יפן: מאתרים חולי אלצהיימר בעזרת ברקוד על הציפורניים
חברה בצפון טוקיו פיתחה מדבקות זיהוי המוצמדות לחולים הסובלים מדמנציה ומאפשרות לזהות אותם במקרה שאבדו. שיעור הקשישים ביפן הוא מהגבוהים בעולם, ועל פי ההערכות יגיע עד שנת 2060 ל-40% מהאוכלוסייה
עיר ביפן הציגה דרך חדשה לאתר קשישים הסובלים מדמנציה – באמצעות הצמדת ברקוד לאצבעות הרגליים והידיים שלהם.
חברה בעיר אירומה צפונית לטוקיו, פיתחה מדבקות זעירות בגודל סנטימטר, עליהן מוטבע קוד QR בו מוצפן מספר ייחודי. כך שאם קשיש הולך לאיבוד במרחב, כל שוטר יוכל לסרוק את הקוד שעל המדבקה ולזהות את הקשיש. השבב נשאר מוצמד לציפורניים למשך שבועיים, גם אם הוא נרטב.
בכיר בחברה המפתחת אמר לסוכנות הידיעות AFP: "אם יש ברקודים לבגדים ולמוצרי מזון, אין סיבה שלא נוכל לייצר ברקודים גם לבני אדם".
בישראל: 1 מכל 5 קשישים סובלים מאלצהיימר
דמנציה (שיטיון בעברית), היא שם כולל לקבוצת מחלות שמתאפיינות בירידה בתפקוד של קליפת המוח ובהידרדרות מנטלית, כשהשכיחה בהן היא האלצהיימר.
אחד מכל חמישה קשישים בישראל סובל מדמנציה ברמות שונות. כ-70 אלף ישראלים לוקים באלצהיימר, וההערכה היא שבתוך 15 שנים יגדל מספרם ל-120 אלף. ככלל, ככל שעולה תוחלת החיים, עולה שכיחותה של המחלה, שפוגעת באופן שווה בגברים ובנשים מכל הגזעים ומכל השכבות הסוציו-אקונומיות.
אלצהיימר היא מחלה ניוונית מתקדמת של המוח, שהורסת בהדרגה את תאי המוח וגורמת להידרדרות ביכולת השכלית, לאובדן זיכרון ולפגיעה ביכולת החשיבה, הריכוז, הלמידה והתקשורת. לעתים סובלים החולים גם מעירנות יתר, מהזיות ומנדודי שינה. רוב החולים מתים בתוך 15-10 שנים מפרוץ המחלה.
השלב הראשון של המחלה, שנמשך שנתיים עד ארבע שנים, כולל שיכחה של שמות מוכרים מהיומיום, שיכחה של שמות חפצים פשוטים ושיכחה של שמות חברי משפחה וחברים קרובים.
בשלב השני, שנמשך שנתיים עד שמונה שנים, מתקשה החולה לזהות אנשים שהוא מכיר כמו חברים וקרובי משפחה, הוא לא מצליח לזכור כיצד לסיים מטלות יומיות פשוטות כמו מקלחת וצחצוח שיניים, הוא מגלה בלבול ודאגה גוברים וסובל מהזיות ומנדודי שינה.
בשלב השלישי והמתקדם של המחלה, שנמשך שנה עד שלוש שנים, החולה כבר לא מזהה את בני משפחתו הקרובים, מתקשה באכילה, לא מבין משמעות של מילים ולא מסוגל להתלבש, להתרחץ או לשלוט על סוגריו.
אבחון המחלה נעשה במרפאת זיכרון על ידי רופא נוירולוג שבוחן את התגובות לפעילויות היומיום, כמו איבוד היכולת לנהל את ענייני הכלכלה השוטפים (חשבון בנק, תשלום חשבונות), איבוד ההחלטות והסתמכות מוחלטת על אחרים ("תבחר אתה בשבילי"), חזרה על אותה שאלה שוב ושוב במהלך שיחה, איבוד עניין בתחביבים ובעיסוקים שהביאו להנאה בעבר ומידת הפגיעה בזיכרון.
הטיפול המקובל באלצהיימר הוא בתרופות שמעכבות את פירוק המעביר העצבי אצטיל כולין במוח. התרופות מעלות את הריכוז והקשב של החולה, שהופך ליותר מחובר לסביבה, אבל משפיעות פחות על הזיכרון. הן עוצרות את תהליך ההידרדרות, אך לא מונעות את המחלה.
צפו: זה מה שקורה במוח במחלת האלצהיימר
לפנייה לכתב/ת 
