"איכילוב": טלוויזיה מקצועית ישר לווריד
בין שלל הסדרות שמתחקות אחר אנשי מקצוע, "איכילוב" מביאה אל המסך באופן אחראי את העולם המורכב של רופאים ואחיות. את עיקר התודה יש להפנות אל היוצרים, שלא התפתו לדרמה זולה ומגישים לצופה תוכן רגיש ומעורר מחשבה
אחרי שלוש שנים וחצי חוזרת "איכילוב" לעונה שנייה (ה', 22:30, ערוץ 2), והאתגר שעומד בפניה לא פשוט. בזמן שעבר, המסך הוצף בסדרות מאותה פמיליה (שוטרים, כבאים, מתמחים, ומה לא. אם אתם משתייכים לסקטור מקצועי שטרם כוסה, אנא הפנו את תלונתכם הצודקת לגורמים המוסמכים), ועכשיו "איכילוב" תיאלץ להתמודד עם שוק מוצף.
לזכותה ייאמר שהיא עושה את זה לא רע. שלושת המנתחים (רופאה ושני מתמחים), ושתי האחיות (שמתקנות את העוול ההיסטורי שנעשה לאחיות בסדרות דוקו-דוקטור) מצליחים לשייט יפה בין הסדרות שלמדנו להכיר ולאהוב (או לאהוב פחות), ועדיין להציע עניין, לחדש, לעורר מחשבה ורגש.
הסיפור הוא כמובן אותו הסיפור – מקצוע הרפואה התובעני, בעיקר על רקע התקצוב המעליב שלו בארץ. אבל בין המיטות במסדרון והמשמרות המשולשות והמרובעות הקסם עדיין מתקיים, והרופאים (והאחיות) הם עדיין אותם אנשים מרתקים שבהינתן להם יכולת הביטוי הם מצליחים להעביר משהו מרכבת ההרים הרגשית. אותה רכבת שמתפתלת בתוך מה שהמתמחה הכירורגי מגדיר כ"מקצוע היפה ביותר בעולם".
זה מתחיל בבחירות המקצועיות שההפקה בחרה לסקר. לצד כירורגיה וקרדיולוגיה הבלתי נמנעים (ומהפנטים בפני עצמם), הסדרה עוקבת גם אחרי מתאמת איברים להשתלה, אולי אחד התחומים הפחות מסוקרים והיותר מורכבים בתחום הרפואה - מהבחינה הטכנית וכמובן בגלל הקרבה המטלטלת בין מוות וחיים שעשויים להינצל על ידיו. גם מעקב מקרוב אחרי המחלקה האונקולוגית והניסויים הקליניים בתרופות נגד סרטן מעמיד תמונה מעניינת על התחום.
ואולי לא פחות מכל אלה, מגיעה תודה ליוצרים של "איכילוב" על שסמכו עלינו. על שבחרו לא ללעוס עבורנו את התוכן ולא לנפח לנו את המוח עם הצהרות בומבסטיות, אלא השאירו לצופים הנבונים את מלאכת הליקוט והפענוח, כדי שנבין לבד עד כמה משמעותית העבודה שעושים האנשים האלה, וכמה היא מסעירה מבפנים ומכריעה מבחוץ. ואיך אפשר שלא? לראות בפעולה אדם שתוקע מברגה לברך של אדם אחר, או להקשיב לרופא מדווח בעדינות למשפחה על מוות מוחי של אחד מיקיריה, מרחב הטעות במקרה הזה הוא קטן עד לא קיים.
"איכילוב" עושה שירות טוב לאנושיות של מקצוע הרפואה, יותר מאלף קמפיינים, אזהרות או הטפות מוסר. כמו "המתמחים" לפניה ("קשת") היא עושה את זה דווקא במקומות בהם הרופאים אינם מורמים מעם. עם האחות ההריונית שעושה לעצמה קוקטייל אינפוזיה של ויטמין C וB-12 בבוקר, עם מתאמת ההשתלות המתוסכלת מעוד מקרה בו התברר לה שהובסה על ידי רבנים. עם היחס הנורמטיבי, כמעט אגבי אל המוות, שהוא כנראה מחויב המציאות בעבודה מהסוג הזה. עם הרגעים בהם המשימות הרפואיות נפרטות לנתונים יבשים ולא מלאי הדר כמו שנהוג לדמיין או להציג אותה. עם מינון נכון בין ההיבטים האופטימיים ובין אלה שפחות, "איכילוב" יוצרת בקלות מעורבות רגשית וצולחת את היומיום המדמם של הגיבורים שלה. ואם ככה זה מתחיל, אני כבר לא יכולה לחכות לפרק 9.
