות לעובדיה. החודש הכריז המימשל על השקתו המחודשת של הדולר הזימבבואי, שצמוד בערכו לערך הדולר האמריקני. האם זה יפתור את הבעיות? כנראה שלא. לציבור אין אמון בשלטון ובמטבע, וההידרדרות החדשה היא רק שאלה של זמן.
הפונטציאל קיים, אז למה ניגריה כן וזימבבואה לא?
קריסתה של הכלכלה באה, כאמור, אחרי שגשוג החקלאות במדינה בימי שלטון המיעוט של תקופת רודזיה, הווה אומר שהפוטנציאל קיים. פוטנציאל חקלאי, פוטנציאל תיירותי במדינה שחולקת את מפלי ויקטוריה עם שכנתה מצפון זמביה ויש בה עושר של טבע, צמחיה ובעלי חיים תושבי סוואנה. בל נשכח את העובדה שיש באדמתה מצבורים עצומים של זהב, פלטינה ויהלומים. ניגריה התקדמה בזכות מה שמצוי באדמתה, ומדוע לא זימבבואה?
למרות שפועלים בה מכרות של חברות בינלאומיות המדינה מקבלת על כך תמלוגים, אך אלה נעלמים באורח פלא היכן שהוא בכיסי אנשי הצבא והשלטון בדרכם אל התקציב הציבורי. האדמיניסטרציה וכוחות הבטחון המושחתים הם אלה שמאפשרים את המשך המקור לכל הצרות במדינה העניה הזאת.
מה קרה לשאר מגזרי הכלכלה?
גירוש החוואים הלבנים עם עליית רוברט מוגבה לשלטון דירדר את החקלאות, והחרם שהטילו מדינות המערב עקב הפרת זכויות האדם סגר בפני זימבבואה את אפשרויות היצוא. על כל אלה נוספו השחיתות, כאמור, והניהול הכלכלי הכושל. השלטון מציב בפני חברות זרות דרישות דרקוניות מבחינת אחוז השחורים בקרב העובדים, ההנהלה ובעלי המניות, יזמים זרים מורחקים ממנה בחשדנות, מסים גבוהים מוטלים על עסקים מקומיים וגורמים לרבים להתמוטט, המחסור במזון מביא תושבים רבים לברא שטחי חקלאות גם בשמורות טבע ולצוד חיות בר, מה שמביא להרס הטבע והפוטנציאל התיירותי.
מוגבה, השליט שעומד בראש המדינה מאז סיום שלטונו של האדם הלבן בה, נבחר לנשיאות פעם אחר פעם במערכות בחירות בהן אין למשקיפים מן החוץ יכולת לעקוב ולדעת מה הן תוצאות האמת. כלי התקשורת המקומיים נרתמים לתעמולת הבחירות של מפלגת השלטון ואנשי אופוזיציה נעצרים, מעונים, נרצחים, נאנסים ומגורשים על מנת לסתום את פיהם בכל דרך אפשרית.
האופוזיציה מנסה להילחם בכך, מדינות המערב, כמו כלל הארגונים הבינלאומיים הרלוונטיים, גינו את שלטונו ודרשו להדיח אותו, אך כל עוד הכסף מרפד את כיסיהם של אלה שאחראים על מגזרי הפעילות השונים נשאר שלטונו יציב.
הפתרונות הריאליים היחידים שניתן לצפות כרגע הם התערבות מבחוץ - אפשרות שנדחתה בידי שלטון דרום אפריקה השכנה ושאר המדינות שגובלות עם זימבבואה - או מותו של המנהיג שעבר את גיל 90.
כמה זמן הוא ימשיך לחיות עם בריאות טובה על מנת לנהל את המדינה ביד רמה? את זאת איש כמובן לא יכול לדעת או לצפות מה יקרה ביום בו ילך לעולמו. נכון להיום אין בסביבתו הפוליטית מנהיג כריזמטי שיוכל להחליפו בבוא העת, והאפשרויות הן שזימבבואה תידרדר אל אנרכיה ומלחמת אזרחים, או שיוכרזו בחירות ויעלה מנהיג בדרך דמוקרטית - מה שמנוגד לאינטרס של מרבית בעלי השליטה במדינה.
בסופו של דבר, שוחרי זכויות האדם והחברות הישראליות המעוניינות לפתח בזימבבואה את פעילותן מייחלים ליום בו תעלה המדינה על דרך המלך הכלכלית - אז היא תזדקק לתשתיות בכל תחום אפשרי, תוכל ליהנות מהאפשרויות הרבות שמעניקה לה רמתה הכלכלית הנמוכה, כמו עלויות היצור הנמוכות, ובדומה לנמיביה, גם הקירבה אל השוק המשגשג ביותר ביבשת, דרום אפריקה. תפתח בפניה אפשרויות רבות, כולל הכנסות עתק מהמכרות, החקלאות והתיירות, וכל אלה בסיועם של גופים בינלאומיים רבים שישמחו להשכיח את שלטונו של הדיקטטור שהרס אותה.
הכותב, יועץ עסקי ובין תרבותי לפעילות באפריקה ומזרח אסיה , מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות.
לפנייה לכתב/ת 
