השבדי שאחראי למלחמה ולשלום
120 שנים למותו של אלפרד נובל שהמציא את הדינמיט וייסד את הקרן שמחלקת את הפרס החשוב בעולם
זה חלקה האחרון והחשוב ביותר של הצוואה שכתב אלפרד נובל שנה לפני מותו. סיפורו מתחיל ב-21 באוקטובר 1833, כשנולד בשטוקהולם שבשבדיה לעמנואל ולקרולינה אדריאט. אלפרד היה בנם השלישי מבין שמונה ילדים.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
כובשי האוקיינוס: ההתפשטות הפולינזית
הפטרייה שכמעט הרגה את בוב דילן
האב עמנואל היה מהנדס שבנה גשרים ובניינים שנכשל בעסקיו, ולאחר שהכריז על עצמו כפושט רגל החליט להגר לבדו לעיר סנקט פטרבורג שברוסיה. שם פתח בקריירה חדשה והחל בייצור ציוד צבאי עבור הצאר. בין היתר, הוא ייצר מוקשים ימיים להגנה על הנמל של העיר, מהלך שהתברר כמוצלח ורווחי ביותר, ושנים אחר-כך מנע מספינות בריטיות להתקרב לנמל במהלך מלחמת קרים.
הרומן של בני משפחת נובל עם חומרי נפץ רק התחיל.
עסקיו של האב פרחו, ובשנת 1842 עברה כל המשפחה לרוסיה ואלפרד ואחיו זכו לחינוך פרטי ברמה הגבוהה ביותר. בגיל 17 הוא שלט בחמש שפות - שבדית, רוסית, גרמנית, צרפתית ואנגלית, וגילה בקיאות רבה בספרות אנגלית, אך גם בפיזיקה ובכימיה. אביו רצה שיהיה מהנדס כמותו, לכן שלח אותו להתלמד במעבדות לכימיה ברחבי אירופה וארצות-הברית.
הפגישה ששינתה את מסלול החיים
באחת מנסיעותיו לפריז, אלפרד הצעיר פגש את הכימאי האיטלקי אסקניו סובררו (Sobrero) שהמציא באותם ימים את הניטרוגליצרין, חומר נפץ נוזלי וחזק אך בלתי יציב. בשנת 1852 חזר אלפרד לרוסיה, ובמקביל לסיוע בעסק המשפחתי המשיך לנסות למצוא דרך לייצר ניטרוגליצרין בצורה מסחרית, בלי לגרום לפיצוצים מסוכנים במהלך הייצור וההובלה. אלא שבעקבות סיומה של מלחמת קרים בשנת 1856 ההזמנות מהצבא הרוסי, שעליהן התבססו עסקיה של משפחת נובל, הלכו ופחתו, מה שהוביל לפשיטת רגל נוספת. בשנת 1863 שבו של עמנואל, אלפרד ואחיו אמיל לשבדיה. שני אחים אחרים נשארו ברוסיה והקימו עסק חדש ומוצלח מאוד בתחום הנפט.
אלפרד המשיך במאמצים לייצוב הניטרוגליצרין, אך סדרה של תאונות עבודה טרגיות, בהן אחת שבה נהרגו אחיו אמיל וכמה פועלים, גרמו לרשויות בשטוקהולם לאסור על ניסויים בחומר הנפץ הבעייתי בתוך העיר עצמה. הוא לא התייאש, ומתוך אמונה שלמה ביכולת האדירה של ניטרוגליצרין "מרוכך" לסייע במפעלים הנדסיים ולהציל חיי אדם, הוא העביר את מעבדתו לסירה באגם והמשיך במאמצים לייצב את הנוזל ההרסני.
פריצת הדרך הגיעה בשנת 1867. כדי לייצב את הניטרוגליצרין, שנטה להתפוצץ בעקבות כל מכה קלה, נובל ערבב אותו עם חרסית עשירה בצורן (סיליקון) ונתרן פחמתי. חומרים אלו יצרו תערובת שהייתה יציבה הרבה יותר, אך שמרה על תכונותיו של הניטרוגליצרין כחומר נפץ חזק. בנוסף, המבנה דמוי השעווה של החומר החדש אפשר לעצב אותו בצורת מוטות, שהוחדרו לתוך חורי קידוח. כיום, החרסית מוחלפת בדרך כלל בנסורת או קמח.
נובל רשם פטנט על ההמצאה, וקרא לה דינמיט בהשראת המילה היוונית דינאמיס שפירושה כוח. בשביל לשלוט בעיתוי הפיצוץ של מוטות הדינמיט נובל הוסיף להם המצאה נוספת מבית היוצר שלו - נַפָּץ, התקן קטן המכיל אבקת שרפה, שמופעל מרחוק.
לדינמיט ולנפץ היה פוטנציאל עצום בשיפור השיטות שבהן משתמשים לפיצוץ סלעים, לכריית תעלות, לחפירת מנהרות ולמפעלים הנדסיים נוספים. הביקוש למוצרים עלו הלך וגדל, וגם הונו האישי של נובל גדל בהתאם. הוא המשיך לפתח ולהמציא, ובמשך השנים רשם לא פחות מ-355 פטנטים, רובם קשורים בחומרי נפץ חדשים. הוא הקים גם 90 מפעלים ב-20 מדינות.
פרסים לקידום האנושות
נובל היה פציפיסט והתנגד למלחמות. כשהמציא את הדינמיט, כוונתו הייתה שהחומר יעזור לבני האדם להתמודד עם משימות מורכבות, אבל רבים מהמפעלים שרכשו את חומרי הנפץ לא השתמשו בהם לכריית תעלות, אלא לייצור תחמושת לכלי נשק. נובל ספג ביקורת על מעורבותו בייצור נשק, וכשאחיו לודוויג הלך לעולמו בשנת 1888 פרסם אחד העיתונים הצרפתיים הודעה שגויה על מותו של אלפרד תחת הכותרת "הלך לעולמו סוחר המוות".
נובל מת ב-10 בדצמבר 1896 בגיל 63. כשבני משפחתו פתחו את צוואתו, שאותה שינה כמה פעמים בשנות חייו האחרונות, הם גילו לתדהמתם שהוא הותיר 94 אחוזים מהונו העצום לקרן שתישא את שמו. הסכום שנצבר בקרן באותה העת עמד על כמעט 1.7 מיליון לירות שטרלינג, וכיום הסכום מוערך ב-500 מיליון דולר.
מתוך הריבית העתידית שהקרן על שמו תניב, הורה נובל להעניק מדי שנה חמישה פרסים כספיים זהים לאנשים שהרימו תרומה משמעותית למין האנושי. כיום הפרס בכל תחום עומד על שמונה מיליון קרונות שוודיות, שהן כ-900 אלף דולר.
בתחילה פרסים אלה ניתנו בתחומי הפיזיקה, הכימיה, הפיזיולוגיה או הרפואה, הספרות והשלום. בשנת 1968 ציין הבנק הלאומי השבדי 300 שנה להקמתו, ותרם סכום כסף נוסף לקרן נובל כדי שישמש להענקת פרס נוסף עבור אנשים שתרמו תרומה משמעותית במדעי הכלכלה. כיום מקובל לכנות גם את הפרס הזה פרס נובל, אך למען האמת זהו פרס על שם נובל - גם אם הזוכה מקבל סכום זהה לזה שמקבלים האחרים.
בעקבות ערעורים של בני משפחה על נישולם הכמעט מוחלט מצוואתו של נובל, הפרסים הראשונים חולקו רק בשנת 1901, חמש שנים לאחר פטירתו של נובל. בין הזוכים הראשונים היו וילהלם רנטגן, שזכה בפרס בפיזיקה על גילוי קרני ה-X הקרויות על שמו, ויאקובוס ואן 'ט הוף שקיבל פרס בכימיה על גילוי החוקים העומדים בבסיס הלחץ אוסמוטי בתמיסה.
מותו של האיש שכונה בטעות "סוחר המוות" היה רק תחילתו של מסע ארוך. הקרן שהורה על הקמתה חילקה ביותר ממאה שנות קיומה פרסים למאות מדענים, הוגים ומנהיגים שללא ספק תרמו תרומה משמעותית למין האנושי, ובמעשיהם הם היו - ועודם - מקור השראה למיליוני אנשים ברחבי העולם.
לביא ביגמן דוקטורנט במכון ויצמן למדע וכתב באתר מכון דוידסון
לפנייה לכתב/ת 
